"איינשטיין ופרויד והמלחמה הבאה"/ בעריכת עופר אשכנזי, דוד בר-גל וערן רולניק

איינשטיין ופרויד והמלחמה הבאה/ ביקורת מאת חגי הופר

"איינשטיין ופרויד והמלחמה הבאה – בעקבות חליפת המכתבים "למה מלחמה"" בעריכת עופר אשכנזי, דוד בר-גל וערן רולניק, כרמל, 2018, 337 עמ'.

בשנת 1932 יזם המכון הבין-לאומי לשיתוף פעולה אינטלקטואלי, הפועל בחסות חבר הלאומים, חליפת מכתבים בין איינשטיין ופרויד, שני האינטלקטואלים היהודים הבולטים ביותר בדורם. איינשטיין בחר לשאול את פרויד שאלה חשובה מאוד – למה מלחמה? כלומר, למה אנשים נלחמים ולמה הם מוכנים להקריב את עצמם בשרות השליטים? וכן הוא שואל, "האם ניתן לשלוט בהתפתחות הנפשית של האדם ולעשותו עמיד כנגד הפסיכוזות של השנאה וההרסנות?" (עמ' 25). כל השאלות האלה באו לאחר שאיינשטיין מצהיר, שבעצם הפתרון הטוב ביותר הוא הקמת גוף בינלאומי חזק שיישב את הסכסוכים, אך לשם כך המדינות צריכות להסכים לוותר על קצת מסמכויותיהן.

את התשובה של פרויד אפשר לחלק לשניים. ראשית, הוא מתייחס אליה מבחינה היסטורית, ואומר כי תמיד אנשים נלחמו, והוא מוסיף כי בתחילה החזק השליט את כוחו, אך בהמשך החלשים התאחדו, ואז נוצר המעבר ממונחים של כוח למונחים של זכות. כל זה תואם את התיאוריה ההיסטורית שלו שנוסחה גם בספריו האחרים. שנית, מבחינת הפרט, הוא חוזר על התיאוריה שלו בדבר דחף ההרס, שהוא דחף המוות, לעומת הדחף הארוס, שהוא דחף החיים. שני אלה נראים הפכים והם באמת כאלה, אלא שלמעשה הם שלובים זה בזה, באופן המוביל למסקנה כי "השאיפה למגר את נטיותיו התוקפניות של האדם היא חסרת תוחלת" (עמ' 34).

ובכל זאת פרויד מציע שביב תקווה ודרך מילוט. הוא כותב:

"בעזרת תאוריית הדחפים המיתולוגית שלנו יקל עלינו למצוא נוסחה למאבק במלחמה בדרכים עקיפות. אם הנכונות למלחמה היא תולדתה של דחף ההרסנות, הדעת נותנת שנזמן כנגדה את ארוס, יריבו של הדחף הזה. כל דבר המעודד את התפתחותם של קשרים רגשיים בין אנשים בהכרח יפעל כנגד המלחמה. קשרים אלה יכולים להיות משני סוגים: אפשר שהם יהיו קשרים הדומים לאהבת אובייקט, אף כי לא למטרות מין. הפסיכואנליזה אינה צריכה להתבייש לדבר בהקשר זה על אהבה, שהרי גם הדת דורשת: "ואהבת לרעך כמוך". אלא שקל לדרוש וקשה לקיים. הסוג השני של קשרים רגשיים הוא על דרך ההזדהות. כל גורם המקדם את המשותף בין בני האדם מעורר רגשות של שיתוף והזדהויות. החברה האנושית מבוססת במידה רבה על רגשות כאלה" (עמ' 35).

הדברים פשוטים מאוד, ואולי אף יכולים להישמע כפשוטים מדי, ובכל אופן כדאי ללמוד ולהפנים אותם.

בהמשך מעלה פרויד שאלה בעצמו: מדוע אנו מנסים להפסיק את המלחמה? מנין הרצון הזה? אני שמתי לב במיוחד בתשובתו לשאלה הזו שהוא כותב "אנחנו, הפציפיסטים". הפציפיזם של איינשטיין מפורסם מאוד, אך הנה גם פרויד מכנה עצמו בשם זה. וכך הוא כותב:

"אנחנו, הפציפיסטים, מגלים כלפיה אי-סבילות מובנית, כמו הייתה אי-סבילות זו תכונה מוזרה שעברה הקצנה. ואכן, נראה שאנחנו מתקוממים נגד הבְּזוּת האסתטית שהמלחמה כופה עלינו לא פחות מאשר כנגד אכזריותה" (עמ' 38).

 

התרגום הוא תרגום חדש מאת ערן רולניק, אך אין זה התרגום הראשון.

השאלה של איינשטיין תופסת שני דפים והתשובה של פרויד עוד שישה. זו כל ההתכתבות. שאר הספר כולל מאמרים שונים ביחס להתכתבות זו.

המאמר הראשון הוא של ערן רולניק, שסוקר את היחסים בין פרויד ואיינשטיין, ובין היתר מראה שבכמה מקומות פרויד מביע את קנאתו באיינשטיין, למשל על כך שהוא פועל בתחום ידוע ומבוסס שלא צריך להוכיח את עצמו, בניגוד לתחומו החדש של פרויד.

המאמר השני הוא של עופר אשכנזי, הבוחן את פעילותו של איינשטיין הן בתנועה הפציפיסטית והן בתנועה הציונית.

הסתפקתי בקריאת שני המאמרים האלה, שמסתיימים בעמ' 103 והנחתי את הספר (לעת עתה לפחות). אני מרגיש שמיציתי את הנושא מבחינה מסוימת. מעלעול קל נראה שגם במאמרים הבאים בספר יש עניין רב, אך לא אוכל לספר עליהם כאן. אולי אני עושה עוול מסוים לספר בכך שאני סוקר רק את חלקו, אך החלטתי שההתכתבות בין איינשטיין לפרויד היא חשובה דיה כדי שאספר עליה, ולו באופן חלקי.

 

לבסוף, ברצוני להציג שני מקורות נוספים שנדרשו לשאלה ועונים עליה תשובה די דומה (האחד לשני).

המקור הראשון הוא אגרת יעקב, פרק ד, שבברית החדשה, וכך הוא כותב:

"1 הַמִּלְחָמוֹת וְהַמְּדָנִים אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם מֵאַיִן הֵמָּה הֲלֹא מִתּוֹךְ הַתַּאֲוֹת הַמִּתְגָּרוֹת בְּאֵבָרֵיכֶם׃ 2 אַתֶּם מִתְאַוִּים וְאֵין לָכֶם תְּרַצְּחוּ וּתְקַנְאוּ וְהַשֵּׂג לֹא תַשִּׂיגוּ תָּרִיבוּ וְתִלָּחֲמוּ וְאֵין לָכֶם מִפְּנֵי שֶׁלּא־שְׁאֶלְתֶּם׃ 3 הֵן שֹׁאֲלִים אַתֶּם וְלֹא יִנָּתֵן לָכֶם עַל־אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם בְּרָעָה לְמַעַן תְּבַלּוּ בְּתַאֲוֹתֵיכֶם׃".

המקור השני הוא אפלטון, בדיאלוג פיידון, שכותב:

"שכן גם מלחמות, מהפכות וקרבות – רק הגוף ותאוותיו מעוררים אותם. כי כל המלחמות באות לעולם בשל הממון, והממון דרוש לנו בשל גופנו, והרינו עבדים משועבדים לו לזה, ומתוך כך אין אנו פנויים לפילוסופיה" (עמ' 66 במהדורה המקורית ועמ' 19 בתרגום ליבס).

אני חושב שפרויד צועד בעקבות שני מקורות אלו, נקודת הפתיחה דומה, אף כי פרויד מעמיק יותר בתיאור הדחף הזה.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s