"שווה לך"/ מאת דן אריאלי

שווה לך/ ביקורת מאת חגי הופר

"שווה לך – ההיגיון הסמוי שעומד בבסיס המוטיבציה שלנו" מאת דן אריאלי, ידיעות, 2018, 160 עמ'.

ספר חדש לדן אריאלי הנודע, שקראתי את כל ספריו עד כה, ונהניתי מהם מאוד בדרך כלל. הפעם הנושא הנדון הוא מוטיבציה, מה שמניע בני אדם לפעולה, ובעיקר – מוטיבציה בעבודה.

במבוא מזכיר אריאלי שוב את סיפור פציעתו, ומספר כיצד בהמשך הדרך עזר לנער צעיר שהיה מאושפז אף הוא במצב דומה.

בהמשך מופיעים ארבע פרקי הספר הקצר הזה.

בראשון, אריאלי מספר על ניסוי שערך עם קבוצת מהנדסים, אבל הסיפור שלהם בעצם יותר מעניין מהניסוי, וגם משקף אותו. הם עבדו שנתיים על פרויקט גדול, שלבסוף נגנז, וכך הם איבדו הרבה מהמוטיבציה המניעה שלהם ומחדוות העבודה. גם הניסוי של אריאלי הדגים את אותה נקודה, שאנו רוצים לראות את פרי עמלנו מתממש. אחרת – זו עבודה סיזיפית, כגון הדוגמה המובאת בספר של עבודה שניתנה לאסיר בבית הכלא – להזיז סלעים ממקום למקום, ואז בחזרה. אוסיף, כי לדעתי זו ההגדרה שנתנו חז"ל למושג "עבודת פרך".

בפרק השני, מסופר על כמה אנו נהנים ליצור דבר במו ידינו. גם כאן מוצגים ניסויים שונים, אך יש לנו דוגמה פשוטה מהשטח, שמובאת גם בספר – רהיטי איקאה נבנים בהרכבה עצמית, ומסתבר שאנו נהנים מאוד אחר כך לראות את פרי עמלנו. עם הצלחת החברה אי אפשר להתווכח. וכמותה יש חברות רבות של "עשה זאת בעצמך". למשל, חברה אחרת, בתחום המזון, יצרה עיסה שרק צריך להכניס לתנור ומקבלים עוגה. אך המכירות דשדשו. מתברר שעקרות הבית רצו לעשות משהו בעצמן ולא לקבל מהמוכן. אז הוציאה החברה כמה מרכיבים מהעיסה, כדוגמת ביצים, שמן וחלב, שאותם היה צריך להוסיף כעת באופן עצמאי, והמכירות התאוששו פלאים.

בפרק השלישי, מוכח ממחקרים שונים, שמחמאות על העבודה תורמות יותר לפריון מאשר בונוסים כספיים. ועדיין, חברות גדולות לא ממהרות לממש את התובנה הזו, בין היתר, כנראה, בגלל שהנהנים העיקריים מהבונוסים הם שורת המנהלים. עוד הראתה חוקרת אחת, כי בפעילויות שונות, כגון התעמלות בחדר כושר, אנו נהנים אמנם מעצם הפעילות, אך בשלב התכנון מה שמניע אותנו הן תועלות הפעילות ולא ההנאה ממנה, כגון בדוגמה שהבאנו – הערך הבריאותי של הפעילות.

בפרק הרביעי מדובר על הצורך הפסיכולוגי של באלמוות. כך מציג אריאלי מספר צוואות מוזרות, שנועדו לשמר משהו מהנפטר לאחר מותו. הדבר נובע מהרצון שלנו במשמעות. למשל, אם יתברר שאחרי מותנו כל העולם ייעלם ללא עקבות, האם זה לא יפגע במוטיבציה שלנו לפעול בעודנו חיים? כל הסימנים מראים שכן. והדבר חוזר למה שאמרנו בראשית דברינו וחזר וחרז לכל אורכם – הצורך שלנו בפעילות משמעותית ובהגשמה עצמית.

 

עד כאן תיאור קצר של נושאי הספר. אך אם אני נדרש לסכם אני חייב לומר שאני די מאוכזב מספרו זה של אריאלי. אריאלי התחיל בתנופה גדולה בספרים חשובים ומרתקים, החל מ"לא רציונלי ולא במקרה", אך כאן הוא מתחיל לדשדש ולחזור על עצמו. נראה שאין לו דברים חדשים ומעניינים לומר. גם ספרו הקודם "שלך באי רציונליות", רצף שאלות קוראים ותשובות קצרות מאת המחבר, היה קוריוזי מדי וקליל מדי.

ועוד אפשר לומר שהוא פונה כאן במובהק לכיוון ספרי הניהול, וכותב דברים שמעניינים מאוד חברות גדולות, אך אותי פחות. דבר דומה עשה ד"ר טל בן שחר בספר שיצא לאחרונה וסקרתי בנפרד, ועד כמה שהפנייה הזו מובנת (מבחינת הכדאיות הכלכלית), אותי היא מאכזבת.

לכן למרות שזהו ספר די חביב בסך הכול, אני חושב שבמקרה זה לא יקרה אסון גדול אם תדלגו עליו.