"הפצע מתנת המלחמה"/ מאת ג'אד נאמן

"הפצע מתנת המלחמה – שדות הקרב בקולנוע הישראלי" מאת ג'אד נאמן, עם עובד, סדרת עומק שדה, 2018, 250 עמ'.

לפני מספר שנים, כחלק מלימודי התואר השני שלי בחוג לקולנוע, השתתפתי הסמינר של ג'אד נאמן על מלחמה בקולנוע.[1] הרבה מהכתוב בספר זה זכור לי מהשיעורים ההם.

ג'אד נאמן הוא מוותיקי חוקרי הקולנוע בארץ, ואף עמד בראש החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב תקופה מסוימת, כך שניתן לסמוך על כך שכאן יינתנו לנו מיטב הפירות בחקר הקולנוע ושהכתיבה תהיה ברמה גבוהה, וכך אכן קורה.

בראשית הספר נאמן מספר על שירותו הצבאי כרופא צבאי. כחלק מעבודתו נתקל בפצועים רבים, מה שמתקשר ישירות לספר הזה שכמו סוגר את המעגל הזה. הוא מתמקד בקרבות באופן כללי, ובמיוחד בקולנוע הישראלי, אך יש לו התמקדות מיוחדת בפציעה בקרב, אליה נחזור בהמשך.

תחילה, בפרק הראשון, נאמן מספר על סרטו "רחובות האתמול", שנעשה בשנת 1988, ושבו נראה תכנון של רצח של שר החוץ. ועוד – יש שם קונספירציה מערכתית מסוימת. כל זאת 7 שנים לפני רצח רבין. ונאמן מספר שנשאל על תיאוריית הקונספירציה והאם הוא מאמין שהיא קרתה גם ברצח רבין – והוא מצר על קונוטציה זו. ובכן, זהו מעין סרט נבואי. אך אזכיר שהוא לא היחיד. בסרטו של דוד אבידן "זוז" (אם אינני טועה) נשמעות כמה יריות על רקע מה שהיה בזמנו כיכר מלכי ישראל.

בפרק השני משווה נאמן בין סרטי הסכסוך היהודי-ערבי ובין הרומנסה. זהו עיבוד של מאמר די ידוע שלו, שהופיע כבר בספר "מבטים פיקטיביים – על הקולנוע הישראלי". ובכלל, כל פרקי הספר הופיעו כבר כמאמרים בבמות שונות (ראו עמ' 14).

בפרק השלישי מצאתי עניין בתיאורה של חוקרת הקולנוע מיכל פרידמן (שגם אצלה למדתי), לפיה – "בעיני הלוחם, זוגיות הטרוסקסואליות כרוכה בסכנת מוות. לפיכך הלוחם מעדיף יחסים הומו-ארוטיים רוויי הומופוביה". ההתייחסות הזו לפן המיני חשובה. יש לציין שאף החוקר רז יוסף כתב על יחסים הומוארוטיים בקולנוע הישראלי בהקשר צבאי, וסיכום גישתו ניתן למצוא בספרו "לדעת גבר" (שגם נאמן מתייחס אליו).

הפרק הרביעי מתמקד בסרט "מקרה אישה" ועליו אדלג. יש לציין שגם כאשר אני מתייחס לכתוב, אני מתייחס לחלק מאוד מצומצם ממנו. אני מזכיר כמה רעיונות שצדו את עיני יותר מאשר מסכם את המכלול.

בפרק החמישי מתמקד נאמן בסרט האנטי-מלחמתי "אוונטי פופולו". גם כאן אציין חלק תיאורטי משמעותי בעיניי, ואביאו כלשונו. נאמן כותב:

"בחיבור "נומדולוגיה: מכונת המלחמה" מבחינים דלזוגאטרי בין שני סוגים של מכונת מלחמה הנבדלים באופי התנועה ובמטרת הלחימה: מכונתמלחמה מדינתית הנעה במבנים גאומטריים בתוך מרחב משורג ומטרתה להיכנס לקרב הכרעה,להשמיד את האויב ולכבוש את השטח; האחרת היא מכונת מלחמה נוודית הנעה במרחב חלק,בלתי מחולק, ומטרתה העיקרית היא הישרדות. מכונת המלחמה של הנוודים נכנסת לעימותאלים ולקרב רק כמוצא אחרון, לאחר מיצוי כל האפשרויות להישרדות" (עמ'137).

החיבור המוזכר הוא פרק מתוך הספר "אלף מישורים", אותו קראתי בזמנו ואף השתמשתי בו לכתיבת עבודת הגמר שלי. הרעיון הזה יכול אולי להזכיר את מלחמתה של המדינה הריבונית בארגוני הטרור, שיתפסו כאן כנוודיים, כך בישראל וכך במקומות אחרים. ובכל זאת, האבחנה הזו של דלז וגאטרי נראית לי קלושה וגם לא תורמת הרבה, וזאת למרות, כאמור, שאף אני השתמשתי בה.

הפרק השישי נתן לספר את שמו – הפצע מתנת המלחמה. כאן כמה רעיונות מעניינים ומקוריים על פציעה בקרב. בין היתר, נאמן מציג השוואה של פצע כזה ללידה. אני זוכר שראיתי בסרט אחד שאינני זוכר את שמו – ואולי בשיעוריו של ג'אד זה היה – צילום של אישה יולדת בתוך טנק בעת קרב. זו הייתה תמונה עוצמתית מאוד. וההשוואה של ג'אד יכולה להסביר את העוצמתיות שלה. הגם שאפשר לראות פה פשוט ניגוד חד – אין דבר מנוגד יותר לקרב מאשר לידה המביאה חיים לעולם, אף ששני אלה כרוכים בדם. כאן מביא נאמן מדבריו של רז יוסף וכותב:

"שלא כדעה המקובלת הרואה בהם חריגה, "טרטורים" הם נדבךהכרחי בהכשרת הלוחם. מסכת אמצעים פדגוגיים קיצונים המכונה "טרטורים" מלבהאת נכונות הגבר הצעיר להיפגע ונוטעת בלב הטירון תשוקה , ספק מודעת ספק לא מודעת.להימצא באזור של סכנת מוות, לספוג חבלה גופנית ואף להיהרג" (עמ'165).

ובהמשך:

"לדעת חוקר התרבות הצבאית קלאוס תוולאייט בדרך זו מתפתח טשטושגבולות בין גוף הלוחם ובין גופי חבריו, וכך בטירונות החניכים מגיעים למצב של מעיןהתמזגות הדדית, של הוויה ושל תודעה קבוצתית. מן השינוי הכמו פיזיולוגי שמתחוללבמעטפת הגוף נובעת גם תחושת הסולידריות בעצומה בין חיילי אותה יחידת לוחמים,הלכידות הגברית. תוולאייט טוען כי עקב הטרטורים כל שטח העור מפתח רגישות ארוגנטיתונהפך לאתר היחדרות המלווה בתשוקה להיחדר… שתי תכונות אלה, התשוקה לחדור את גוףהאויב דרך העור והנכונות להיחדר דרך העור, מקנות ללוחם את עוצמתו ואת עמידתו בשדההקרב" (שם).

טוב, אני מניח שרבים לא יסכימו לאמירות הללו, והאם באמת קיימת "נכונות להיחדר"? – אבל בכל אופן תיאוריה זו היא מהיותר משמעותיות שמופיעות בספר בעיניי, ושווה להציגה.

הוגה נוספת שנאמן מתייחס אליה כאן היא קריסטבה, שמדברת על מרחבי הבזות, ששדה הקרב מלא בהן (אני זוכר עדות של חייל אחד, שאמר שמה שלא רואים בסרטי מלחמה בדרך כלל זה את הצחנה הגדולה בשדה הקרב, ריח גופות חרוכות וכיוב').

לבסוף, בפרק השביעי, מעלה נאמן שלוש היפותזות על המלחמה. אתרכז בראשונה. בה נאמן מזכיר את מיתוס לילית, שאחראית על היצר, אך היא גם אלת מלחמה. בהקשר זה הוא מציג את סיפור קין והבל, שוב דרך הפריזמה של התיאוריה של דלז וגאטרי. קין היה עובד אדמה והבל רועה צאן, ואלוהים שעה למנחת הבל, וקין הרגו. אז התקיימה בקין קללתה של לילית והוא הפך לנע ונד, במתכונת הנוודית של הלחימה. לא אכנס לעוד פרטים ורק אומר, כי גם אני התייחסתי לסיפור זה בעבודת הגמר ההיא שלי.

לסיכום, יש כאן ספר עמוק עם רעיונות מקוריים רבים. עם זאת, כפי שכתבתי גם בסקירה קודמת על ספר בסדרה זו, עומק השדה, יש לציין שהרעיונות המובעים כאן הם אקדמיים מאוד וקשים למדי, כך שאין אני חושב שהם מתאימים לקורא "רגיל", אלא בעיקר לסטודנטים לקולנוע ולאנשי מקצוע בתחום.

ברכות לג'אד.


[1] זו עבודת הגמר שלי בסמינר:
https://wp.me/p712oV-hi

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s