"מהי תודעה?"/ בעריכת אבי אלקיים ועודד מימון

"מהי תודעה?" בעריכת אבי אלקיים ועודד מימון, אדרא, 2018, 811 עמ'.

זו אינה עומדת להיות סקירה ממצה של הספר, שכן הוא רחב יריעה ואין לי האפשרות לזה. גם לא קראתי לגמרי את כל המאמרים בספר, רק את אלה שעניינו אותי יותר. לכן תחת זאת אזכיר כמה דברים בולטים מתוך הספר, וכן תיאור סכמתי שלו. התלבטתי אם בכלל לכתוב עליו משהו, בעקבות מה שהזכרתי, אך משהו עדיף מכלום, הלוא כך?

ובכן, מדובר באסופה של מאמרים מדיסיפלינות שונות ומגוונות. מיתולוגיה, פילוסופיה ואסתטיקה; פסיכולוגיה; מדעי המוח ומתמטיקה; מיסטיקה; יהדות, נצרות ואסלאם; הינדואיזם וזן-בודהיזם; וגישות רוחניות בנות זמננו.

כלומר, הגישה של הספר היא אינטר-דיסיפלינרית במובהק, לטוב ולרע. לטוב – מכיוון שאנו יודעים כה מעט על התודעה, טוב שניעזר בכל תחום דעת שיכול להתברר כמועיל; ולרע – כי אני בכל זאת חושב שכאן עדיף להתמקד. רוב התחומים המוצגים בספר תורמים לנו מעט מאוד להבנת התודעה, לדעתי, ואולי היה עדיף להתמקד בתחומים שמתמקדים בשאלה הזו בכלים מדעיים, הווה אומר – פסיכולוגיה ומדעי המוח, עם הדגש על האחרון.

ובכן, אני אתמקד כאן בעיקר בתחומים אלה, שנראים לי יותר חשובים, ובכל אופן יותר מעניינים אותי.

תחילה, ראוי שנשים לב שכותבים שונים בספר מחלקים את מושג התודעה החמקמק לכמה סוגים. כך, למשל, בני שנון, במאמרו "התודעה האנושית וחקירתה בפסיכולוגיה" מבחין בין תודעה חושית, תודעה נפשית ומטא-תודעה (ראו עמ' 171-173). התודעה החושית מבחינה בין אורגניזמים חיים לעצמים דוממים. מודעות נפשית פירושה שלבני אדם יש חוויה סובייקטיבית מובנת ומבוררת. המטא-תודעה היא יכולת הרפלקסיה, יכולתה של הנפש להתייחס לתוצריה שלה כאל מושאים לחקירה נוספת. תודעות אלו הוא מכנה תודעה 1, 2 ו-3, ובהמשך הוא מציין גם תודעה 4 ו-5. זה קורה כאשר בהמשך הוא מספר על מחקרו על סם האיוואסקה, הנפוץ בדרום אמריקה ומשנה את התודעה.

לעומת זאת, רועי סלומון, במאמרו "בין אני לבין עצמי – כיצד המוח בונה את המודעות ואת העצמי", מבחין בין עצמי מינימלי, עצמי מודע ועצמי נרטיבי (ראו עמ' 330-334). העצמי המינימלי אינו דורש שפה או ידיעה ומבוסס על תהליכים לא מודעים. העצמי המודע מתייחס לאופן שבו הסובייקט הופך לאובייקט המיוצג במודעות. העצמי הנרטיבי, שהוא גם המאוחר ביותר בזמן ומתחיל להתגבש מגיל ארבע-חמש, הוא העצמי שבו אנו מתחילים לצבור זיכרונות אוטוביוגרפיים, שמתוכם צומח נרטיב גמיש ואקלקטי שהוא סיפור חיינו.

בספר מופיעות הבחנות נוספות, וגם בעברית יש לנו כמה מילים די חופפות לתופעה – תודעה, מודעות, מודעות עצמית והכרה, מה שיכול ליצור בלבול מסוים. ובאמת, לתודעה יש כנראה כמה רמות. הדבר המעניין ביותר הוא הגרעין הפנימי ביותר שלה, כיצד תופעה אובייקטיבית הופכת לחוויה סובייקטיבית, אך לגבי זה – צר לי לאכזב אתכם – המדע לא מספק גישה כלל. בכמה מקומות בספר העובדה הזו מצוינת. אך מסביב לגרעין הזה יש כמה פעולות של התודעה, שאותן אכן התחילו לחקור בזהירות.

מבחינה היסטורית, חקר התודעה התחיל לצמוח רק מלפני כ-30 שנה. זה קרה, בין היתר, בזכות מכשירים חדשים, כדוגמת fMRI ודומיו, שנתנו כלים ביד החוקרים. גם צריך לזקוף קרדיט גדול לטובת פרנסיס קריק, זוכה הנובל בעבור מציאת צופן ה-DNA, שבהמשך דרכו פנה לחקר התודעה והיה חלוץ בתחום. באחד מספריו הידועים הוא ממריץ חוקרים להתחיל לחקור את התודעה דווקא בשדה הראייה, שעליו יש לנו מידע רב מאוד. גם הוא חשב שחקירת הגרעין הקשה של התודעה יכולה לחכות לתורה.

ועתה, הנה בכל זאת מחקר שנראה לי משמעותי ופורץ דרך: אביבה ברקוביץ' אוחנה, במאמרה "מדיטציה, חקר המוח ותודעת העצמי", מציגה את מחקר המטא-אנליזה של החוקר מרקוס רייצ'ל:

 

"הממצא המפתיע היה כדלקמן: ללא קשר למטלה, ללא קשר למעבדה, מעבר לשימוש במכשירים השונים, ישנה רשת מסוימת שפעילותה תמיד יורדת כאשר הנבדקים עוסקים במטלת קשב סנסו-מוטורית כלשהי במעבדה. רייצ'ל כינה את הרשת הזו 'רשת ברירת המחדל'… כלומר, רשת זו נדלקת ופועלת כברירת מחדל בזמני מנוחה, אך ברגע שאנו נדרשים לבצע מטלת קשב סנסו-מוטורית כלשהי, היא מיד 'נכבית'… למעשה, ניתן לחשוב על רשת זו כמין 'שומר מסך', הנדלק מיד כאשר המחשב אינו נדרש לפעילות" (עמ' 348).

 

התברר שהרשת הזו עובדת כאשר נזכרים בזיכרונות, מתכננים, מקבלים החלטות, או עוסקים בדימוי העצמי.

מה שמעניין במיוחד כאן הוא שבהמשך המאמר הכותבת מתרכזת במתרגלי מדיטציה, המתרגלים חיבור לא שיפוטי לכאן-ועכשיו, והיא מראה שמחקרים הראו שרשת ברירת המחדל שלהם פעילה פחות מאשר אצל אנשים אחרים. כלומר – הם הצליחו לשנות את מבנה מוחם והגבירו את הקשב שלהם. היא גם מראה השפעה על העצמי הנרטיבי שהזכרנו קודם והפחתת ההסתמכות עליו.

מאמר מעניין נוסף הוא של רפאל מלאך – "השתקפויות עצביות: תודעה, מודעות ופעילות תאי העצב". הוא מראה שבפעילות חישתית, כמו ראייה, תאי עצב נוטים לפעול בחבורות, תוך השפעה הדדית זה על זה. מעין 'התלקחויות' של אזור מסוים. זה אמנם רחוק מאוד ממוקד התודעה עצמה, אך כל תודעה בעצם קולטת את מה שהרשתות העצביות האלה מעבירים לה.

לבסוף, אזכיר בקצרה עוד כמה נושאים המופיעים בספר. הזכרתי כבר את המדיטציה ואת השימוש בסמים, והם מופיעים בכמה וכמה מקומות לאורך הספר, לפעמים במאמרים שלמים. אלו הן שתי שיטות משמעותיות ביותר לשינוי התודעה, לכן נראה לי מאוד משתלם לחקור אותן. המדיטציה היא פרקטיקה בולטת בדתות המזרח, שנראה שהקדישו את כל כולן לנושא התודעה. וגם השימוש בסמים, למרות המוניטין הרע שיצא לו (לא שזה צריך להיות משנה מבחינה מחקרית) היה פרקטיקה דתית בולטת בתרבויות אמריקה. נראה לי רעיון לא רע בכלל לבדוק דבר דווקא כאשר הוא משתנה.

באופן דומה, כמה מאמרים בספר מוקדשים למיסטיקה בכלל, וזו היהודית, הנוצרית והמוסלמית בפרט. כאן קיים המושג המרכזי אוניו-מיסטיקה, שמשותף למיסטיקה בתרבויות שונות. חוויית ההתחברות עם האל דרך פרקטיקות שונות. איני בטוח עד כמה תרבויות המערב התייחסו לאלמנט התודעה, ודאי לא כפי שהתייחסו אליו במזרח, אבל בכל זאת גם כאן אפשר למצוא שדה מחקרי מסוים.

והחלק הפותח של הספר – פילוסופיה. בעצם, נושא הסובייקט עלה במערב עם הכרזתו המפורסמת של דקארט "אני חושב משמע אני קיים", ובאמת יש פרק שמתייחס אליו. אך נראה שמי שמתאים יותר לנושא התודעה הוא דווקא אדמונד הוסרל, שבא בהמשך – ולאחר קאנט – ודיבר על 'אינטנציונלית' – הקשר שנוצר בין המודעות האנושית לתופעות. ואכן, מאמר שלם בספר מוקדש לו. עם זאת, בכל מה שקשור לרובד הפילוסופי, אני חושב שהדברים אמורפיים מאוד וקשה להשיג מהם תועלת מחקרית. ובכל זאת, הפילוסופיה טובה לשאלת שאלות המסגרת, כגון מהי בכלל תודעה? ואולי גם – האם אנו יכולים לדעת, עקרונית, מה טיבה?

נושא אחד שהיה חסר לי בספר ונראה לי חשוב הוא נושא האבולוציה (שמופיע רק מעט). הרי התודעה היא תוצא של אבולוציה מסוימת, ולכן אולי ניתן להתחקות אחרי רגע הפצעתה, או התנאים הדרושים לכך וכיוב' – אך על זה אין מילה. כסעיף משנה, נראה לי גם יעיל מאוד להשוות בין בני אדם לבעלי חיים אחרים בכל המנוגע לתפקודים מוחיים.

 

לסיכום, נגעתי רק על קצה המזלג בספר הרציני ועב-הכרס (והיקר!) הזה. זהו תחום שאין הרבה ספרים עליו, לפחות בעברית, ולכן כל תרומה נוספת היא מבורכת. האם זה אומר שאני לגמרי מרוצה מהתוצר או מאופן הגישה לנושא? לא אוכל לומר זאת. כפי שכתבתי קודם, אני מעדיף את ההתמקדות ולא את הפיזור. אך בכל זאת מצאתי כמה נקודות מעניינות, וקוראים אחרים ודאי יוכלו ליהנות אף מנקודות נוספות.

 

אני ממליץ לקרוא גם את מאמרו של רועי הורן בעיתון מקור ראשון, שמדגיש דברים שונים ממני:

https://www.makorrishon.co.il/culture/72665/

 

ואני ממליץ גם לשמוע את הרצאתה הקצרה על התודעה של ד"ר ליעד מודריק בקורס מבוא לפסיכולוגיה באתר "קמפוס", בשיעור על הקוגניציה:

https://campus.gov.il/

 

מהי-תודעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s