על הקורס "אגדת הגולם משלהי העת העתיקה ועד למאה העשרים" באתר קמפוס

במקום שאטרח ואכתוב מחדש על הקורס, אצרף כאן שני פוסטים שכתבתי בפייסבוק תוך כדי למידת הקורס. הם לא ממצים את כל הרעיונות העולים בו, אך מהווים מדגם והצצה אליו.

 

1.

דברים שלומדים – הלכות גולם.

אפרט קצת יותר.

מתוך קורס על אגדת הגולם באתר קמפוס.

בתלמוד מסופר על רבא שברא אדם והחזירו לעפרו ועל שני חכמים שבראו עגל בערב שבת ואכלו אותו בשבת.

מאות שנים אחר כך רבנים ניסו לדון במקרים האלה מבחינה הלכתית.

בנושא העגל, נפסק (אינני זוכר שמות) שעגל שנוצר על ידי אדם מותר לאכלו בחלב, ואפילו מותר לאכלו חי, כלומר לא חל עליו איסור אבר מן החי, הוא לא נחשב כלל בהמה. מצד שני, אולי כן אפשר להשתמש בקרנו כשופר (אינני זוכר מה ההכרעה בסוף).

רב אחר טען שאמנם זה נכון, אך בגלל מראית עין אין לנהוג כך.

לגבי אדם נברא, כלומר גולם, נפסק שמותר להרוג אותו, מכיוון שהוא לא נחשב בעל נשמה. כאן המדובר ברבנים ר' קורדיברו וחכם צבי. הם גם אמרו שאינו מצטרף למניין.

רב מאוחר יותר, הרב עמדין כמדומני, סבר שמותר להרוג את הגולם לא מפני שאינו אדם אלא מכיוון שהוא יכול להזיק, ולמעשה הוא נחשב אדם בדרגת גוי, לא יהודי. ועדיין, אפשר לצרפו לברכת זימון בעשרה, שלה אפשר לצרף גם קטן שלא הגיע למצוות.

כל זה נראה איזוטרי מאוד והוא אכן כזה, אך אני תמה האם לא יעשו שימוש בהלכות האלה בקרוב, שיתפתח נושא השיבוט, או הבשר המהונדס.

ובכל מקרה, זה קצת רענון מהפוליטיקה הבלתי פוסקת.

 

2.

סיימתי את הקורס אגדת הגולם משלהי העת העתיקה ועד למאה העשרים של האוניברסיטה הפתוחה, באתר קמפוס.

קורס מעניין. לשם שינוי יש כאן העמקה בנושא ספציפי ולא קורס עם אופי מבואי כללי. לטעמי, הקורס מפורט מדי והוא כפול באורכו מקורסים אחרים – 16 שיעורים במקום 8. בכל מקרה, לא ידעתי שיש כל כך הרבה מה להגיד על אגדת הגולם.

והנה מתברר, כי על אף שסיפור הגולם שיצר המהר"ל מפראג הופיע בצורה מצומצמת וספורדית כבר בצורה מוקדמת, במאה ה-19 ואולי גם ה-18, הרי שאת עיקר עיצובו ופרסומו הוא קיבל בספר של של ר' יודל רוזנברג על נפלאות המהר"ל, שפורסם בראשית המאה ה-20. הוא טען שלא הוא כתב את הספר, אלא מדובר שבספר עתיק שהגיע לידו, אך הוכח שהדבר לא נכון, ואף היו רבנים בזמנו שיצאו נגד הספר.

בהמשך נוצר המחזה של ליוויק, שהיה בין המחזות הראשונים שהוצגו בתיאטרון הבימה, עוד ברוסיה. מחזה אחר ידוע הוא הדיבוק, ומעניינת ההתעסקות הרבה הזו במאגיה יהודית בתיאטרון העברי בראשיתו. לסיפורים כאלה, על כל פנים, יש אפקט בימתי רב.

כאן הופתעתי ושמחתי לראות בהרצאת אורח את ידיד נעוריי Yair Lipshitz. הרצאה יפה מאוד, יאיר! (ואני מקווה שלא אכפת לך שאני מתייג אותך).

את החשיפה הגדולה לעמי העולם הביא בעיקר הסרט הגולם בבימויו של פול ואגנר, שנעשה במסגרת ז'אנר האקספרסיוניזם הגרמני. אך זהו סרט בעל מאפיינים אנטישמיים מסוימים.

כמו כן, בהמשך הגולם הופיע בצורה ספרותית ברומנים רבים. בין היתר הוא מופיע בסיפורו של עגנון "עידו ועינם".

אני פרטתי כאן רק את חלקו האחרון של הקורס. קדמו לו שני חלקים המתארים את השורשים העמוקים של מושג הגולם, שאגב לא רק על המהר"ל מסופר שיצר כזה, אלא גם גם רבי אליהו בעל שם, הגאון מווילנה, ועוד קודם – אבן גבירול, ועוד.

בקיצור, למדתי הרבה מקורס זה.

 

3. לבסוף, הנה המתכון ליצירת גולם:

פירוש ספר יצירה לר' אלעזר מוורמס [מהדורת סודי רזיא] פרק ו עמ' עח-עט


העוסק בספר יצירה יש לו לטהר עצמו, ללבוש בגדים לבנים נקיים, ואין לו לאדם לעסוק יחידי כי אם ב' או ג' דכתיב (בראשית יב, 5) ואת הנפש אשר עשו בחרן, וכתיב (קהלת ד, 9) טובים השנים מן האחד, וכתיב (בראשית ב, 18) לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, לכך התחיל ב' בראשית ברא. ויש לו ליקח קרקע בתולה במקום הרים שלא חפר בה אדם שם. ויגבל העפר במים חיים ויעשה גולם אחד, ויתחיל לגלגל באלפא ביתות של רכ"א שערים, כל אבר לבד כל אבר באות שכתב בספר יצירה כנגדו, ויתחיל בו ויגלגלנו בהתחלת א"ב, ואח"כ יגלגל בתנועות בהברת אֻ אַ אִ אֵ אֳ אְ ולעולם אות השם עמהם, אַיֻ וכל הא"ב, ואח"כ אַיַ, ואח"כ אַיִ, ואח"כ אַיָ, ואח"כ אַיְ, ואח"כ א"ה, וכן א"ו, וכן א"ה כולו, ואח"כ ימליך ב' וכן ג' וכל אבר באות שנוצר בו, והכל יעסוק בטהרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s