על הקורס "מלחמה ושלום באסלאם", באתר קמפוס

על הקורס מלחמה ושלום באסלאם של המכללה האקדמית אשקלון, באתר קמפוס

אנסה להזכיר כמה נקודות מהקורס, באופן לא ממצה וחלקי. לתמונה מלאה ומדויקת יש לעבור על הקורס עצמו.

ובכן, הקורס עוסק במלחמה ושלום באסלאם.

בקוראן יש פסוק שאומר שאם האויב פונה אליך בהצעת שלום עליך להיענות לו. מצד שני יש פסוק סמוך שאומר שדין הכופרים להיכבש בחרב. "דין מוחמד בחרב" כידוע. זוהי מצוות הג'יהאד, לפיה העולם מחולק ל"דאר אל אסלאם" – המדינות הנאמנות לאסלאם, ו"דאר אל חרב" – מדינות הכופרים שדינן להיכבש. המילה "ג'יהאד" על נגזרותיה השונות מופיעה בקוראן כ-40 פעמים ורק 10 מתוכם בהקשר מלחמתי מובהק, אך בהמשך הדרך זוהי המשמעות העיקרית שהמונח קיבל.

אז איך אפשר לדעת איזה מהפסוקים יש לאמץ? כאן נכנס כלל מוסלמי לפיו פסוקים מאוחרים יותר הם הקובעים, ופסוק הג'יהאד מקובל כמאוחר יותר. אם כך, חלה מצוות הג'יהאד. ועדיין, לאורך ההיסטוריה פוסקים שונים, מופתיים, הסתמכו גם על פסוק השלום. כך למשל אמיר תוניסיה במאה ה-19 הסתמך עליו בחתימת הסכם שלום עם הצרפתים. בהמשך הצרפתים הפרו את ההסכם וכבשו את תוניסיה. גם פוסקים בני זמננו מרבים להסתמך על פסוק זה, גם בהקשר של הסכמי השלום עם ישראל. הקורס עובר עוד על כל מהלך ההיסטוריה האסלמית, אך לא אחזור על זה כאן.

ובכן, השלום אפשרי, ואפילו יש מונח לארצות שמשלימים עימן – "דאר אל אהד".

בנוגע לשלום קיימים שני מונחים משפטיים:

הודנא – שביתת נשק זמנית, שבמקור הזמן המקסימלי שלה היה 10 שנים, אך בהמשך התירו להאריכה לזמן בלתי מוגבל.

וצולח, שממנו "סולחה" – זה שלום יציב וממושך יותר, אך עקרונית הוא חייב לשמר עליונות מוסלמית (אם אינני טועה). יש גם מצב שבו מותר למוסלמים להגיע להסכם מתוך נחיתותם דווקא.

המונח סאלאם, שלום, לא ידוע היסטורית כבעל משמעות משפטית.

הסכם חשוב מאוד הוא תקדים חודייבה – מקרה בו מוחמד חתם על הסכם עם אנשי העיר מכה, כאשר היה בנחיתות מספרית מולם. ההסכם היה ל-10 שנים, אך כעבור שנתיים הוא הופר ומוחמד כבש את מכה. מי הפר את ההסכם? תלוי את מי שואלים. היה מקרה של הפרת הסכם קלה מצד אנשי מכה, דבר שהיה יכול להיפתר בדרך דיפלומטית, אך מוחמד בחר בדרך הכיבוש.

זהו הסכם חשוב, כי בימינו פוסקים מוסלמים מרבים להסתמך עליו בהקשר של הסכם אפשרי עם ישראל. ב-1994 ערפאת אמר שהסכם אוסלו שחתם הוא כהסכם זה, ומיד הייתה סערה ובליכוד דרשו לבטל את ההסכם, כי הסכם חודייבה של מוחמד הוא הסכם שהופר (ופרשנים מוסלמים רבים סוברים שזו הייתה תחבולה ערמומית של מוחמד). מצד שני, גם הפוסקים שאישרו את הסכם ישראל-מצרים הסתמכו על מקרה זה.

בהקשר זה של הסכם השלום בין ישראל ומצרים ראוי להדגיש דבר חשוב. חכמי אוניברסיטת א-זהר, המוסד המוסלמי המוביל, פסקו ב-1970 כי הסכם עם ישראל הוא פסול מעיקרו. אך מספר שנים אח"כ, בעקבות הסכם השלום של סאדאת, שינו את דעתם ואמרו שהוא מותר. זה רק מראה שכל פסיקה היא בעלת הקשר פוליטי ויכולה להשתנות בהתאם. דבר דומה קרה לפוסקים שונים ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כפי שמפורט בהמשך הקורס.

למעשה, יש שני סוגי מופתי. אחד הקשור לשלטון, וממילא פסיקותיו מושפעות מאוד מהצרכים השלטוניים, ואחד עצמאי, שיכול לפסוק גם נגד דעת השלטון. בכל מקרה שני דברים אפשר ללמוד מכאן:

  1. כפי שאמרתי, שהפסיקות יכולות להשתנות לכאן ולכאן בהתאם לצורך ולמצב
  2. שכן יש אפשרות עקרונית לאשר הסכמי שלום מבחינה הלכתית-מוסלמית, גם אם יש להם כל מיני מוגבלות שצריכות להיבדק.

לבסוף, אם לחזור לעניין הג'יהאד. יש מנהיגים שעדיין מפרשים אותו כחובת מלחמה תמידית. כזה הוא, למשל מנהיד דאע"ש, או אל-קעידה. לעומת זאת, בתקופה המודרנית יש מנהיגים מוסלמים רבים שאומרים שעתה המצווה היא להפיץ את דת האסלאם בלשון, באמצעי המדיה השונים, וכי בתקופה זו יש לזנוח את דרך החרב. נראה שבמנהיגים האחרונים יש יותר תקווה לעולם.

עד כאן סיכום הקצר עד השיעור השישי. לקורס צריכים להיות עוד שניים-שלושה שיעורים שיעלו בהמשך, ואם ייאמר שם משהו מעניין במיוחד אעדכן.

[כמו כן אעיר, כי אני מניח שלכל אחד בישראל יש דעה בנושא, אך אני רק סיכמתי בקצרה את הנאמר בקורס, ואפשר לא להסכים ולהתווכח].

 

ראו חלק משיעור כאן:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s