"פה ושם בארץ ישראל"/ מאת עמוס עוז

"פה ושם בארץ ישראל" מאת עמוס עוז, כתר, 1983.

לא אכתוב כאן סקירה ממצה אלא פשוט מחשבה אחת בולטת שליוותה אותי במהלך קריאת הספר.

תחילה אקדים ואומר כי ניגשתי אל הספר הזה בעקבות מותו של עוז, הנערץ עליי, אך לא מזמן. החלטתי שאין טוב מזמן זה כדי להשלים מעט מהחסר. עד כה קראתי כ-8 או 9 ספרים של עוז, חלק עיוניים וחלק פרוזה, לצערי לא יותר, אך לשמחתי לא פחות.

הספר הזה, פה ושם בארץ ישראל, הוא ספר עיוני של עוז. הוא משוטט בחוצות הארץ ומשוחח עם תושביה בגובה העיניים. עם החרדים בירושלים ועם תושבי בית שמש, עם המתנחלים בתקוע ועם הערבים ברמאללה, ועוד. נראה שזה ז'אנר די מקובל פה. בשנים האחרונות אפשר למנות עליו גם את ספרו של ניר ברעם "הארץ שמעבר להרים", שהולך ממש באותה הדרך, ושסקרתי בנפרד.

ובכן, המחשבה שעלתה בי למקרא הספר היא עד כמה הדברים בעצם נראים אותו הדבר אז – לפני כמעט 40 שנה – והיום. אמנם כן, הרבה גם השתנה, תחילה בעקבות האינתיפאדה הראשונה, שספר זה נכתב לפניה, ואז שוב בעקבות האינתיפאדה השנייה, אם למנות את שני השינויים המרכזיים בלבד. אבל הדיבור הוא אותו דיבור. זה תומך בעשיית שלום וזה תומך בשלמות הארץ. מה עושים? יושבים ומתווכחים. ובינתיים הזמן עובר, אך שום דבר לא משתנה. לכן אני נלאיתי לגמרי מויכוחים פוליטיים בארץ. כמה אפשר לדבר על אותו נושא? וקריאת ספר זה רק מחדדת את התחושה הזו.

אך בסיכומו של דבר, אני חושב שאין סיבה ממשית לקרוא את הספר הזה היום, אפשר פשוט לקרוא עיתונים! הוא סיפק תמונת מצב יפה מאוד (ובשפה יפה מאוד!) בזמנו, אך היום נראה לי שכבר אין בו צורך רב. ואם לא עיתונים וטלוויזיה, אפשר לקרוא את ספרו של ברעם שהזכרתי, שהוא לפחות עדכני יותר, ויותר טוב מזה – לצפות בסרטו המצוין בעל אותו השם.

באשר לעוז, חבל לי שאני לא יכול לפרגן כאן למרות שכל-כך רציתי, אולי אנסה בספר נוסף שלו.

 

לסיום, הנה בכל זאת ציטוט יפה בעיניי, המופיע די בתחילת הספר:

 

"לפני עשרים שנה אמר מורי דב סדן בשיחת חולין כי הציונות כולה אינה אלא אפיזודה חולפת, התפרצות זמנית של חולין, מהומת היסטוריה ופוליטיקה, אבל יהדות ההלכה תשוב ותתגבר על הציונות ותטמיע אותה בקרבה. בימים ההם חשבו שומעיו של סדן כי הוא, כדרכו, יורה זיקוק של שנינה. הבוקר בשכונת גאולה, באחוָה, במקור ברוך, שב אלי משפטו של סדן. עדיין איני מקבל את החזות שלו, אבל שוב איני יכול לפטור אותה כחידוד שנאמר בהיפוך האגודל: בשכונות אלה שבהן נולדתי וגדלתי, המאבק כבר הוכרע. הציונות נהדפה מכאן. כלא היתה. או לא נהדפה אלא ירדה למדרגת שפחה…".

פה ושם בארץ ישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s