"בקול רם"/ עורכים: אריק אבר, נילי קופלר, נעמה לופו

"בקול רם", אנתולוגיה, עורכים: אריק אבר, נילי קופלר, נעמה לופו, הוצאת פואטרי סלאם והאינקובטור, 2018, כ-309 עמ'.

ראשית, סיפור היכרותי עם הפואטרי סלאם:

לפני כמה שנים נכנסתי לפאב ירושלמי וראיתי שיש בו אנשים המקריאים קטעי טקסט של כחמש דקות כל אחד על במה. לא היה לי מושג במה מדובר, אבל התעניינתי ונשארתי. אז שמעתי לראשונה את שם התופעה – פואטרי סלאם, בתרגום חופשי: שירה מדוברת (אף כי התרגום המדויק הוא הטחת שירה). מאוד אהבתי את מה שראיתי, זו נראתה לי תופעה חדשה ומרתקת. כך, בהמשך, הלכתי לעוד ועוד הופעות כאלה, חלק בחינם וחלק בתשלום. לדעתי הייתי עד כה בכעשרים הופעות מסוג זה. במקביל, צפיתי בעשרות קטעים שנמצאים באתר יו-טיוב. בשלב מסוים, גם חשבתי לעשות סרט על התופעה, אך בסוף ירדתי מזה.

הפואטרי סלאם הוא בדרך כלל שירה הרבה יותר ניתנת להבנה מהשירה הרגילה. יש כאן דיבור פשוט, לעיתים בחריזה ולעיתים בלי, הרבה פעמים עם הומור רב, וזו גם שירה צעירה על פי רוב. רוב המשוררים הנוטלים חלק בזה הם בשנות העשרים לחייהם, אם אינני טועה (יש גם סלאם נוער). נראה גם שהז'אנר הזה תופס תאוצה יותר ויותר. אירועים והקראות יש בלי סוף, ולאירוע הסלאם הגדול המתרחש כל שנה מגיעים אלפים. זו נראית לי תופעה מבורכת מאוד, בעיקר על רקע דעיכתה המתמשכת של השירה הכתובה הרגילה, שאמנם נכתבת לרוב, אך כמעט לא נקנית ונקראת.

אירוע סלאם, אגב, הוא מעין תחרות. יש נציגים בקהל עם שלטים, עליהם הם כותבים את הציון לכל שיר וביצוע, ומי שמקבל את הציון הגדול ביותר מנצח. אף כי בדרך כלל אין פרסים, רק תחושת כבוד וסיפוק, אולי. בתחרות הסופית, עם זאת, המנצח נוסע לפריז לאירוע הסלאם העולמי.

אך צריך לומר כי למרות התלהבותי שסיפרתי עליה, לא כל השירים באותה רמה. מטבע הדברים, יש טובים יותר וטובים פחות, ויש כאלה שיותר לטעמי וכאלה שפחות, כשטעם של מישהו אחר יכול להיות שונה. חלק מהיוצרים שאני התחברתי אליהם יותר הם, למשל, צביה מרגליות (הדתייה) ובן סגרסקי (שכתב את הקטע "מולטיטסקינג", שצבר צפיות רבות, אך משום מה נעדר מקובץ זה, אף כי מוזכר בו), לוסי איוב (הערבייה, שכבר נחטפה על-ידי ערוץ "כאן") ויונתן בלומנפלד (הירושלמי), אם להזכיר רק כמה שמות. אבל המשוררת המוערכת עליי ביותר היא טל כהן הנפלאה, שגם זכתה בסאלם הגדול השנה (נכתב בתחילת 2019). חפשו למשל את שירה "זונת החרוזים" ביו-טיוב (שיר שגם מופיע בספר).

על אף צעירותם האמורה, שירים רבים עוסקים בנושאים בוערים ולא מתנערים מהם. כך יש עיסוק במצב הפוליטי וביחס לערבים, בפער בין ירושלים ובין תל-אביב, על חלום חו"ל ועוד, אף כי בולט יותר העיסוק בזהות – הערבית (לוסי איוב), הדתית (תכלת זוהר), המינית (יוסי צברי ואלפי גלברד, למשל), וכיוצא בזה.

 

הספר שלפנינו הוא איגוד ראשון של חלק הקטן מהשירים בדפוס, וניכר שהושקעו בו מחשבה רבה, עבודה רבה, וגם אהבה רבה – דבר שמיד מעורר הערכה ואף תחושת קירבה. כל שיר הוא בן שניים עד ארבעה עמודים בדרך כלל, ולוקח פחות זמן לקרוא אותו מאשר לומר/לשמוע אותו. יש גם הרבה אינטונציות ומחוות שקיימות בהופעה החיה ובלתי אפשרי להעביר לכתב, אך זה חלק מובנה מהעסקה כאן, ורק צריך לקחת זאת בחשבון, ואולי לראות במקביל חלק מהשירים ביו-טיוב.

הספר מחולק לפי שנים, כל שנה והשירים שבוצעו בה, כשפותח כל מחזור דף המספר על ההתפתחויות החשובות שקרו באותה שנה בתחום זה. יש גם כמה הקדמות חביבות, המספקות רקע כללי על הנושא. הארוכים ביותר הם דברי המבוא המעניינים של ד"ר ורד אריאל-נהרי, העורכת הספרותית של הספר.

גם מבחינת העיצוב הספר מושקע לעילא. בין היתר, יש לו שוליים חביבים בצבע כתום-בוהק ואף מצורפת סימניה בצורת מיקרופון.

 

לסיכום, ספר שהוא אירוע, וספר שכיף מאוד לקרוא. ספר שהוא בגדר חובה לאוהבי התחום, ובגדר המלצה חמה גם למי שפחות מתמצאים.

[סליחה אם לא הזכרתי את כל השמות]

 

בקול רם כריכה קדמית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s