"תולדות הפילוסופיה היוונית – הפילוסופים הקדם-סוקרטיים"/ מאת שמואל שקולניקוב

"תולדות הפילוסופיה היוונית – הפילוסופים הקדם-סוקרטיים" מאת שמואל שקולניקוב, יחדיו, 1981, 216 עמ'.

ככל הידוע לי, אין הרבה ספרים בעברית על הפילוסופים הפרה-סוקרטיים. מלבד ספר זה, שקולניקוב הוציא ספר נוסף על הרקליטוס ופרמינדס, הכולל את כל הפרגמנטים שלהם עם מבואות, וכן קיים כרך א' בקורס של הפתוחה על הפילוסופיה היוונית שמוקדש לפרה-סוקרטיים. אולי קיימים ספרים נוספים שלא ידועים לי, אך בכל מקרה כנראה הם לא רבים.

לכן הספר הזה הוא חשוב מאוד, וכמה טוב שהוא גם מצוין. שקולניקוב, הבקי מאוד בתחום, מקדיש לכל פילוסוף מספר עמודים, לעיתים יותר ולעיתים פחות, תלוי בכמות החומר שיש על כל פילוסוף וברמת חשיבותו, ובסך הכול מתקבלת תמונה מלאה ומרתקת.

לא אוכל לסקור את דברי כל הפילוסופים השלובים בספר הזה וגם הדבר לא נחוץ, כי במילא לא אוכל לעשות זאת טוב משקולניקוב עצמו. ולכן על המתעניין לקרוא בספר עצמו, שהוא לא עב-כרס, אלא מחזיק כ-170 עמודי טקסט בסך הכול, והוא גם לא קשה במיוחד.

למעשה, בתחילה לא חשבתי לכתוב על הספר הזה כלל, אך לבסוף החלטתי שמעט עדיף על כלום.

ובכל זאת אציין דבר אחד או שניים שעניינו אותי במיוחד בספר.

כך, בנוגע לזנון, מאוד מוכרים פרדוקסי התנועה שלו, למשל סיפור אכילס והצב. אך פרט לאלה היו לו גם פרדוקסים ביחס לריבוי, שלדעתו אינו אפשרי. כלומר לדעתו העולם הוא ישות אחת שלא ניתן לפרוט לפרטים. למרות שזו לדעתי כבר קריאתי השנייה בספר זה, לא זכרתי פרט זה. והנה, הדבר הזכיר לי מאוד את הגותו של שפינוזה, שגם היה מוניסט שטען שהעולם הוא ישות אחת ואף הוכיח זאת בספרו "אתיקה" באופן דומה למדי; גם הוא מראה כיצד מחשבה אחרת מובילה לאבסורד. אז אני לא יודע האם ההשוואה שלי תקפה, בכל אופן לשם לקחה אותי מחשבתי.

אך זו רק דוגמה אחת. למעשה, הפרה-סוקרטיים חשבו מחשבות רבות שבאו לידי ביטוי מאוחר יותר. כך אפשר למנות את דמוקריטוס ורעיון האטומיזם שלו, שממנו בא וצמח מושג האטום. או את רעיון היסודות השונים, שהגיע לפיתוחו אצל אמפדוקלס, שאמנם כבר הוכח כשגוי, אך עצם מושג היסוד עדיין קיים כיסוד הכימי. ואמפדוקלס זה אף ייתכן שתיאר דבר דומה לרעיון "הברירה הטבעית" הדרוויניסטי (אף כי הוא מתייחס לסיבת היעלמותם של יצורי המיתוס היווני. ראו עמ' 119).

אני מצאתי גם הוגה אחד "יהודי" מאוד – קסנופאניס, שאומר, למשל:

"אחד אלוהים, בין אלים ואנשים גדול,

כלל לא דומה בגוף לבני-תמותה, גם לא במחשבה" (עמ' 73).

 

אבל למעשה אולי אפשר לראות קרבה ליהדות גם אצל אנאקסימאנדרוס, שטען כי:

"הראשית והיסוד של הדברים הוא הבלתי-מוגבל" (עמ' 41).

 

אך יותר מהשפעות אלה, החשובות כשלעצמן, עיקר חשיבותם של הפרה-סוקרטיים, אפשר לומר, הוא בהנחלת מושגי-יסוד בסיסיים. כך שאלת הראשית, שעסקו בה המילטים תחילה, כך במושגי הישות והאינות שעסק בהם בעיקר פרמנידס (ואילו ההבחנה בין קיום ומהות היא משל אבן-סינא הימי-ביניימי, למדתי כאן) וכן הלאה.

 

לסיכום, כדאי מאוד להכיר את הפילוסופים הפרה-סוקרטיים, והספר הזה הוא דרך מצוינת לעשות זאת (הבעיה היחידה אולי היא שהוא יצא מזמן ועל כן לא כל-כך פשוט להשיג אותו). יש משהו מרגש – ואף מחכים, כמובן – בהתחקות הזו אחר ראשית הפילוסופיה, הגישושים הראשונים והמחשבות ההתחלתיות, בטרם התגבשה הפילוסופיה למה שהיא.

הפילוסופים הפרה סוקרטיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s