"יצורי הפלא במדרש ובמדע"/ מאת נתן סליפקין

"יצורי הפלא במדרש ובמדע" מאת נתן סליפקין, מגיד, 2018, 369 עמ'.

הרב ד"ר נתן סליפקין הוא מייסד ומנהל מוזיאון הטבע התנ"כי ליד בית שמש, והוא מחברם של ספרים רבים על יהדות וזואולוגיה, כפי שמסופר בדף האחרון של ספר זה. עוד אפשר לומר עליו, שלמרות שהוא חרדי בעצמו ויוצא מנקודת המבט הדתית, הוא עורר תרעומת והתנגדות כלפיו בחלק מהציבור החרדי, שלא אוהב את הסתמכותו על המדע, שלפעמים מובילה למחוזות חדשים המאתגרים את המסורת הידועה.

כל זאת אפשר למצוא גם בספר הנוכחי. מצד אחד, הרב סליפקין מפגין בקיאות רבה בחומר, ומביא מקורות עתיקים וחדשים, מדעיים ורבניים. ומצד שני הוא נאמן להלכה ומשלב דיונים ארוכים כיצד יש לקבל ולעכל את החומר החדש.

הספר עוסק במגוון חיות מופלאות המופיעות בתנ"ך ובמדרש. הן כוללות – חדי קרן, בנות ים ואנשי פרא, ענקים וגמדים, מפלצות ימיות והלוויתן, החיה הנקראת בהמות, השמיר המופלא, אנשים דו-ראשיים ומוטנטים אחרים, עוף החול, גריפונים, חיה הנקראת רוק, דרקונים ושרפים מעופפים, הסלמנדרה, אנשי אדמה ואווזי-עצים, עכבר הבוץ וכינת הזיעה הספונטנית.

רוב החיות האלו מתוארות בצורה דמיונית ומוגזמת, ואין הן אלה אגדות ומיתוסים. בכל אופן הרב סליפקין בודק את מקורן, הן המיתי שבסיפורים והן זה שאפשר שיש לו מקור מציאותי, גם אם הרבה יותר צנוע, וכל זאת הוא עושה, כפי שכבר אמרתי, בבקיאות וידענות גדולה.

למשל השמיר, שהיה החומר שאיתו סיתתו את אבני המקדש, על-ידי כך שהיו מציגים אותו לפניהן, ללא מגע. לפי המדרשים מדובר בתולעת, וסליפקין בודק ומציג כמה מיני חלזונות, שאכן יכולים לעכל ולמוסס אבנים. אלא שאלה עושים זאת רק לאבנים רכות, ותוך כדי מגע. כך מגיע סליפקין בהמשך להשערה של עמנואל וליקובסקי הנודע, שטען כי אין מדובר בתולעת אלא בחומר רדיואקטיבי. זה אכן מסוגל למוסס חומרים אחרים, ורמז לו אפשר למצוא בכלי שהחזיק את השמיר לפי חז"ל – כלי עופרת, שאכן מתאים להחזקת חומר רדיואקטיבי.

ולעיתים הדיון הוא הרבה יותר מחובר למציאות. כך למשל בנוגע לחיה הנקראת בהמות, המוזכרת בספר איוב – סליפקין מציג את הדעה, שנראית מבוססת מאוד וכמעט ודאית, שמדובר בהיפופוטם, שאכן היה קיים באזור ארץ ישראל באותה התקופה ומאפייניו דומים לאלה המתוארים בספר איוב.

וכן לעיתים יש לדברים השלכות הלכתיות מעשיות. כך למשל בדיון האחרון הדן בקביעת חז"ל שכינים נוצרות מעצמן, ללא הפרייה הורית, בצורה ספונטנית. ובכן, מתברר כי דעה זו הייתה מקובלת בעולם העתיק, ואפילו היא מופיעה אצל אריסטו, וכן הרמב"ם מציין אותה. אלא שלפי המדע הנוכחי דעה זו שגויה מן היסוד. ואולם, לפי חז"ל מותר להרוג כינים בשבת מפני שהן אינן פרות ורבות. אז האם עכשיו כשאנו יודעים אחרת ההלכה משתנית? בכך עוסק סליפקין, ואף שאין הוא מורה הלכה, הדיון שלו כנראה מוביל לדעה שאין ההלכה אמורה להשתנות במקרה זה.

אני משער שלאדם הדתי הספר הזה יהיה חשוב מאוד. ואולם לי הוא בעיקר היה מעניין בצבעוניות שבו ובמגוון החיות האגדתיות שהוא מציג. ממש כמו לקרוא ספר אגדות ישן! רק לעיתים חשבתי על כך, שקצת חבל שאת כל ידענותו הגדולה המחבר משקיע בחקירת דברים שאין בהם ממש, ותועלת חקירתם דלה. אך מילא, אני מניח שגם לדברים אלה יש מקום, ובכל אופן הדיון כאן הוא אינטליגנטי ומרתק.

התגובה הדתית המושכלת הרגילה לסיפורים האלה, אגב, היא שמדובר במשלים. וגם הרמב"ם קבע (כמדומני) שאין חובה לקבל את כל מדרשי חז"ל ואת המדע שהם נסמכים עליו. כאן התמונה מורחבת קצת מעבר לכך.

יצורי הפלא

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s