אושר או עושר? מסקנות סוציולוגיות

שלושת אבות הסוציולוגיה הם מקס ובר, אמיל דורקהיים וקארל מרקס. ממרקס אתעלם לעת עתה, אך הנה שתי עבודות מרכזיות של שני ההוגים הראשונים, בהצגה תמציתית:

(הייחוד במאמר הזה מבחינתי הוא לא המסקנות שלו, אלא הניסיון שלו לאחד בין הגויותיהם של שלוש רגלי הסוציולוגיה).

ויקיפדיה, ובר:

האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם:

ובר מציב את הפתרון הפרוטסטנטי לבעיית הקיום האנושי בכך שגם בלא יכולת השפעה על הגורל, יכול האדם למצוא אישור לכך שהוא נבחר על ידי האל. אישור זה, הסימן לבחירתו של האדם, הוא עצם הצלחתו בחיים. ואכן, בתפיסה הקלוויניסטית המאוחרת, כל אדם נבחר מראש האם יגיע לגיהנום, או שיגיע לגן העדן. סימני הבחירה מתבטאים בהצלחתו הכלכלית של האדם – עושר מעיד על כך שהאדם יועד לגן עדן, עוני – לגיהנום. לפי עיקרון זה, טען ובר, על האדם להתאמץ ללא הרף על מנת לשפר את הישגיו, כדי להוכיח את הבחירה בו. בזרמים קיצוניים של הנצרות הפרוטסטנטית נוצרה גישה שלפיה כל זמן שאינו מנוצל לקידום הצלחתו של האדם הוא זמן מבוטל. ובר מכנה צורת חשיבה זו "האתיקה הפרוטסטנטית".

ובר מתאר את האתיקה הפרוטסטנטית כתובעת קיום של צבירה, חיסכון, קמצנות ועבודה מאומצת, כמטרות הקיום ולא ככלים להשגת דבר מה אחר. הוא משווה גישה זו לגישה הקפיטליסטית הבסיסית, שבה בבסיס ניהול ההון (שהוא יסוד הכלכלה הקפיטליסטית) עומד רווח. לטענתו בקפיטליזם, הצבירה השיטתית של הון היא מטרה בפני עצמה, ואינה מחייבת את מימושה הכלכלי בקניית נכסים. הספר נפתח בנתונים המעידים כי אכן הפרוטסטנטים עשירים יותר מהקתולים.

להרחבה:

https://tomerpersico.com/2006/10/14/the-protestant-ethic-and-the-spirit-of-capitalism/?fbclid=IwAR3KVjpjx5p3RP_F4H3B7Af56MTIYHVFuPq8opZ22vQOIAr_0QDaHhYHDOs

 

לעומת זאת:

ויקיפדיה, דורקהיים:

דורקהיים חקר את שיעורי ההתאבדות השונים אצל פרוטסטנטים והשווה אותם לשיעורי ההתאבדות אצל קתולים, ומצא הבדלים קבועים הניתנים לניבוי. בין ההסברים לשוני בין הקהילות, השליטה החברתית החזקה אצל הקתולים, הבאה לידי ביטוי הן בטקסים והן בקשר עם חברי קהילתם, עשויים להיות הגורם לשיעור ההתאבדות הנמוך יותר אצלם. לפי דורקהיים, לאנשים יש רמה מסוימת של קשר עם הקבוצה שלהם, שהוא קורא לה "אינטגרציה חברתית". שיעור גבוה או נמוך בצורה לא רגילה של אינטגרציה חברתית יכול להוביל לשיעור התאבדות גבוה; שיעורים נמוכים גורמים להתאבדות מכיוון שבמצב זה יש חברה לא מאורגנת, הגורמת לאנשים לפנות להתאבדות כמפלט האחרון. שיעורים גבוהים גורמים להתאבדות מכיוון שאנשים לא רוצים להיות למעמסה על החברה. לפי דורקהיים, לחברה הקתולית יש שיעור נורמלי של אינטגרציה חברתית, ואילו לחברה הפרוטסטנטית יש שיעור נמוך.

 

מסקנות:

משילוב של שני הטקסטים המכוננים האלה עולה, כי הפרוטסטנטים הם עשירים יותר, אך גם מתאבדים יותר, בעוד הקתולים הם עניים יותר, אך מתאבדים פחות. פשוט.

(מעניין שזה המצב גם במדינות הסקנדינביות, למשל. הן עשירות מאוד, אך גם בראש טבלת ההתאבדויות. אם כי יכול להיות ששם אחד הגורמים לכך הוא מזג האוויר הסגרירי).

השאלה מה חשוב לנו יותר, להצליח בחיים או עצם החיים? נראה לי שהתשובה ברורה. וזה לא רק עצם החיים אלא גם הסיפוק בחיים, האושר. שכן המתאבדים הם רק קצה הסקלה, והם מעידים על רבים אחרים מדוכאים ומדוכדכים, אף שאינם מתאבדים בגין זאת.

(נזכיר עוד שבחברה המערבית היום יש עלייה דרסטית בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון, וגם בשימוש בסמים אחרים, לא חוקיים, שאף הם משמשים כמפלט מפני המועקה).

לפי דורקהיים, המבנה הקתולי הוא קהילתי ומסורתי יותר, בעוד זה הפרוטסטנטי הוא אינדיבידואליסטי יותר. מכאן אפשר ללמוד מה המתכון לחיים מאושרים יותר – חיים קהילתיים חמים, עם ערבות הדדית גדולה בין הפרטים, על חשבון ההצלחה הפרטית המסחררת.

כאן אנו חוזרים גם למרקס, שנראה קרוב לגישה זו. אלא  שגישתו הכלכלית הידועה הובילה בסופו של דבר לקומוניזם, שנדחה היום על-ידי רבים, ובצדק רב. הוא היה כישלון. אלא שהגישה שהצגתי לעיל אינה קומוניזם, אלא צורה מעודנת בהרבה של ערבות הדדית וחיים קהילתיים. ואין היא מבטלת את היסוד האינדיבידואליסטי, שאף הוא נחוץ ומועיל. גישה כזו, כך נראה לי, היא בעלת פוטנציאל הצלחה רב, ולמעשה היא כבר מוכיחה את הצלחתה במקומות רבים.

 

לבסוף ולסיכום, עד כה הזכרנו זרמים נוצריים, אך יש להדגיש שהפתרון המוצע הוא יהודי מאוד. ראשית, הרשת הקהילתית, שהיא מוסד יהודי ותיק המתקיים גם היום. שנית, הערבות ההדדית, שגם היא עקרון יהודי בולט, ושמימשו היום יכול לבוא לידי ביטוי במדינה קפיטליסטית מצד אחד, אך עם מאפיינים סוציאליים רבים.

Can't buy me love, love
Can't buy me love
I'll buy you a diamond ring my friend if it makes you feel alright
I'll get you anything my friend if it makes you feel alright
Cos I don't care too much for money, and money can't buy me love
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s