"היסטוריה קצרה של האנושות"/ מאת טום פיליפס

"היסטוריה קצרה של האנושות – או: איך הצלחנו לדפוק את כל העסק" מאת טום פיליפס, ידיעות, 2019, 216 עמ'.

טום פיליפס הוא עיתונאי והומוריסטן בריטי, ובספרו זה הוא מתאר מקטעים שונים מתוך ההיסטוריה האנושית שמאפיינים אותם טיפשות ואווילות מיוחדות.

כך הוא מתאר, למשל, שלושה שליטים בשושלת שלטון באימפריה העות'מנית, שכל אחד מהם יותר גרוע ואכזרי מהשני. כך אחד מהם הרג במו ידיו כ-17 אנשים בממוצע כל יום, במשך חמש שנות שלטונו. פיליפס אומר כי ביחס לשלטונם של אלה, הסדרה "משחקי הכס" נראית כתיאור חיי כפר שלווים.

או פרק על היטלר, בו נאמרים דברים מוזרים ומעניינים. כמו שהיה להוט לפרסום חיובי, וכל זמן שקרא תיאור חיובי שלו בעיתון, התמוגג מנחת. כמו כן, הוא אהב לצחוק על חשבון אחרים, אבל לא קיבל יפה שום נימת ביקורת שהופנתה כלפיו.

ועוד פרק על מוחמד שאה, שליט אימפריית קווארזמיאן (אם אינני טועה בשם), שג'ינג'יס חאן הציע לו יחסי שלום, אך הוא סירב להם בתקיפות, מה שהוביל לכיבושו ולפירוק האימפריה שלו עד מהרה.

 

בסוף כל פרק כזה מופיעה רשימה קצרה וקולעת של מקרים נוספים מההיסטוריה. הנה כמה דוגמאות מלבבות, מתוך פרקים שונים (אין מספרי עמודים כי קראתי בגרסה דיגיטלית):

 

"שבעה דברים מדהימים שלא תראו כי בני האדם הרסו אותם:

הפרתנון – אחת הפנינים של יוון העתיקה. בשנת 1687, בעת מצור שהטיל צבא ונציה על אתונה, השתמשו העות'מאנים במבנה בתור מחסן אבק שריפה. ואז ונציאני בר מזל ירה פגז אחד – ואין עוד פרתנון.

מקדש ארטמיס  – אחד משבעת פלאי העולם העתיק, עד שבשנת 356 לפני הספירה שרף אותו טיפוס בשם הרוסטראטוס, סתם משום שרצה קצת תשומת לב ופרסום".

 

"אפקט הקוברה – מונח המשמש לתיאור פעולה שבאה לפתור בעיה מסוימת, אבל רק מחמירה אותה. במסגרת מבצע להדברת מזיקים בדלהי, הציעו השלטונות הבריטיים פרס נדיב למי שיביאו קוברות מתות למשרדי הממשלה. מכיוון שכך, אנשים פשוט התחילו לגדל קוברות כדי להרוג אותן ולקבל את הפרס. כשהבריטים תפסו את העניין, הם ביטלו את הפרס. ואז האנשים שחררו את הקוברות חסרות התועלת לחופשי. התוצאה: עוד קוברות".

 

"שש מהמלחמות המיותרות ביותר בהיסטוריה:

מלחמת הדלי – מעריכים כי 2,000 בני אדם בקירוב קיפחו את חייהם במלחמה שפרצה ב-1325 בין ערי המדינה מודנה ובולוניה לאחר שכמה חיילים ממודנה גנבו דלי מבאר של בולוניה. מודנה ניצחה בקרב היחיד במלחמה ומיהרה לגנוב עוד דלי מיריבתה".

 

לסיכום, ספר חביב ומשעשע, ואפילו יש בו מוסר השכל. כי למעשה, בעיניי, חלק ניכר מההיסטוריה, גם בזרם המרכזי שלה, היא תולדות מעשי האיוולת האנושיים. כך במלחמות ראווה מיותרות, כך בחשיבה המיתית הדמיונית, כך במשפטי האינקוויזיציה המופרכים, כך בציד המכשפות ובעלילות הדם. המכנה המשותף של כל אלה הוא הפניית עורף לחשיבה הרציונלית, לשיקול דעת הגיוני. ומה היום? המצב טוב יותר? כלל לא בטוח, וניתן רק לקוות שהעתיד יותר יאיר לנו פנים.

היסטוריה קצרה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s