"סיפורם של היהודים החילוניים"/ מאת אמנון רובינשטיין

"סיפורם של היהודים החילוניים" מאת אמנון רובינשטיין, כז"ב דביר, 2019, 240 עמ'.

לאחרונה יוצאים ספרים רבים על חילוניות, וגם על דתיות חדשה. כאלה הם "יהדות ישראלית" ו"חזרה בלי תשובה" שסקרתי, וכן "החרדים החדשים" ו"הדתיות החדשות" שטרם קראתי. כמו כן, ממש בקרוב ייצא ספר נוסף – "מדריך לחילוני" מאת אביעד קליינברג. ועתה מצטרף אל כל אלה הספר הזה של פרופ' אמנון רובינשטיין, "סיפורם של היהודים החילונים". מה גורם לפריחה הזו בעיסוק בזהות החילונית/דתית? אנסה לחזור לכך בסוף דבריי.

אך תחילה אסקור בקצרה את הספר.

למעשה, הוא מורכב משני חלקים. בחלק הראשון (לאחר מבוא היסטורי בו מתואר מפגש היהדות עם המודרנה והיווצרותו של דגם היהודי החילוני) הוא מציג אישים שונים – ארבעה יהודים חילונים, ועוד שני פרקים על יהודים לשיעורין. היהודים החילוניים הם איינשטיין, פרויד, קפקא, ואלבר ממי, מגדולי האנושות שקמו מתוך העם היהודי. מרקס, למשל, לא נכלל פה, כי לא הגדיר עצמו כיהודי.

והנה, האישים האלה לא היו מחוברים לזהות היהודית-דתית, אך בחלק מהמקרים כן יצרו קשרים עם הזהות הציונית-הלאומית היהודית. כך איינשטיין היה בין מייסדי האוניברסיטה העברית והוריש לה את עזבונו, אף שסירב להיות הנשיא הראשון של ישראל, וקפקא תכנן לעלות ארצה, בעקבות אהובתו הציונית, אלא שמחלת השחפת הכריעה אותו לפני שהספיק לעשות זאת. יש כאן תיאור משעשע, אגב, של מה היה עולה בגורלו לו היה מספיק לעלות ארצה. על פי התכנון, הוא ואהובתו היו אמורים לפתוח בית קפה או מסעדה קטנה, והוא היה משמש כמלצר… פרויד, לעומת זאת, לא היה מעורב מבחינה ציונית, אך ראוי לציין שגם הוא בסוף ימיו הקדיש ספר למשה. אלבר ממי הוא הפחות מוכר מבין האישים ולכן אפסח עליו.

היהודים לשיעורין הם בנימין דיזראלי בפרק אחד, ורופאייזן ולוסטי'זה בפרק נוסף. האחרון היה הארכיבישוף של פאריז וכמעט נבחר לאפיפיור, והוא ממוצא יהודי.

כל אלה באים – כנראה – להמחיש את העובדה, שיכולה להיות זהות יהודית מנותקת מהשתייכות דתית, שזהו למעשה הנושא המרכזי של הספר.

 

בחלק השני מתוארים, בעיקר, היהודים לפי ארצות המוצא השונות שלהם. כך מתוארת יהדות צפון אמריקה, שרובינשטיין רואה בה סיפור הצלחה גדול, הן מהבחינה הכלכלית והמעמדית, והן מבחינת ההצלחה בשמירה על הזהות, למרות שרבים מזהירים מפני אחוזי ההתבוללות הגדולים שם – וכאן הוא מתאר בהרחבה את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. וכן מתוארת יהדות ברית המועצות, שהיא חילונית ברובה, אך עדיין נשמרה זהותה היהודית. ובהמשך יהדות ערב, המסורתית ברובה. ולבסוף יהודי ארץ ישראל. כל אלה באים אחרי פרק על השואה, שבו כלולים גם יהודי אירופה, ועוד לפניו פרק על ברית הגורל – מונח של הרב סולובצ'יק הטוען כי יש דבק מאחד בעם היהודי עוד קודם לשאלת שמירת המצוות, ורק הברית השנייה לפי סולוביצ'יק ספציפית יותר והיא ברית הייעוד.

בכל דיונו רובינשטיין מציג נתונים רבים, חלקם הגדול נתונים סטטיסטיים – ובכך הוא מזכיר את הספר "יהדות ישראלית" שהזכרתי קודם. וכמו כן הוא דן במגוון נושאים עכשוויים, שאך לא מזמן היו בחדשות, למן חוק הלאום, דרך בעיית ההדתה (ואגב, גם עליה יצא ספר לאחרונה, "הדרך החילונית", שכחתי לציין קודם), מתווה הכותל וכן הלאה והלאה.

הגישה הכללית של רובינשטיין, שלא במפתיע, היא ליברלית מאוד. הוא שואף ליהדות פתוחה ומודרנית, ונראה לי שבכיוון זה הולכים כל הספרים שציינתי כאן, ואולי אלה הם אכן זרמי העומק המתקיימים היום בחברה.

ואם תרצו, אולי זו התשובה לשאלה ששאלתי בתחילת דבריי – מדוע העיסוק האינטנסיבי הזה בזהות העצמית? ובכן, עיסוק כזה קורה בשעת שינוי ובשעת משבר, כך שיש להניח שדברים מסוג זה אכן מתרחשים כעת. מצד שני – וזה צד שני שאין להמעיט בחשיבותו – זה נראה לי גם מאפיין בסיסי של העם היהודי, לפחות בדורות האחרונים. אני לא מכיר עם שכל-כך הרבה מתעסק בשאלת זהותו העצמית… (ואולי זו פשוט חוסר היכרות שלי).

 

בכל אופן, לסיכום, ספר מעניין ואינטליגנטי, למרות שאין בו מסר חדש ומסעיר באמת. מעין סיכום טוב של מיקומנו לאור ההתפתחויות האחרונות במישור האמונה והאי-אמונה, עם מראה-כיוון טוב להמשך.

סיפורם של היהודים החילוניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s