יוצא עכשיו מהסרט 'ימים נוראים', על יגאל עמיר ורצח רבין. סרט מצוין!
כנראה הרבה הודות ליום הקולנוע הישראלי, אבל הייתי באולם גדול והוא היה מפוצץ כמעט לגמרי.
קראתי ביקורת שלילית בהארץ ויש אחת כזו גם במעריב, אך איני מסכים איתן.
הסרט עוקב אחרי מעשיו וחידש לי הרבה דברים שלא ידעתי על אופן התנהלות הדברים.
ויש כמובן גם ה'ביקורת' של רגב, אך כרגיל היא מופרכת לגמרי. נתניהו מוצג זמן קצר מאוד כל הסרט, אבל אני מבין שהיא נרתמת להגן על הקיסר.
מה שכן יש כאן זו מלחמה על נרטיב, שהחלה לפני הסרט ותתקיים גם אחריו.
לי הסרט חידד את הנקודה שעמיר לא פעל בחלל ריק, ולכן אי אפשר להטיל עליו בלבד את כל האשמה. כל הארץ געשה, והרבנים דיברו על דין רודף ומוסר, אי אפשר להתכחש לזה.
ובכל אופן, ובלי להיכנס יותר מדי לנבכי הפוליטיקה, זהו סרט חשוב וטוב שנעשה. יש להעמידו בצד הסדרה המופתית 'הנערים'. בשני המקרים יש התמודדות עם הקורה במדינה. זה אולי לא נעים להסתכל במראה הזו, אך זה חשוב. בשביל סרטים כאלה טוב שיש קולנוע ישראלי.
…יצאתי מהקולנוע וקראתי שביבי שוב מונה להרכיב את הממשלה. באסה.