על רעיונות ותיקים בלבוש חדש – פילוסופיה, פסיכולוגיה והדת.

נשארו לי עוד כמה הגיגים מאתמול, שאפרוש עתה. אדגיש כי זו כתיבה יומנית יותר ולא דברים מוגמרים. אני משתף אתכם במחשבות שלי בזמן התהוותן. לא יודע אם או עד מתי זה ימשיך.

ובכן, בנוגע לשני שיעורים שהשתתפתי בהם. הראשון הוא על 'ביקורת כוח השיפוט' של קאנט, שאנו קוראים בעקביות כבר תקופה ארוכה. בתחילת הספר הוא מדבר על אסתטיקה ובחצי השני על תכליותיות בטבע, אבל ממש לקראת הסוף הוא מגיע למוסר ומדבר עליו קצת, למרות שעיקר דבריו בנושא מופיעים בביקורתו השנייה ובמטאפיזיקה של המידות.
ועדיין, כבר כאן הוא מעלה את המחשבה שלו, שהגם שהמוסר צריך להיות אוטונומי ומוכרע על-ידי האדם, מצד אחד, הרי מצד שני הוא טוען כי אלוהים הוא זה היוצר את אפשרות המוסר. זה דבר מעט – או הרבה – פרדוקסלי. בביקורת התבונה המעשית הוא אומר שיש לקבל את אלוהים כרעיון פדגוגי. אך כאן נראה שיש יותר מזה. אולי כוונתו היא שעצם המושג מוסר מתאפשר על ידי האל, אבל את תוכנו הספציפי האדם צריך ליצור בעצמו.
ובכן, לי זה הזכיר את מאמר חז"ל בפרקי אבות, ג, א:

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

הרמב"ם התייחס לזה, וכן לייבוביץ. יש כאן הרעיון של מוסר אוטונומי, לא לשם קבלת שכר. ומציינים שבכך ניתלו הבייתוסים כשטענו שאין עולם הבא בכלל. ומצד שני, המילים האחרונות מזכירות שבכל זאת צריך מורא שמיים. יש כאן פרדוקס דומה לזה שהזכרנו, ואלפי דרשות נכתבו על כך.

שיעור שני היה על פסיכואנליזה. למדנו על ויניקוט ועל מושג ההעברה-הנגדית שהוא פיתח מעבר למה שדנו בו בזמנו.
בהקשר הזה איני יכול שלא להיזכר כל הזמן, שהדברים האלו היו ידועים לפני אלפי שנה. הפעם מי שפיתח אותם ביותר היא דווקא הנצרות, ואחר-כך בתלמוד. אני מעתיק מתוך אתר המיועד לכך:

במתי, ז: 2, קבע ישוע “כי במשפט אשר אתם שופטים, בו תשָפֵטו ובמידה אשר אתם מודדים, בה יִמד לכם”. ובתלמוד נאמר: “במידה שאדם מודד, מודדין לו”.

ישוע בקש: “הסר בראשונה את הקורה בעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקסם מעין אחיך”. ובתלמוד נאמר: “טול קיסם מבין עיניך. אמר לו: טול קורה מבין עיניך”.

איני בא לדון כאן בזכות הקדמונים לרעיון הזה, אלא רק להראות שזהו רעיון עתיק, שמקורו בדת.

אעיר רק עוד שגם בנצרות וגם ביהדות מבחינים בין רוח ונפש. הפסיכולוגיה עוסקת רובה ככולה בנפש, ואילו הדת – על פי מונחיה שלה – ברוח. הנפש היא חמקמקה ומטעה, הרוח היא גורם יציב יותר. אולי בהזדמנות אחרת ארחיב על כך.

ובכן, בשני המקרים האלו נוכחתי שהרבה מדברי הפילוסופים והפסיכולוגים הם רעיונות דתיים ותיקים בלבוש חדש. לא עדיף, אם כך, לפנות אל המקור, או לפחות להפנות אליו כאשר אתה כותב משהו חדש, שמתיימר להיות מקורי?
אציין כי אני עצמי מצאתי מקבילות רבות כאלה, אותו הבאתי בספרי 'פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה' (שבינתיים אזלו לי עותקיו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s