בין פוסטמודרניזם ופוליטיקת הזהויות

שמעתי וידאו שבו נטען כי יש להבחין בין הפוסטמודרניזם ובין פוליטיקת הזהויות, בניגוד למה שעושה פיטרסון, שהרי שני אלה בדרך כלל הפוכים.
הגישה השלטת בפוסטמודרניזם שוללת מהויות אחידות. זוהי גישה אנטי-מהותנית, המוכנה לקבל זהות רק על פי הבחנה בין גורמים שונים. האנטי-מהותנות בולטת בפמיניזם הפוסטמודרני, ודרידה הוא הדובר הראשי של הדיפארנס – הבדל (ובווידאו – דלז).
פוליטיקת הזהויות, לעומת זאת, מתמקדת בזהות מסויימת ובהכרה שלך כבעל זהות מסוימת. מעולם לא התעמקתי בה יותר מדי ולכן איני יכול לתארה כראוי מעבר לזה.
מכאן אפשר להבין שאני בעצם די מסתייג ממנה. זו נראית לי מלאכת תיוג פשוטה, ותיוג לתפיסתי הוא דבר שלילי ומזיק. נכון שאנו משתמשים בו בלית-ברירה והוא מוכיח את עצמו כיעיל מכמה בחינות. למשל, כשאנו בודקים נתונים ביחס לאנשים דתיים וחילוניים. אך למעשה, הוא מפספס הרבה מאוד גוונים ומורכבויות. כך גם בדוגמת הדתיים והחילוניים שהזכרתי. הרי קיים ספקטרום הרבה יותר רחב, בטח היום. והדוגמה הבולטת ביותר לתיוג שלילי היא תיוג מתמודדי הנפש, שנאלצים לחיות עם סטיגמה ואות קין.
זו בכל אופן ההעדפה שלי, אך כאמור לא למדתי לעומק את פוליטיקת הזהויות ואני מדבר יותר מתוך אינטואיציה (אשמח להפניות, אגב).
בכל מקרה, לדבר עליהם בכפיפה אחת, כאילו מדובר בדבר אחד הומוגני – השתכנעתי שזו איוולת.

הווידאו –
https://youtu.be/LkCzWUyjY5Q

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s