מצפייה בשני הנאומים, של מנדלבליט ושל נתניהו

מצפייה בשני הנאומים, של מנדלבליט ושל נתניהו, קיבלתי את הרושם החיצוני הבא:
מנדלבליט עושה רושם של פקיד אפור ולא מרשים במיוחד. הוא אומר את הדברים הקורקטיים והמשעממים. כמעט נרדמתי במהלך נאומו, למרות היותו דרמטי.
ביבי, לעומת זאת, הוא בדיוק להפך, הייתי מרותק למופע הפעלולים שלו, למרות שבעצם גם הוא לא אמר שום דבר חדש. שוב – רודפים אותי ויש בעיה במערכת המשפט. אי לקיחת אחריות.
ואולם, זה רושם חיצוני בלבד, שאמנם רבים הולכים שבי אחריו. בסרט ששודר לאחרונה, 'קינג ביבי', הראו שהוא למד משחק מול מצלמה, ואכן הוא מנצל את מיומנותו יפה. אי אפשר להשוותו למנדלבליט מבחינה זו, ודאי.
אבל מבחינה מהותית יותר, כל מי שנחשף לתמלולים הבלתי פוסקים בחדשות, ובמיוחד לשתי תכניות 'המקור' של רביב דרוקר על פרשת 4000, החמורה שבהן, לא יכול שלא לראות שבוודאי נעשו פה עבירות, הדברים נראו בבירור ואני לא חושב שיכול להיות ספק בנוגע לכך.
מנגד, ביבי העלה מספר אי תקינויות בפרקליטות, שאולי צריכות להיבדק בנפרד, אך עיקר טענתו לדעתי היא טענת 'האכיפה הבררנית'. זו טענה שאולי יש בה צדק מסוים. אף שבוודאי גנב אחד שנתפס לא יכול לטעון – אבל יש עוד גנבים.
הטענה היחידה שנשארת היא, שאמנם הייתה הטיית התקשורת שהונחתה מלמעלה – בזה, כאמור, אין כל ספק – אבל שלא ניתן דבר בתמורה. מתחקיר 'המקור' השני, ששודר לא מזמן, נראה שגם זה לא נכון, אבל דבר זה עוד צריך להתברר בבית המשפט.
בכל מקרה, מה שאני כתבתי בפייסבוק לאחר השידור הוא – "
גם אם נתניהו צודק ורודפים אותו סתם, הוא צריך להשעות עצמו עד לבירור עניינו. זה מה שמנהיג אחראי היה עושה. זאת דעתי". ואולם, זה לא מה שקורה, אלא בעצם נפתחת מלחמה בין הראשות המחוקקת והרשות השופטת, מלחמה לא בריאה בכלל, שרק מפסידים יכולים להיות בה. וכן, בכל צד יש תומכים משלו, כך שאנו מקבלים את 'מלחמות היהודים' במהדורה מחודשת. חבל.