סרטונים פילוסופיים קצרים ונחמדים

(סליחה מראש על השטחיות, אבל אני דווקא מוצא עניין כרגע בסרטונים האלה)

סרטון נחמד, למה סוקרטס שנא דמוקרטיה –
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk

ראשית, משל הספינה, שאנו רוצים שמי שישיט אותה יהיו מומחים, ולא כאלו שייבחרו על פי ראות ההמון.
שנית, הפחד משלטון הדמגוגים, דמגוגקרטיה, כאותו אלקיביאדס (אם אני זוכר נכון). לדוגמה, אדם חולה יכול להישמע לרופא או לדמגוג שמשיא לו עצות נעימות אך מזיקות, למי עדיף שיישמע? ודאי שלרופא, על אף שתרופותיו מרות.
בין לבין מושווה שם לרגע סוקרטס לישו. אכן, שניהם מתו בשביל מה שהאמינו בו, ושניהם ייסדו תחומים שלמים, זה את הנצרות, וזה את הפילוסופיה (פחות או יותר). מעניינת הנטייה הזו להעמיד מרטירים בראש מפעלים גדולים.

ועוד סרטון נחמד על מקיאוולי –
https://youtu.be/GTQlnmWCPgA

בקצרה, אפשר לסכם את העצה שלו במילה אחת – היו מקיאווליסטים… כלומר, לא נחמדים וטובי לב, לא בעלי מוסר נוצרי – שהרי מבחינה מעשית חייו של ישו היו כשלון צורב – אלא ערמומיים וחורשי מזימות. זו העצה שלו לרודן היעיל, לא הטוב, אלא היעיל, אותו הציג בספרו 'הנסיך'.

סרטון על אפלטון –
https://youtu.be/VDiyQub6vpw

מעלה ארבע נקודות –
1. עידוד חשיבה, דע את עצמך, במקום ללכת אחרי ה'דוקסה', שהיא הדעה העממית המקובלת והלא מבוססת. לשם כך כל הדיאלוגים שלו נוקטים בשיטת הדיון הסוקרטי.
2. אהבה היא הערצה למישהו שאתה יכול לאמץ את תכונותיו על-ידי הידבקות בו, כפי שהוא אומר בדיאלוג 'המשתה'.
3. יופי גם הוא מציג בעינינו תכונות נעלות, כגון איזון, הרמוניה, שלום, ועל כן יש לו איכות מדיטטיבית ואף חינוכית.
4. חברה רפורמית אוטופית, כפי שהציג בדיאלוג המדינה, בה השלטון ניתן לפילוסופים החושבים, ולא להמון הנבער או למלאי התשוקות. כמו כן – נאמר שם – הסלבריטיז של החברה הזו הם השומרים, שהם אנשי מופת.

סרטון על אריסטו –
https://youtu.be/csIW4W_DYX4

ארבע נקודות –
1. כדי להגיע לשמחה אנו צריכים תכונות טובות, ואלה הן התכונות שבעמק השווה, באזור המוזהב, בדיוק באמצע בין שתי תכונות קיצוניות. כך כתב באתיקה.

2. לשם מה אמנות? בפואטיקה כתב על הטרגדיה, האמנות הפופולרית של זמנו. יש לו טיפים לביצוע – פריפטיאה – שינויים במזל, בטרגדיה השינויים הם מטוב לרע, אנגנוריפסס – תגלית דרמטית, כמו באדיפוס, וכל זה מוביל ל-קתרסיס – היטהרות רגשית.

3. למה יש חברות? בסוף האתיקה הוא מציג שלושה מיני חברות – לשם תענוג, לשם רווח, וחברות אמת, שבה באמת אכפת לך מהצד השני.

4. בספרו רטוריקה הוא מדבר על תורת השכנוע ומביא מספר טיפים – צריך לפנות אל פחדי השומע, ובכלל אל רגשותיו, להיות מצחיק, להשתמש בהדגמות, ועוד.

על שפינוזה –
https://youtu.be/pVEeXjPiw54

תחילה מדבר על יציאתו נגד הדת המקובלת והצעתו לאלוהים חלופי, זה שהוא הטבע. בניסוח מעניין שפינוזה אומר שאנו יכולים לאהוב את אלוהים, אך לא לצפות שיאהב אותנו בחזרה. ממש הפוך לרעיון הנוצרי. וזה אומר גם שאין טעם להתפלל, אלא יש לקבל את העולם כפי שהוא.
כאן אנו מגיעים לתורת המוסר של שפינוזה, שהושפעה במידה רבה על ידי הסטואים, ובמיוחד מהפילוסוף ציניקה. הם הטיפו לקבלת המציאות בשוויון נפש והגעה לשלווה.
עוד שפינוזה מבחין בין 'להיות תחת האספקט של הזמן' ובין 'להיות תחת האספקט של הנצח', שלכך מגיעים דרך חיי הגות וחשיבה.
הסרטון מסתיים באמירה, שבעוד שפינוזה השפיע על בודדים, ורק מעטים מעיינים בספרו הגדול 'אתיקה', הרי הדת שנגדה יצא משגשגת. כי שפינוזה נכשל להבין שהדת אינה רק אמיתות מופשטות, אלא גם רגש, טקסים, מתן שייכות ועוד – דבר המושך מאוד אנשים.

על קאמי –
https://youtu.be/jQOfbObFOCw

בספרו הזר שרטט אדם מנוכר, מרסו, שאינו זוכר בדיוק מתי מתה אימו ושהורג ערבי בלי סיבה, 'בגלל השמש'. ובספרו המיתוס של סיזיפוס אמר שהשאלה הגדולה של הפילוסופיה היא למה לא להתאבד, שהרי החיים הם אבסורד. בכך הוא הלך בדרכה של מסורת ההגות האקזיסנטנציאלית. אבל הוא חותם ואומר – 'עלינו לדמות לנו את סיזיפוס מאושר'. כלומר, החיים הם אכן סיזיפיים וחסרי תכלית, אך עדיין אפשר ליהנות.
כך גם בחייו ובכתביו האחרים הציג את החיים הטובים והמלאים, עטירי טעמים וריחות והנאות חושים. הפילוסוף האהוב עליו היה מונטיין, שגם כתב על מכלול החיים הקיימים.
בשני אספקטים אלה הוא הלך נגד הדת המסורתית, שטענה תמיד שיש משמעות לחיים, מחד, ומאידך הטיפה להמעטה בהנאה מהם בפועל.

על הגל –
https://youtu.be/H5JGE3lhuNo

הגל מבקש מאיתנו ללמוד מההיסטוריה ולראות כיצד אנו יכולים ליישם את לקחיה בהווה.
הוא גם אומר שעלינו ללמוד ממתנגדינו ומההגיון שמנחה אותם, למשל בנוגע לרעיון הלאומיות.
הוא אבי שיטת ההתפתחות ההיסטורית הדיאלקטית, מתזה לאנטיתזה ומשם לסינתזה.
הוא מתנגד לרעיון ה'אמנות לשם אמנות' ואומר שלאמנות יש מטרה, היא 'ביטוי חושני של רעיונות'. האמן לא צריך להמציא רעיונות חדשים, אלא להטמיע היטב את הקיימים.
לבסוף, הוא אומר שלא מספיק שרעיון מסוים יהיה נכון וטוב, אלא צריך מוסדות לשם קיומו.

על הסטואיקנים –
https://youtu.be/yu7n0XzqtfA

שני סטואיקנים בולטים – סנקה ומרקוס אורליוס.
ולהם שתי עצות –
נגד חרדה – לא לנחם שיהיה טוב, אלא לקבל את המצב כפי שהוא. התקווה היא אופיום הרגשות, אך בסופה – הנפילה הבאה. האמת שאנחנו נהיה בסדר, או על כל פנים תמיד נוכל להתאבד. עצה אחת כאן היא לדמיין את 'המקרה הגרוע ביותר'.
ונגד כעס – אלא להיות שליו, וזאת תוכל לעשות אם תצפה לרעות ולא תופתע מהן.

על אפיקורוס –
https://youtu.be/Kg_47J6sy3A

כולם יודעים שאפיקורוס קידש את ההנאה, וחלק אף יודעים שההנאה שהוא קידש היא ההנאה הרוחנית דווקא, אך יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת עליו.
הוא חיפש מה יכול לגרום לאדם אושר, ופסל כסף, מותרות, וכן חיי זוגיות, שהם הרבה פעמים לא מאושרים. אז מה כן? חברים, עבודה מתונה (או משהו כזה. הורדת הילוך, downshift) וחשיבה חופשית. למעשה, הוא ממש הקים קומונה כזו, ועד מהרה הרעיון התפשט וביוון חיו כ-400,000 אנשים בקומונות כאלה. מעניין שקארל מרקס עשה את עבודת הדוקטוראט שלו על אפיקורוס, וודאי שאב ממנו כמה רעיונות.
נראה רעיון פורה מאוד לחברה האלוטרה-קפיטליסטית של ימינו, בה פחות ופחות אנשים מאושרים.

על קאנט –
https://youtu.be/nsgAsw4XGvU

הפעם אחרוג ממנהגי ולא אציג הכול, גם כי פחות התרשמתי הפעם. הערוץ הוא The school of life, והוא נראה לי אולי נוצרי קצת באופיו. כאן הסרטון מסתיים בהתרכזות בטוב, נו מילא.
הסרטון מדבר בקצרה על תפיסתו הדתית, המוסרית, החברתית, האסתטית, ולא על תורת ההכרה שלו.
אזכיר רק את התורה המוסרית. כאן מוכר הצו הקטגורי, אבל יש לו כמה נוסחים, ושניים בולטים. האחד – עשה מעשיך כך שיוכלו ליהפך לחוק כללי – דומה לעשה לחברך מה שתרצה שיעשה לך, או מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך אצלנו. השני – להעמיד את הזולת תמיד כתכלית, גם הוא מזכיר מאוד אמרות מוסר נוצריות, ובמיוחד את הפסוק – ואהבת לרעך כמוך. אומר כי יש ויכוח האם שני ההיגדים הדתיים האלה זהים – למשל אחד העם כתב על כך – והנה שניהם נזכרים אצל קאנט.
עוד אזכיר כי בתורה האסתטית קאנט אומר שהיפה הוא בלתי תכליתי. בכך, נאמר בסרטון, הוא משקף לנו את עצמנו. ודבר זה יכול להזכיר את הרעיונות המאוחרים יותר של הגל שצויינו קודם.

על פסקל –
https://youtu.be/3nb4nYqNXyM

אין הרבה. משפטו המפורסם – "כל האומללות של בני האדם מקורה אחד והוא בחוסר היכולת לשבת בשקט לבד בחדר". היה פסמיסטי ביחס לחיים ומצא פתרון בפנייה לאלוהים. ההימור המפורסם שלו לא מופיע כאן.

על תומס אקווינס –
https://youtu.be/GJvoFf2wCBU

לא מוצגת הראיה הקוסמולוגית שלו, אבל כן הבחנתו בין החוק הטבעי והחוק האלוהי. 'ואהבת לרעך כמוך' שייך, בעצם, לחוק הטבעי. אבל מלאכים וניסים וכיוב' שייכים לחוק האלוהי.
אולי מכאן אפשר לראות התחלה של הפרדה עקרונית בין העולם הסקולרי והדתי, שיבוא לידי ביטוי במהפכת החילון – אעיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s