על 'האירי' מאת סקורסזה

האירי – סקורסזה. מראש אמרתי – מה, עוד סרט גנגסטרים, למי יש כוח? אבל זה סקורסזה, אז ניגשתי לראות. והנה, כפי שחששתי, סרט תפל ומשעמם – ובינתיים אני רק בתחילתו, צפיתי בכ-40 דקות.
שוב בחורים קשוחים, ואפילו אותם בחורים – דה נירו, אל פאצינו, ג'ו פשי, כאילו הם לא נגמרים לעולם. ושוב כל השטיקים של הגנגסטרים, עם הכינויים המוזרים שלהם, עם נשותיהם הביתיות, שלא מתפקדות הרבה בעלילה, ומנציחות מצב נשי טרום-פמיניסטי, ועם הטקסים בכנסייה, מעין תמונה של הצד ההפכי כביכול של הגנגסטר, אבל שמתפקד בחייו במארג אחד הרמוני.
הגנגסטר כאיש משפחה וכאיש קהילה מסורתי – אנו מכירים את התמונה הזו. צעד ממנה והנה אנו בסופרנוס, שם הגנגסטר הולך לטיפול נפשי, ולא רואה בכך סתירה למקצועו. גם לדה-נירו היה סרט כזה – שבו הגנגסטר הולך לטיפול נפשי – 'בואו נדבר על זה'.
אבל יותר מכל הסרט הזה מזכיר את סרטי הגנגסטרים הישנים והטובים. 'הסנדק', 'החברה הטובים' ועוד הרבה. סקורסזה וקופולה היו אשפים בסרטים האלה והם הביאו אותם לגדולה. אולם, מה שעבד פעם שוב לא עובד היום. שבענו – או לפחות שבעתי, אם לדבר בשם עצמי – מהסרטים האלה. הסרט הזה הוא מיושן ואינו מחדש דבר. שוב רציחות, מכות, כבוד, כסף, קשיחות, גבריות שוביניסטית. אפילו על הדמות ג'ימי הופה נעשה כבר סרט, 'הופה', של דני דה-ויטו. העולם התפתח מאז, ולו רק מהבחינה הפמיניסטית.
במהלך הצפייה נזכרתי בסרט 'הבלתי נסלח' של קלינט איסטווד. הוא היה בעצם חתימה לז'אנר המערבונים, שהצמיח סרטים מעניינים מאוד, אך זמנו עבר, והסרט הזה חתם אותו יפה. לא כך נעשה בסרט שלנו. יש כאן מיחזור ולא חתימה, כאשר חתימה זה מה שהיה נצרך. כך, שוב, לפי התרשמות ראשונית בלבד. אמשיך לצפות ואתקן בהתאם, אף כי איני מאמין שיהיה בכך צורך.
ועוד, הסרט הזה מעלה שוב את התהייה הוותיקה שלי – למה מתמקדים בסרטים בצדדים השליליים של אנשים ומדוע סרטים אלה מצליחים? כמובן, הגנגסטר זר לנו ולכן אטרקטיבי, וגם חייו מלאי אקשן ועניין, אך בעצם הוא דמות שלילית מאוד, מדוע אנו מהללים אותה ומעלים אותה על נס? כך גם בסדרות פשע עכשוויות – 'שובר שורות', 'נרקוס', 'בית הקלפים' ועוד. פשע, ועוד פשע. זה מובן, אך בעיניי גם מטריד.
ואולי גם כאן אפשר לציין סרט אחד ששינה את צורת ההצגה של פושעים, וכוונתי כמובן ל'בוני וקלייד' של ארתור פן. ממש לאחריו נעשה 'הסנדק' ומשם נסללה הדרך. והנה, לאחרונה נעשה בנטפליקס סרט שמספר את סיפורם מזווית החוקרים, 'הרודפים', סרט טוב מאוד ונדמה לי שכתבתי עליו.
ועוד לאחרונה, סקורסזה התבטא נגד סרטי מארוול, שסוחפים המונים, אך רדודים. ובכן, אני מסכים איתו, ונדמה לי שגם על כך כתבתי, אבל לפחות במקרה זה הוא לא מציג סחורה טובה יותר. מניין תבוא הישועה? אולי מסרטים קטנים ויפים הנעשים כל הזמן. או מהחדשניים באמת.

עדכון –

סיימתי לצפות ואין לי מה לשנות. רק החזקה אצלי התחושה שיש כאן רקוויאם לז'אנר הגנגסטרים, וכן רקוויאם לגבריות הישנה. כמעט כל הסרט הוא על טהרת הגברים והגבריות המאצ'איסטית הקשוחה. רק בסיומו מפציעות הבנות, המספרות איך הכול נראה מנקודת מבטן, וכן הכומר, שמקבל מקום משמעותי יותר מעבר לטקסים הרשמיים. ועדיין, הסרט בכללו משעמם למדי.

2 מחשבות על “על 'האירי' מאת סקורסזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s