כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת – האומנם?

כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת – כך כתב אריסטו במטאפיזיקה א'. ואני שואל, באמת אריסטו, באמת? אנשים מחפשים דעת? ודאי, יש גם אנשים הרודפים אחר הדעת, אלה הפילוסופים, המדענים, הסופרים, המשוררים. אך רוב בני האדם רחוקים מכך. כן, ודאי, גם הם יהנו להרחיב קצת את השכלתם מפעם לפעם, כשמזדמן, כשיש מעט זמן, אך זה לא קורה הרבה, וזה גם לא בוער בעצמותיהם.
רוב האנשים הולכים לעבודה בבוקר וחוזרים בערב ואז צופים קצת בטראש שבטלוויזיה. לחם ושעשועים, בדיוק כמו מה שהוצע להמון הרומי. הפילוסופים הם מיעוט. ספרים עדיין אנשים קוראים, אפשר לומר, וגם זה כנראה רק זמני – אולי – אבל גם כאן לא תמיד ברור הגבול בין השכלה ושעשוע.
בכל מקרה, דחף הידע ודאי קיים, וגם צריך להכיר בכך שזה דחף ככל הדחפים, אבל יש דחפים חזקים יותר, בראשם דחף המין, אך גם תאוות אכילה, דחפים חברתיים שונים ועוד.
בדיוק היום יש מאמר בהארץ על נוירופסיכואנליטיקאי אחד, אבי התחום לדבריהם, שמציין שבעה דחפים באדם, שזוהו מבחינה כימית. הראשון שבהם הוא דחף החיפוש, הסקרנות, שמה שמעורר אותו הוא הדופמין. יש, אגב, תרופות פסיכיאטריות להעלאת או הורדת הדופמין. לסכיזופרנים, למשל, נותנים תרופות מעכבות ספיגת דופמין, כדי לנטרל את הזיותיהם, או מחשבותיהם המוגזמות. אבל זה רק דחף אחד משבעה דחפים שזוהו, כאמור.
ועוד בעיתון הארץ לפני שבוע-שבועיים היה מאמרו של אריאל הירשפלד על החילוניות, שכבר כתבתי עליו. אבל גם הוא בסיום דבריו מביא את אמרתו המפורסמת הזו של אריסטו, אך בצירוף המשכה –
"סימן לדבר, התענוג הבא מן החושים".
צריך לבדוק שוב באריסטו למה הכוונה, אך על פניו הוא מזכיר פה גורם נוסף – החושיות. הירשפלד כמובן לא מפספס זאת וטוען, כי החילוניות הביאה לחשיבה חופשית בצד מיניות חופשית – וכי שתיהן תופעות חיוביות. הדברים צריכים עיון והם מעניינים כשלעצמם, אך לענייננו, האלמנט החושי ודאי שהוא גובר אצל ההמון, וזה כל מה שרציתי להעיר.
ובכל זאת, מה עורר אותי לזאת? מחשבה על תוכניות טלוויזיה. מצד אחד תוכניות ריאליטי על בישול ועל שירה, תענוג לחושים. על אף שבתכניות הבישול אי אפשר לטעום או להריח, אז התיבול הוא בסיפורי החיים ובדינמיקה. מצד שני, תכניות טרוויה שונות, שגם להם יש קהל. אני לא אוהב את הראשונות, וכן את השניות, ובעיקר את 'המרדף' עם עידו רוזנבלום והצ'ייסר המשודרת כעת. עוד אני אוהב סטירות כ'גב האומה' ו'ארץ נהדרת' (פחות), אך על כך אולי אדבר בפעם אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s