הרהורים חופשיים על האשמה

הרהורים חופשיים על האשמה
אשמה היא אש-מה הבוערת בעצמותיך שלא באשמתך. האישום תמיד נמצא אי-שם. אנשים לא יכבו את אשם ולכן תמיד יטמיעו בך תחושת אשם. כדי לכפר על אשמה יש צורך בקורבן. בהיעדר בית מקדש, כל איש עשוי להיות קורבן. אנו קורבנות איש של זולתו. גם, אך לא רק, בכבישים. והקורבן מרגיש תחושת אשמה, מעין הזדהות עם התוקפן.
פתרון אחד מציעה הנצרות. קורבן אחד מרכזי הלוקח על עצמו את כל תחושות האשמה, אף כי הוא היחיד הנקי לגמרי מאשמה. כל שאר האנשים אשמים במידה זו או אחרת. אין צדיק שלא יחטא. בין אם כל התיאולוגיה שלהם נכונה ובין אם לא, זהו רעיון חכם מאין כמוהו.
למעשה, איני מכיר לו תחליף טוב באמת. הפרקטיקה הדתית ביהדות ודאי לא מספקת אחד כזה. מה שנוצר הוא קבוצה אחת המקיימת את הפרקטיקה ומאשימה את אלו שלא, לפחות עקרונית, ולמעשה גם בינה ובין עצמה שולפת חרבות ומתפצלת.
והנה, גם הנצרות התפצלה ומתקיימים בה זרמים הרבה. לכן אמרתי – לא יודע אם כל התיאולוגיה נכונה, וגם לא הפרקטיקה, רק הרעיון המרכזי העומד בבסיסה נראה לי חכם. ועובדה שהצליח לסחוף מיליונים.
דבר אחר שפעם דנתי בו בהקשר שלה הוא יהודה איש קריות, ובכלל – השטן. אם כל חיצי הביקורת מופנים אל עבר מקורות חיצוניים אלה, מתברר שהאשמה לא נעלמה כליל, רק עברה הסטה. ובהקבלה אפשר לומר שיהודה איש קריות מייצג את היהודים בכללם, שאכן נרדפו על ידי הנוצרים לאורך כל ההיסטוריה.
מה, אם כך, הוא הפתרון לתחושת האשמה? איני יודע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s