על 'מלכויות של מטה', פרק שלישי

אתמול שודר הפרק השלישי בסדרה 'מלכויות של מטה' על החסידות, והוא היה מעניין למדי. הוא התמקד בנשים, שהן אלה שיוצאות לעבוד בדרך כלל, אך, למשל, אסור להן לנהוג. זה לא יאה. אבל הנשים שרואיינו נראו מרוצות. במיוחד הייתה מעניינת חסידה פמיניסטית אחת, שלצערי איני זוכר את שמה, שאמרה כמה טיעונים מעניינים. למשל, בעניין היעדר חירות – מי אמר שהיא הערך הטוב ביותר? בקהילה החסידית יש קודם כל קהילה, וזה עוזר לאנשים לא להיות בודדים, וממילא לא מדוכאים ואובדניים. אז מה עדיף, חירות או אושר? או בעניין הגבלות הלבוש היא אומרת – בחברה החסידית מודדים את אורך שרוולי האישה, ובחברה החילונית האישה צריכה 'לדפוק הופעה' כשהיא יוצאת לאירועים, להיראות יפה. בשני המקרים האישה משועבדת בצורה שווה.
ובכן, טיעונים יפים ואינטליגנטיים. ובכל אופן, במהלך כל הפרק שרתה עליי תחושת מועקה, הרגשתי שזה עולם ישן ודכאני, עולם שמפגר מאחור ולא רוצה להתקדם, עולם עצוב. נקודת אור אחת באה ממש בסוף הפרק, כשאחד החסידים שרואיינו מקבל דיפלומה במשפטים. רואים שהוא שמח וגאה, וכך גם אישתו, ואלה שמעניקים לו את התואר. אך כשהוא נשאל אם הוא גאה הוא אומר – לא, זה רק מקצוע.
אותו חסיד אמר קודם לכן, שמי שלומד גמרא בישיבה, עם כל הקושי שלה, יכול בקלות לעשות תואר שני, שהוא קל יותר. ובכן, היום אנו יודעים שזה לא נכון, ויש יותר מ-50 אחוז נשירה מבין החרדים שכבר מתחילים ללמוד, לתואר ראשון.
בכל אופן, פרק מעניין. פספסתי את השני ואשתדל להשלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s