תורת המשחקים וכלכלה שיתופית

יש משחק ידוע בתורת המשחקים –
שני משתתפים, נותנים לכל אחד שקל בהתחלה, ואחר-כך אחד מהם מקבל שני שקלים, שהוא יכול לשמור לעצמו ואז נגמר המשחק, או להתחלק עם השני, שקל לכל אחד, ואז נמשך המשחק והשני עכשיו מקבל שני שקלים, וחוזר חלילה, עד מאה.
מבחינה רציונלית, מה הדרך הכי טובה לשחק? חשבו על כך רגע. כשמגיע התור ה-99 והמתמודד מקבל שני שקלים, יש לו 101 ש"ח, הכי טוב שהוא יכול להשיג. בעוד השני לא יקבל דבר. אבל השני יודע זאת, לכן יקדים לפרוש בצעד ה-98. וכך חוזר חלילה, עד לנקודת הפתיחה. לכן, נכון, הצעד הרציונלי הוא לפרוש מיד כשלכל אחד שקל אחד.

כל זה נראה לי משל מצוין לכלכלה קפיטליסטית קלסית, בה כל אחד שואף למקסום הרווח ותו לא.
אלא שמה היה קורה אם שני המתמודדים האלה יכלו ליצור תיאום ויחסי אמון? אז היו מסכימים לפרוש כשלכל אחד יש מאה שקלים באמתחתו, הסכום המקסימלי המשותף.
וזה נראה לי משל מצוין לכלכלה השיתופית שאני מדבר עליה לאחרונה. ראו פוסטים קודמים.

באותו האופן, יש משחק ידוע אחר –
נותנים לאדם מאה שקל, והוא צריך לתת חלק ממנו לשני, והשני יכול להסכים או לסרב – ואז אף אחד לא מקבל כלום.
מבחינה רציונלית מספיק לתת שקל אחד, אבל מבחינה מעשית התברר שאנשים לא מסתפקים בזה, הם נעלבים ומסרבים להצעה. צריך להציע סכום גבוה הרבה יותר, לפחות 30-40 שקלים.
גם כאן מתברר שההגיון הקפיטליסטי הצר פשוט לא עובד. אנשים קשורים אחד לשני גם במישור רגשי. ולכן כלכלה מוכוונת-שיתופיות מתבררת גם כאן כדבר הנכון.

ואגב, מבחינה מעשית, בתורת הניהול אלה דברים שמוסכמים כבר עשרות שנים. אם פעם חינכו את הבוס להיות קשוח, היום מלמדים להקשיב, לשתף וכיוב'. אבל כל זה עדיין בתוך גבולות החברה, הפירמה, ואת אותו הגיון יש ליישם גם בסדר-גודל גדול יותר, בחברה בכללותה.

וראו מאמר קודם –

https://hagaibooks.wordpress.com/2019/12/03/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%92%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a4%d7%99/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s