חזרת הריאליזם בסרטים 'סיפור נישואים' ו'1917'

שני סרטים משמעותיים נעשו השנה, שכתבתי עליהם ונתתי לכל אחד מהם את הציון המקסימלי – 10/10. האחד הוא 'סיפור נישואים', בהפקת נטפליקס, והשני הוא '1917'. מה המשותף בין שני הסרטים? האריכות!
בסיפור נישואים האריכות היא של הסצנות. אנו רגילים לראות סצנות קצרות שמיד נחתכות לסצנה הבאה, אלא שהפעם לכל מעמד מוקדשות דקות ארוכות וכך מתאפשר לנו להיכנס יותר לעומק הדמויות וממש מתחת לעור שלהן. באופן זה הסרט הופך לריאליסטי הרבה יותר, דבר העוזר להזדהות עם סיפור הגירושים הנוגע ללב, למרות היותו עניין סטנדרטי למדי שקורה כל יום.
ב-1917 האריכות היא של השוטים. למעשה, הסרט נראה כמו שוט אחד ארוך. זהו הישג חסר תקדים, כפי שציינתי בביקורתי עליו. אך גם כאן מה שמתקבל היא החרפה של המימד הריאליסטי של הסרט, כפי ששוט ארוך בדרך כלל עושה (וראו למשל – 'אמנות הסרט' מאת אילן אבישר, עמ' 23-25).
בנוסף, הסרט עוסק במסע מהיר של שני חיילים ממוצב אחד למוצב שני, והשוט הרציף מאפשר לנו לחוש את הדחיפות שבמשימתם, שאין רגע לנוח ממנה. אבישר שציינתי כותב שמרבים להשתמש בשוט כזה בסרטי אימה, ואכן הוא מוסיף מתח גם כאן. לבסוף, הוא עוזר להזדהות עם נקודת המבט הסובייקטיבית של הגיבורים.
מעבר לזה, האפקט כשלעצמו מרשים ומחדד את העובדה שאנו צופים בקולנוע, ובקולנוע פר-אקסלס. כך גם האפקטים הנוספים הנלווים לסרט, כגון התרסקות המטוס, מועצמים פי כמה, כי אנו יודעים שהכול מתרחש באותו שוט רציף, המגביל מאוד את יכולת השימוש בפעלולים. פעלולים למיניהם לא חסרים בסרטים, ובמיוחד בסרטי גיבורי העל (שאיני מעריך במיוחד), אך להם כבר התרגלנו, כמדומה, ואין הם מצליחים באמת לרגש. בסך הכול מדובר בכמה פעולות מחשב. כאן המצב שונה.
ובכן, המשותף לשני הסרטים, אם כך, הוא בשימוש בטכניקה המגבירה את תחושת הריאליזם. אני חושב שזה מאפיין עמוק ומהותי. בתקופתנו התרגלנו לצילומים מהונדסים, לקאטים כל שנייה וחצי, לקופצנות ולהיעדר אמינות ואמת. זה נכון לא רק בקולנוע, אלא בכל תחומי התרבות. גם למשל בחדשות ובפוליטיקה, שהמושגים העכשווים שלהם הם 'פייק ניוז' ו'פוסט אמת'. כל זה – בהמשך לקו הפוסטמודרני, גם כמושג פילוסופי, אך יותר מזה כמושג תרבותי, כאופן בו התרבות מעוצבת.
בספרי 'חלום הריאליזם ושברו' דנתי ב'סרטי תודעה', בדוקו-אקטיביזם, בתוכניות הריאליטי ובסרטי התלת-מימד, והראיתי איך כל התופעות המיוחדות והבולטות הללו קשורות לסוגיית הייצוג הריאליסטי ובמשבר שהוא יוצר. שני הסרטים הנוכחיים אולי מראים תחילה של מגמת יציאה מהמשבר הזה, או על כל פנים – גישה אחרת כלפיו. ואני מעודד מהכיוון הזה.
לסיום אציין כי היו עוד סרטים שמשכו תשומת לב השנה, אך אותי פחות הרשימו. כך 'ג'וקר' נערץ על-ידי רבים, והוא באמת מעניין, אך לא הרשים אותי במיוחד. אולי אפשר לטעון שגם כאן יש ניסיון לספר את הסיפור האנושי שמאחורי גיבורי סרטי גיבורי-העל הפנטסטיים.
וכן דובר 'האירי' של סקורסזה, גם כן בנטפליקס (תופעה בפני עצמה), אך גם הוא לא הרשים אותי במיוחד. אולי מכנה משותף אחד הוא האריכות – וכאן מדובר באריכות הסרט, שנמשך כשלוש וחצי שעות.
ואולי צריך להזכיר גם את 'רומא', גם כן של נטפליקס, שגם הוא לא הרשים אותי מאוד, למעט באופן הצילום.

על 1917 –
https://hagaibooks.wordpress.com/2020/01/12/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98-1917/
על סיפור נישואים –
https://hagaibooks.wordpress.com/2019/12/24/%d6%ab%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d/
על ג'וקר –
https://hagaibooks.wordpress.com/2019/10/30/%d7%92%d7%95%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/
על האירי –
https://hagaibooks.wordpress.com/2019/11/27/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%96%d7%94/
הספר חלום הריאליזם ושברו –
https://hagaibooks.wordpress.com/2017/12/25/%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%a8%d7%95-%d7%a1%d7%a4%d7%a8/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s