בכל יום יש ספין חדש. ספין במובן של נושא מעורר השואב את תשומת הלב. למשל, בימים האחרונים, תחילה זה היה הדרבוקות של הנדל, ואז הסרטון של אראל סג"ל עם ביבי והשעייתו. בטוויטר לא הפסיקו לחפור על הנושאים האלה.
בגדול, אפשר להגיד עליהם שני דברים. האחד הוא שמדובר בעניינים מינוריים ולא באמת חשובים. זה אמר כך וזה עשה כך, האם באמת זה מה שמשפיע על חיינו פה? והשני הוא שאי אפשר להגיד על הנושאים האלה כלום, כי כל מה שנאמר נאמר מעמדה של פוזיציה. אם אתה ימני תאמר כך וכך ואם אתה שמאלני אז להפך. מוטב כבר שכל אחד יגיד 'אני ימני' או 'אני שמאלני' ונסגור עניין. למה אנו צריכים את פירוט הדעה הצפוי ואת ההתכתשויות המתלוות לכך?
האמת מתה מזמן ולא ניתן לברר אותה. היסודות האיתנים של המציאות והקיום רועעו ממזמן. לא ניתן לראות דבר מבעד למסך ההתכתשויות הבלתי פוסק, ממסך הפוזיציה וצבע המפלגה. אז למה הם ממשיכים להתווכח, למען השם? ואת מי זה מעניין?
הפוליטיקה הפכה ממזמן למופע בידור, מופע שניתן לכנותו הבידוריזציה של הפוליטיקה. זה משעשע אנשים. וזה גם נותן להם תחושת זהות, של 'אני ימני' או 'אני שמאלני', כאמור, על כל המתלווה לזה. שישתעשעו אנשים במה שהם רוצים, אף שאותי זה כלל לא מעניין ואני מרחם עליהם. אז מה הבעיה? הבעיה שבינתיים העניינים הרציניים בקיום נשארים לא מטופלים, וגם כאשר רוצים לטפל בהם – אי אפשר, בגלל מסך הפוזיציה האמור.
אך מעבר לזה, שוב, זה פשוט משעמם. אין לכם דברים יותר מעניינים לומר ולשתף? אין לכם חיים משל עצמכם?
זוהי התמונה העגומה של הרשתות החברתיות היום. בתחילה הייתה בהן תקווה של כוח אזרחי עולה, אבל מתברר שלאנשים פרטיים אין הרבה מה לתרום. מוטב כבר לחזור לאמצעי התקשורת המסורתיים.
לבסוף – עמכם הסליחה. אני כמובן לא מדבר עליכם, אתם מעניינים בטירוף!
ביקורות ספרים ומאמרים 