מחשבות על השאלה היהודית, מאת ז'אן-פול סארטר

מחשבות על השאלה היהודית, מאת ז'אן-פול סארטר, ידיעות ועליית גג, 2020, 217 עמ'.
תרגום – מולי מלצר.

הפתיחה של המסה 'מחשבות על השאלה היהודית' של סארטר נותנת מושג די טוב על המשכה:

"אם אדם מייחס את האסונות של ארצו או שלו עצמו – כולם או חלקם – לַנוכחות של יסודות יהודיים בקהילה, אם הוא מציע לתקן את מצב העניינים הזה על-ידי כך שימְנְעוּ מן היהודים זכויות מסוימות או יסלקו אותם מתפקידים כלכליים או חברתיים מסוימים או יגרשו אותם מן הארץ או אף ישמידו את כולם – אומרים שיש לו דעות אנטישמיות.

יופי של מילה, דעות…".

כך, במהלך כל המסה הזו מבקר סארטר בחריפות את דמות האנטישמי, שהייתה כה נפוצה בזמנו, והיא נפוצה לצערנו גם היום.
המסה נכתבה בשנת 1944, לאחר שחרור פריז, אך לפני שהגיעו למערב הידיעות על הנעשה בשואה, והיא פורסמה שנתיים מאוחר יותר.
סארטר לא ידע הרבה על יהדות באותו הזמן – כפי שאמר לי חבר-פייסבוק אחד – וגם למעשה הוא כמעט לא הכיר יהודים, למעט כמה פילוסופים יהודים – כפי שכותב יהודה מלצר באחרית הדבר האינפורמטיבית מאוד שלו. אבל זה לא משנה, כי סארטר התעניין בדמות האנטישמי, ואותו הוא הכיר היטב.
את המתווה הבסיסי של הספר מפרטת היטב ארלט אלקיים-סארטר, בתו המאומצת של סארטר והאחראית על עזבונו, בהקדמה.
בחלק הראשון סארטר משרטט את דמותו של האנטישמי ומבקר אותה בחריפות. זהו החלק האקספרסיבי והמרתק ביותר לטעמי.
בחלק השני הוא מדבר על הדמוקרט ויחסו השלילי ליהודי.
ובחלק השלישי – בלי שהחלקים יהיו מובחנים בבירור – הוא מדבר על עניינים שונים ועל היהודי באופן כללי.
ארלט מזכירה ביקורת אחת לה זכה החלק השלישי שגם אני חשתי אותה, והיא שסארטר מדבר על 'היהודי' באופן כללי, כאילו קיים רק סוג אחד של יהודי ולא במגוון רחב מאוד של בני אדם וזהויות. אני מניח שדבר זה נובע מנטייתו של סארטר לשרטט 'טיפוס', במחיר של אובדן-מה של האדם הקונקרטי. זו נטייה של פילוסוף, אפשר לומר, אך אולי היא גם מעידה על עוצמת האנטישמיות הגדולה בזמנו, שגם המתנגד לה בעצם לא הולך את כל הדרך.
ויש בעיה נוספת, שאף היא מוזכרת בהקדמה הקצרה והמצוינת, וגם אני שמתי לב אליה, הקשורה גם לעיקר משנתו של סארטר. סארטר דורש יהודי 'אותנטי', במובן זה שלא יהיה אוניברסלי, אלא פשוט יהודי. אך ראשית, מהו להיות יהודי? סארטר מתארו בגוֹן זמנו – נבדל וגלותי. יהודי ישראלי היום אינו מתאים לשרטוט זה. ושנית, למה בעצם שהיהודי לא יהיה אוניברסליסט? ויותר מכך – למה שלא הוא בעצמו יקבע אם להיות כזה או לא?
יוצא מדברים אלה שספרו של סארטר לא מושלם, לפחות בעיניי, ובהנחה שאכן הבנתי נכון את דבריו. אבל עדיין השגו גדול, והקריאה האנטי-אנטישמית שלו, בזמן כל-כך בעייתי, היא ראויה לציון.
לימים הוא התקרב עוד ליהודים. למשל, העוזר האישי שלו היה בני לוי. וקראתי שבאחרית ימיו התעניין גם בכתבים היהודיים והצטער שלא הכיר את הגמרא.
יפה שהספר תורגם מחדש, ושווה לעיין בו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s