ההוכחה המוסרית לקיום אלוהים של קאנט, בספרו 'ביקורת כוח השיפוט', בעקבות סיום לימוד, וכן דרשה לפסח

ההוכחה המוסרית לקיום אלוהים של קאנט, בספרו 'ביקורת כוח השיפוט', בעקבות סיום לימוד, וכן דרשה לפסח.

לאחר שאתמול סיימנו לימוד של שנתיים וחצי ב'ביקורת כוח השיפוט' של קאנט, בחנות הולצר ספרים, בהנחיית אלי רוטנברג (השיעור האחרון התנהל בווידאו), אומר כמה מילים על נושא הלימוד האחרון. (האמת שהכנתי בהתחלה משהו אחר, אך זה נראה לי יותר רלוונטי).

הנושא הוא ההוכחה המוסרית לקיום אלוהים של קאנט, ואביא תחילה תיאור מתורגם מתוך אנציקלודיית סטנפורד (אם מסובך אפשר לדלג על פסקה זו) –

"כנראה אחת הגרסאות המשפיעות ביותר של הטיעון המוסרי לאמונה באלוהים ניתנת לאיתור אצל קאנט (1788 [1956]), אשר טיעונו המפורסם הוא כי הטיעונים התיאורטיים לקיום האל לא צלחו, אך הוא הציג טיעון רציונאלי לאמונה באלוהים כ"עמדה של סיבה מעשית". קאנט קבע כי ישות רציונלית ומוסרית חייבת בהכרח לרצות את "הטוב ביותר", המורכב מעולם בו אנשים הם גם טובים מבחינה מוסרית וגם מאושרים, ובו סגולה מוסרית היא התנאי לאושר. התנאי האחרון מרמז שיש לבקש מטרה זו אך ורק על ידי פעולה מוסרית. עם זאת, קאנט קבע כי אדם אינו יכול רציונלית לרצות סוף כזה מבלי להאמין כי פעולות מוסריות יכולות להשיג מטרה כזו בהצלחה, והדבר מחייב אמונה כי המבנה הסיבתי של הטבע מסייע להשגת מטרה זו באמצעים מוסריים. זה שקול לאמונה באלוהים, ישות מוסרית שאחראית בסופו של דבר לאופי העולם הטבעי".
ראו –
https://plato.stanford.edu/entries/moral-arguments-god/

ועתה במילים פשוטות יותר –
הספר 'ביקורת כוח השיפוט' של קאנט בעצם מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון הוא עוסק במושג היפה, ועליו יש כמה סיכומים בעברית בספרים וגם ברשת. החלק השני עוסק בתכליותיות בטבע, בעיקר בביולוגיה. כאן קאנט תופס עמדת ביניים בין הגישה הטלאולוגית המסורתית, שטוענת שבוודאי יש סיבה תכליתית לכל הדברים, ובין העמדה המכניסטית, לפיה אין סיבה כזו, ואשר מאז ניוטון השתלטה על עולם הפיזיקה, ורק מאז דרווין, לאחר קאנט, השתלטה גם על העולם הביולוגי. כאן אין הרבה חומרי קריאה בעברית, אך כן יש פרק בקורס של האוניברסיטה הפתוחה לתואר שני העוסק בכך. ראו – המחשבה הביולוגית, לתואר שני, עמ' 127-128.
אך ממש בסוף הספר קאנט מגיע להוכחה שלו לקיום אלוהים, מתוך המוסר. כאן לא מצאתי כל תיאור שלה בעברית, ולכן אפרט מעט, למרות קוצר ידי המסוים, גם לאחר לימוד הספר. יתכנו חוסר דיוקים.

ובכן, לפי קאנט האדם הוא ישות מוסרית. בביקורתו השנייה, 'ביקורת התבונה המעשית', וכן בספרו 'הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות', פירט קאנט באריכות כיצד האדם אחראי למוסרו, וכיצד זה דבר תבוני. כללו הידוע הוא – "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי".
אבל כאן האדם ריבון ואלוהים לא מוזכר כלל, עקרונית. דבר זה משתנה בהוכחה המוסרית שבסוף הביקורת השלישית. כי לפי הוכחה זו עצם ההתנהגות המוסרית שלנו מעידה, בעצם, על קיום אלוהים, שהוא זה המתגמל את המוסר, כלומר זה שקובע שלהתנהגות המוסרית תהיינה תוצאות חיוביות. דבר זה מתאפשר בעצם בשתי דרכים – האחת היא הישארות הנפש, החיים לאחר המוות, שלפי קאנט אכן קיימת (גם מנדלסון, בן תקופתו היהודי, כתב ספר על כך – 'פידון'), והשנייה היא החפיפה הקיימת בין חיים מוסריים וחיים מאושרים עוד בחיינו אלה. זהו 'הטוב הנעלה ביותר' שכולנו שואפים אליו. כאן אולי אצטרך להעיר, כי אמנם שני אלה, המוסר והאושר, לא תמיד מתקיימים ביחד, ואתה צריך לבחור אחד מהם (במי תבחר?), אך למעשה, במובן עמוק יותר, באמת ההתנהגות המוסרית היא המביאה לאושר. דבר זה עולה בקנה אחד גם עם פירוש הרמב"ם לאמרת מסכת אבות "שכר מצווה – מצווה" – שהמצווה עצמה, המעשה המוסרי, היא-היא כבר השכר.

אבל יש להדגיש שקאנט לא רואה בכך הוכחה עיונית, כלומר מוחלטת, שכלית, אלא הוכחה מעשית, שדרגתה פחותה יותר. כלומר, אפשר לומר, היא מסתברת, אבל לא מכריעה. את ההוכחה הרגילה מן התכנון, לפיה המורכבות שבטבע מעידה על בורא, קאנט רואה במצב נמוך עוד יותר, וטובה רק כשלב בדרך להוכחה שלו. את ההוכחות האחרות, ובראשן ההוכחה הקוסמולוגית, לפיה לכל דבר יש מניע ולכן צריך להיות גם מניע ראשון, שהוא אלוהים – קאנט שולל לגמרי, והוא עשה זאת בחלק האנטינומיות בביקורתו הראשונה, 'ביקורת התבונה הטהורה' (שאת הסיכום הקצר שלה שכתב קאנט – 'פרולגומנה', או 'הקדמות: לכל מיטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע', קראנו במשך שנה נוספת קודם לכך). הוכחות כאלה, אגב, יש ארבע אצל תומס אקווינס, ההוגה הנוצרי הימיביניימי, וביחד עם ההוכחה מן המורכבות, שגם היא מופיעה אצלו, יש לנו חמש הוכחות שאותן דוחה קאנט, והוא עצמו מציע את ההוכחה השישית. בולגקוב, אגב, לועג לכך בספרו 'האמן ומרגריטה', ואומר שקאנט דחה חמש הוכחות רק כדי להציע אחת שישית שלו, שלא טובה יותר. הוא גם מציע את 'ההוכחה השביעית' לקיום אלוהים – ההוכחה מקיום השטן! (ותודה למתן על ההפניה).
ראו –
http://cafe.themarker.com/mobile/post/2758327/

לבסוף, קאנט מקשר את ההתנהגות המוסרית של האדם לחירות שלו, שלדעתו בוודאי קיימת. אם כך, אדם הוא בעל חירות במובן זה שהוא יכול לבחור בטוב. אני חושב שגם הרמב"ם שכבר הזכרתי היה תומך בזאת, כי הוא ראה את חירות האדם כערך מרכזי. ולמעשה, גם אני תומך בזאת.

בכך בעצם קאנט ממשיך שושלת דתית ואף יהודית. כשם שהצו הקטגורי שהובא קודם הוא ניסוח מחדש של כלל הזהב, המופיע אצלנו בפסוק – 'ואהבת לרעך כמוך' ובאמרה 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך' (אף על פי שיש המבחינים בין שני אלה האחרונים, ואין צריך לומר שבינם ובין ניסוחו של קאנט), כך ההוכחה המוסרית שלו היא בעצם טענה דתית ותיקה מאוד, וכן היא קשורה לעצם תיאורו של האל כ'טוב'. אלא שקאנט מביא את הדברים בצורה פילוסופית ומדוקדקת יותר, וליחידים לפחות דרך זו עדיפה.

זו גם נראית לי דרשה הולמת לחג פסח, חג החירות, הבא עלינו לטובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s