על הגוף והרוח

כמה דברים פשוטים, קצרים וחוזרים על הגוף והרוח –

הגל אומר ב'פנומנולוגיה של הרוח', בהקדמה, כי יש רובד מוחשי מיידי, אבל הדבקים בו הם במעלה ירודה. מעליו קיים רובד הרוח, שהוא המחשבה וההגות. כך אם הבנתי נכון.
אולם אני חולק על כך. לדעתי רובד הרוח העמוק ביותר מחובר לבשר, וללא הבשר הוא ריק מתוכן.
כך גם במקורותינו, מופיעים שני צדדי המטבע –

תחילה הבסיס מבראשית –
וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

ועתה שני פסוקים מאיוב, המשלימים זה את זה (ולאחרונה שמעתי קישור בין איוב ובראשית, למשל בביטוי 'קשיטה') –

אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.

מלבי"ם –
"אכן", עתה ראיתי שלא כן הוא, שהחכמה לא תקח התחלותיה מן החוש והנסיון, רק דעי התבונה צפונים ברוח האדם, ונמצא ברוח האדם אמתיות טבועות בקרבו ברוח אלהים, נחלה הם לו מצד שורש נפשו, וגם הצעיר לימים ישאב מים ממקור רוחו ברוח ה' עליו, ראיתי שהחכמה "היא רוח באנוש", הוא רוח נאצל ממרום נטוע בו ממקור נשמתו, "ונשמת שדי תבינם", הנשמה שהיא חלק אלהי ממעל היא תשפיע את הבינה על האדם, שבה יבינו את האמתיות ויוציאו דבר מדבר, ולכן החלטתי עתה, כי.

כן, ודאי, אין להתכחש למימד הרוח, אבל –

וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.

מלבי"ם –
 איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):

ראיית האל היא דווקא דרך הגוף, כך נהוג לפרש וכך שמעתי, ולזה אני מסכים.

הוספה, על הגל –

אתמול שמעתי שיעור על 'הפנומנולוגיה של הרוח' להגל, אבל במקום להסתבך, הנה ציטוט מ"היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים". מה דעתכם? –

"הֵגֶל הושפע מאוד מן המֶטאפיזיקה של עמנואל קאנט (שדיברנו עליו בפרק 19), אבל בסופו של דבר הוא שלל את ההשקפה של קאנט, שלפיה המציאות הנוֹאוּמֶנָלית (כמו שקאנט קרא לזה) שוכנת מאחורי העולם הפֶנוֹמֶנָלי. במקום לקבל את ההשקפה שנוֹאוּמֶנוֹת ששוכנות מאחורי התפיסות שלנו, הן הגורמות לניסיון שלנו, הוא הגיע למסקנה שהתודעה שמעצבת את המציאות היא פשוט המציאות עצמה. אין שום דבר מעֵבר לה. אבל זה לא אומר שהמציאות נשארת במצב קבוע. לדעתו של הֵגֶל, כל דבר נמצא בתהליך של שינוי, והשינוי הזה הוא בעצם צמיחה הדרגתית של המוּדעוּת העצמית. רמת המוּדעוּת העצמית שלנו נקבעת על־ידי התקופה שבה אנחנו חיים."

"נסו לחשוב על כל ההיסטוריה כאילו היא חתיכת נייר ארוכה שמקופלת שוב ושוב. אנחנו לא נוכל להבין באמת מה קורה בה לפני שהיא תיפתח ותיפרשׂ לגמרי. גם לא נוכל לדעת מה כתוב על הקצה האחרון של הנייר עד שהוא ייפתח ויתגלה. לדרך שבה ההיסטוריה נפתחת ונפרשׂת יש מיבנה נסתר. לדעתו של הֵגֶל, המציאות מתקדמת בלי הרף לעֵבר היעד שלה, שהוא: להבין את עצמה. ההיסטוריה היא לא אקראית בשום מובן. היא מתקדמת אל יעד מסוים. כשנשקיף אחורה ונסקור אותה, נראה שהיא היתה חייבת להתפתח בדיוק כפי שהתפתחה."

"בעיניו המטרה הסופית של ההיסטוריה, שאף אחד לא ממש חשב עליה לפניו, היא ההתפתחות ההדרגתית והבלתי־נמנעת של הרוח, עד שבסופו של דבר, באמצעות התקדמות התבונה, היא תגיע למוּדעוּת עצמית."

"לדעת הֵגֶל, אחת הדרכים שבהן אנחנו מתקדמים במחשבה שלנו, היא על־ידי התנגשות בין רעיון מסוים לבין הניגוד שלו. הֵגֶל האמין שאנחנו יכולים להתקרב לאמת בעזרת המֶתוֹדָה הדיאַלֶקְטית שלו, שפועלת כך: בהתחלה מישהו מציג רעיון מסוים — זוהי תֵזָה. אחר־כך מוצגת הסתירה של הרעיון הזה, עמדה שמערערת עליו — זוהי האַנטיתֵזָה שלו. מן ההתנגשות בין שתי העמדות האלה צומחת עמדה שלישית, מורכבת יותר, שמביאה בחשבון את שתיהן. העמדה השלישית הזאת היא סינתֵזָה שלהן. ואז, בדרך כלל, התהליך מתחיל שוב מחדש מן הנקודה הזאת. הסינתֵזָה החדשה הופכת לתֵזָה, ומולה מוצגת אנטיתֵזָה חדשה. ככה זה נמשך, זה תהליך מתקדם של למידה, עד שמתחוללת הבנה עצמית מלאה של הרוח.
אם כך, מסתבר שהכוח המניע העיקרי של ההיסטוריה הוא הרוח שמבינה בהדרגה את החופש של עצמה."

– היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים מאת נייג'ל וורברטון
מאת נייג'ל וורברטון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s