מחשבות בעקבות הרצאת פרופ' ליבוביץ על מורה נבוכים א-ב.

מחשבות בעקבות הרצאת פרופ' ליבוביץ על מורה נבוכים א-ב.

שומע הרצאה של פרופ' ליבוביץ על מורה נבוכים א-ב, שאעלה לאחר שאסיים להאזין. עולה השאלה מהו האדם, והתשובה – הוא מוגדר כחי חושב. והמחשבה שבו מביאה אותו להכרת אלוהים. ואז הוא נשאל על מוצרט, שהוכיח גאוניות הץבמוזיקה, או איינשטיין, שהוכיח גאוניות בפיזיקה, אך לא בהכרת אלוהים (ואכן, ניתן להתווכח על כך), ועונה, אם הבנתי נכון, שנכון, בלי הכרת אלוהים הם אינם נחשבים אדם, ומוסיף – אף חולה הנפש. כלומר, יש להם צורת אדם, אך הם אינם אדם.
ובכן, לי קשה מאוד עם התפיסה הזו. כן, לאדם יש מוח מפותח יותר מבעלי החיים וכדאי לו להשקיע בו, אך גם לבעלי החיים יש מוח ותפיסה, וגם לאדם יש צדדים אחרים. עלי מקובלת תפיסת האדם לפי הקטגוריות של לינאוס (שחילק את כל החי לקטגוריות ונתן להם שמות), כהומו ספיאנס, כלומר סוג אחד של בעל חיים, שיש לו מאפיינים שונים, בין היתר מוח מפותח. ואני דוחה את ההגדרה האריסטוטלית-רמב"מיסטית.
שאלה בפני עצמה היא האם ניתן לראות את לינאוס כתחליף לאריסטו או כהולך בדרכו, רק שבצורה מודרנית יותר, ואשמח שתאירו את עיניי בנקודה זו.

עד כאן פרק א'.
ביחס לפרק ב' אציע את הטבלה הבאה –

מושכלות – אמת ושקר – בשכל
מפורסמות – טוב ורע – ברגש
אסתטיקה – יפה ומכוער – בדמיון.

כן היוונים דיברו על האמת, הטוב והיפה. ומבחינתם כולם שלמות באחד. ובהתאם לכך התחומים – אונטולוגיה (אולי, אף כי שם זה לא קולע וצריך אחר), אתיקה ואסתטיקה.

מבין אלה רק הראשון אובייקטיבי ושני האחרים סובייקטיביים. אבל אמרתי שיש בעיה בהגדרה, כי בצד אונטולוגיה קיימת גם אפיסטמולוגיה, תורת ההכרה, ובעברית – עובדות ותפיסה. וכך אכן התפתחה הפילוסופיה שאחרי דקרט וקאנט, והדברים ידועים.

ועוד – קאנט ניסה לתת למוסרי ערך שכלי. וגם דיבר על היפה בצורה מורכבת יותר.
כלומר, קאנט בעצם הפך את היוצרות, העובדתי הוא סובייקטיבי והמוסרי הוא אובייקטיבי. בדרך כלל מתייחסים רק לצד אחד של המשוואה בנפרד.

מחשבה אחת על “מחשבות בעקבות הרצאת פרופ' ליבוביץ על מורה נבוכים א-ב.

  1. אייל ענה –

    הבטחתי לך להגיב אתמול על הפוסט ההוא, אך כעת אני רואה שהורדת אותו ועל כן אכתוב לך כאן. מתנצל על העיכוב בתגובתי.

    ליבוביץ לא אחת מחדד את הדברים מעל הצורך ובכך הורס את המרקם העדין שלהם ואף חוטא להבנתם.

    מפאת מורכבות הדברים אנסה לתמצת.
    הביקורת שלך ושל Geula על תפיסת האדם שהוצגה בהרצאה נכונה מאוד, רק אנסה להעמיד דברים על דיוקם. אתה מדבר מנקודת מבט אתית בעוד הטיעון של אריסטו הוא אונטולוגי (אף שכמובן שהאונוטולוגיה משליכה אצלו ישירות על האתיקה). אריסטו והרמב"ם לא טענו שאדם שלא חושב על אלוהים או על המושכלות (יש יותר מדי ניואנסים בין אריסטו להרמב"ם וכאן אדלג עליהם ואכליל בצורה שטחית) אינו אדם. אלא שהוא אדם שלא הוציא את כל יכולתו לפועל. אתה זוכר את ההרצאה של פיקו דה מרינדולה שקראת, שם הוא חוזר על הרעיון שבעוד הטבע כולו לא סובל מפער בין פוטנציאל לאקטואל (חמור לא צריך ללכת לבי"ס לחמורים) הרי שהאדם הוא היצור היחיד שצריך לברוא את עצמו, היינו לעבוד על הוצאתו לפועל. אדם שלא הוציא את כוחותיו לפועל הוא נחות לדבריהם אך הוא עדיין אדם. יש מקום שהרמב"ם מקצין לגבי אדם שמשתמש בשכלו לרעה שהוא גרוע מחיה כי הוא משתמש במה שמייחד אותו לרעה. אך זה לא מפקיע ממנו את אנושיותו כמובן.

    בנוגע לפגועי המוח זו סוגיה עדינה יותר בהגות האריסטוטלית אך גם כאן יש חוסר דיוק. כאן אחזור על ההבדל בין נקודת המבט ההומניסטית-אתית שמדגישה את מלא החובות מול אדם כזה. אריסטו עסק בזה מהמקום האונטולוגי. לדבריו שלכל דבר בעולם יש מהות מטאפיזית שמכוננת אותו, נשאלת השאלה מתי דבר מאבד את מהותו? בעוד בדברים מלאכותיים אפשר בקלות לדבר על הריסת המהות כשהפונקציה לא מתפקדת (שולחן שנשבר) הרי שבטבע זה מסובך יותר. אם המהות המטפיזית שאליה מכוונת כל התפתחות האדם היא היותו בעל חיים מדבר (הסוג הוא בעל חיים והמין הוא האדם המדבר), מה קורה באדם שלא מסוגל לחשוב בגלל פגיעה במוחו? ועל זה יש בהגות האריסטוטלית טיעון שאדם מוליד אדם, היינו העובדה שגם אותו פגוע, אם יוליד אדם, הרי שבנו יוכל לחשוב. משמע גם הפגוע נושא את מהות החשיבה ורק יש "אקסידנדט" שמונע ממנו לחשוב. אך הוא שייך אונטולוגית לחלוטין למין האדם. מכאן שלא מתחייב מן ההגות הזאת לפגוע בחובות המוסריות כלפיו. הוא לא רק צורת אדם אלא שייך למין האדם לחלוטין.

    כמובן שזו לא השפה בה אנו חושבים היום אבל היה חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם.

    לגבי ההגדרה של האדם כחושב וההבדל מבע"ח שחלקם חושבים ברמה זו אחרת. כאן גם אריסטו וגם הוגי המודרנה ניסו להניח פער איכותי ולא כמותי. אצל אריסטו האדם הוא היחיד שחושב את הסיבות של הדברים ובכך הוא היחיד שיכול לצאת מהכח אל הפועל במחשבה עיונית ומעשית (פרונסיס). במודרנה השפה משתנה בעקבות דקרט שהתחילו לדבר על מודעות. ליבניץ כידוע הגיב לדקרט שהמייחד את האדם הוא היותו מודע למודעותו. חיה מודעת. אני מודע שאני מודע. ובכך רק לאדם יש אני, סובייקטיביות וכו.

    לגבי לינאוס זה דורש יותר הרחבה אבל בגדול עולם המושגים שונה. הטקסונומיה שלו כבר אינה משועבדת למהותנות מטפיזית שהנחתה את אריסטו אלא למיון של תיפקודים ותכונות מבדילות. כך שגם אם שניהם דברו על האדם כחיה חושבת, האופק המושגי שלהם שונה לחלוטין.
    נ.ב נוהגים להסביר את הגדרת האדם כבעח מדבר אצל אריסטו כמזהה מחשבה עם דיבור. מזכיר שחנה ארדנט למשל (המצב האנושי) טוענת שזה זיהוי לא נכון, והדיבור אצל אריסטו משתייך לפונקציות הפוליטיות (במובן של הפוליטיקה היוונית).

    וכן –

    ואפרופו האני של ליבניץ, נזכרתי בפסקה הזאת אצל חנוך לוין

    יש אני – ויש כל השאר!

    אני.
    כעת אני מבין לפתע
    את המשמעות האמיתית
    של המלה "אני".
    "אני" הוא העצם הרועד,
    שבהצביע גזר-דין מוות לעברו,
    מביט סביב, רואה בתימהון
    ששום דבר אינו רועד איתו.

    ועניתי –

    תודה אייל ששמת את הדברים על דיוקם. אכן הורדתי את הפוסט מסיבות שונות. מה שאתה אומר פה דומה למה שהגבתי ליוחאי אחר-כך. שנראה שליבוביץ פירש לא נכון את הרמב"ם, או לפחות לקח אותו לקיצוניות מסוכנת.
    יש כאן קו דק בין דיון פילוסופי-אונטולוגי ודיון אתי-הומניסטי, וזה היה בולט גם בתגובות למה שכתבתי. ההסבר שלך מניח את הדעת, של ליבוביץ – לא. ואגב, ממליץ לך לשמוע את השיחה כולה אם טרם שמעת. כמדומני שהיא טרם הופיעה בדפוס, וליוטיוב עלתה רק לפני חודשיים. ליבוביץ גם מתייחס ל'מכונית מקולקלת' בדומה לשולחן השבור שלך, ולעוד שלל דוגמאות.
    הדברים אכן ארוכים ודורשים הרחבה, אך אני אכן מתקרב להגדרה הנטורליסטית הלינאית ונוטה לדחות הגדרות מהותניות קודמות. לאדם אכן יש שכל, אבל גם לבעלי חיים. קראתי לא מעט ביחס לכך. גם סיבות הם מבינים ויש להם גם תודעה מבחינה מסוימת, אולי. 'תודעה אודות תודעה' הוא מונח לא מובן עבורי, והוא כלול במונח הפשוט 'תודעה'. אבל כאמור, זה נושא רחב.
    אודה לך אם תסכים שאפרסם את תשובתך ותגובתי בבלוג שלי, שם פרסמתי את הדברים (ולא מחקתי).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s