על הקטילה

על הקטילה
קטילות ספרותיות תמיד היו בעולם, זה לא דבר חדש. וכן, גם קטילות לא ספרותיות, תקשורתיות, פוליטיות, אישיות ועוד. אני נדרש לנושא עכשיו משום שבעיתון הארץ האחרון נמצאות לפחות שלוש בולטות כאלו.
האחת היא ביקורת על סיוון רהב מאיר, שכתבתי עליה בפייסבוק – כתבה נוטפת רעל שאינה אומרת דבר. מה רע כבר עשתה סיוון?
השנייה היא ביקורת על צור ארליך, בעיקר על כך שהוא ימני. ובכן, גם לי יש מה לכתוב בעניינו, אך אני נמנע בגלל קשר אישי מסוים ומסיבות נוספות, בכל מקרה ימניותו היא עניין לגיטימי, לא? נאמר שביחס לביקורת זו דעתי חצויה. אני גם יודע שהמבקר והמבוקר מכירים זה את זה.
ושלישית היא ביקורת נגד דורי מנור, שנגדה כתב בפייסבוק אביעד קליינברג. ביקורת שלילית מאוד, בתחום ההולך וגווע.
ובדרך כלל אלו ביקורות של ויזן המווזן, שאני דווקא נוטה להעריך.

ובכן, נתחיל באופן כללי – גם אני הייתי פעם אדם חד ומושחז, אבל בהמשך דרכי הבנתי שלקטול זה מאוד קל, אבל לא מאוד חכם. עדיין, המבקר הקוטל הוא זה שזוכה ליוקרה בעיתונות, כי הוא נתפס כחכם ומתוחכם יותר, וגם כי אנשים אוהבים דם.
אבל למעשה, הוא לא חכם יותר. כאמור, לקטול קל מאוד. צריך לזכור שמאחורי כל יצירה עומד אדם שהשקיע בה את נשמתו. לרוב זה גם לא משתלם לו כלכלית. במיוחד בשירה. אז לבוא ולבטל את זה במחי יד? לא חכם ולא ראוי.
מהצד הזה ידועה האימרה שהמבקר הוא סופר מתוסכל וכושל. כי אכן קל יותר לבקר מליצור, להרוס מלבנות. וידוע גם העניין שהביקורת הטובה היא הביקורת הבונה.

ועתה, באופן אישי – כתבתי עד כה למעלה מ-500 ביקורות, רובן על ספרי עיון, ובהן באופן עקבי השתדלתי לכבד את הכותב ואת היצירה, אף אם כתבתי נגדה. למען האמת העדפתי שלא לכתוב כלל על ספרים שממש לא אהבתי, או לכתוב בקיצור נמרץ, אם הייתי מוכרח. מעטות הפעמים שחרגתי מכך. זכורה לי בעיקר ביקורת אחת, על ספר לתשעה באב, שהייתה מעט נשכנית מדי, לפחות משפט אחד בה, וחבר המחבר התלונן בפני על כך, ואני אכן מצטער עליה עד עכשיו. אבל מקרה אחד מחמש מאות זה עדיין בגבולות הסביר.

כל זה לא אומר שאי-אפשר לבקר. היו לי כמה ביקורות חריפות אך ענייניות שאיני מצטער עליהן כלל. צריך לכבד את האדם ואת העניין, זה הכול. וצריך גם לזכור שאתה לא קובע דבר אובייקטיבי, אלא תמיד מדבר רק מתוך נקודת המבט האישית שלך. לא חסרים מקרים של יצירות שאחרים אהבו מאוד ואני לא אהבתי כלל.

וכמו היחס לספרות ולאמנות, כך גם היחס לאדם. זהו לימוד מוסר בסיסי, הידוע לכל נוצרי ולכל לומד תלמוד – אל תשפוטו ואל תשפטו, הפוסל במומו פוסל וכיוב'. ואידך זיל גמור.

2 מחשבות על “על הקטילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s