על אכילת בעלי חיים במקרא, סיכום קצר

השיעור היומי – פרק בפודקאסט בר-דעת על אכילת בעלי חיים במקרא. דברים פשוטים אך אסכמם בקצרה.
בבראשית א' האדם נצטווה לאכול צמחים בלבד. ובבראשית ב' הם נבראו כדי לחבור אליו. רק לאחר המבול הותר לו לאכול אותם, אך עם הסתייגות – לא את הדם, שהוא הנפש, לפי התפיסה המקראית.
וכך אכן בעלי חיים נהרגים לרוב לאורך התנ"ך, אך עדיין יש מצוות השומרות על כבודן. למשל, מצוות שילוח הקן, 'לא תיקח האם על הבנים', מתחשבת ברגשות בעלי החיים (אף שחז"ל הבינו זאת אחרת). ובדומה לכך היא מצוות 'לא תבשל גדי בחלב אימו', אף שגם כאן חז"ל הבינו זאת אחרת, ומכאן גזרו את כל הלכות איסור אכילת בשר וחלב. גם שור שהרג אדם – נסקל, ממש דין של בני אדם.
בהמשך התנ"ך, בחזון אחרית הימים של ישעיה, הוא אומר כידוע -'וגר זאב עם כבש וגו". כלומר, יש כאן חזרה למצב הבראשיתי, הגן-עדני, כך שהתנ"ך בעצם אומר לנו – העולם נברא בצורה מסוימת, הוא התקלקל, אך יכול לחזור למקורו הטוב.
ואמנם, גם כאן הרמב"ם למשל מפרש את ישעיה פירוש רציונליסטי, לפיו פשוט בני אדם לא יזיקו זה לזה ומדובר במשל. אך היום אפשר לראות שאכן יותר ויותר אנשים הופכים לצמחונים, כך שאולי החזון יתקיים כפשוטו. דבר זה יכול לקרות גם כתוצאה מהבשר המהונדס שצובר תאוצה, שבתהליך ייצורו לא נפגעים בעלי החיים כלל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s