למה אני אופטימי

יש לי בשורה אופטימית בשבילכם, אף שנראה לי שלא הרבה יאהבו אותה, והיא – נראה לי שהכול יהיה בסדר!
בתקופה זו רבים רועמים על ההפקרות בבניית הממשלה, ודי בצדק, אך צריך לראות רגע את התמונה המלאה.
ראשית, השרים של כחול לבן ברובם די מתאימים לתפקידם, והם גם אנשים טובים. למשל מירב כהן וחילי טרופר. הם יכולים לעשות הרבה טוב.
שנית, כחול לבן בכללותה, וגם פרץ ושמולי, יכולים לעצור חקיקה לא מוסרית, ויש לקוות שיעשו זאת. אמנם היום הם נראים רופסים למדי, אך נראה לי שהם לא איבדו את כל ערכיהם.
שלישית, למעשה לא הייתה ברירה אחרת וזה הרע במיעוטו. כפי שכתבתי במקום אחר, השמאל הישראלי מת, ולפחות אינו חזק דיו. פשרה כמו זו המוצעת היא הטוב ביותר שנוכל לבקש.
רביעית, בנוגע להבטחת הבחירות שהופרה – זה נכון, אך כל מי שעיניו בראשו יכול היה לחזות את הדברים. אני שאלתי את השאלה מבעוד מועד וקיבלתי תשובות שונות ומשונות. היה כאן עיוורון קולקטיבי, שלא לומר טיפשות, ועליו – משלמים. סליחה אם קשה לשמוע את זה.
חמישית, בנוגע לממשלה המנופחת – זה נכון, אבל לא מאוד משמעותי, אחרי הכול. אתמול עשו חישוב בחדשות וכל עלות השרים ביחד היא פחות ממיליארד שקלים. זה לא הרבה ביחס לתקציב. וזה מחיר סביר עבור אפשרות הקמת ממשלה. שוב, מצטער אם קשה לכם לשמוע את זה.
שישית – וזו אבן הנגף המשמעותית ביותר – זו כוונת הסיפוח. עקרונית, אני מתנגד לכך, אבל אולי גם זה לא ממש נורא. מה? חכו רגע. אחרי הכול – גם במצע מרצ מדובר על הסכם שלום הכולל החלפת שטחים ושמירה על גושי ההתיישבות. תאמינו לי, קראתי אותו. אז כאן פשוט מיישמים את חלק החלת הריבונות על יישובים אלה מוקדם יותר. זה עדיין לא חוסם את תהליך השלום, וזו גם החלטה הפיכה.
אבל כמובן שהדברים לא כל-כך פשוטים, כי ראשית השאלה היא כמה מספחים, ושנית, יותר חשוב, הוא שההחלטה הזו חד צדדית ותגרור בהכרח התנגדות מאת אומות רבות. אין לזלזל בכך כלל, כי הדבר עשוי להביא לבידודה של מדינת ישראל.
ובכן, זו הבעיה היחידה שמטרידה אותי באמת. ויצא שבמקרה היא גם הבעיה המרכזית איתה מתמודדת הפוליטיקה בישראל בחמישים השנים האחרונות.
אה, ושכחנו את המשפט. כאן יש שני היבטים.
ראשון, הלגיטימציה של ראש ממשלה מואשם בפלילים לכהן בתפקידו. ובכן, כאן בית המשפט העליון אמר את דברו והוא מקובל עליי. החוכמה היא לכבד את פסיקות בג"ץ גם כשהן לא נוחות לנו.
שנית, המשפט הרי יתחיל עוד מעט, אין דרך לעצור אותו. אז מה הסכנה? ואולי אני תמים מדי בהקשר זה.

ובכן, בגלל כל הדברים האלה איני מודאג במיוחד. כלומר למעט הדבר האחד שהזכרתי – רצון הסיפוח. אך זה נושא שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. די נמאס לעסוק בו, למען האמת. גם מה אני יכול לעשות בנוגע לכך? פעם בארבע שנים לערך אני משלשל פתק לתיבה וזה הכול. קשקושים ברשתות החברתיות לא משנים הרבה, רק משמשים צינור להוצאת קיטור. הפגנות – קצת יותר, אבל עדיין מעט. הפעילות האמיתית שצריכה להיעשות היא בחינוך, בתרבות ובעולם הרוח – ושם אני משתדל לתרום את חלקי.

לבסוף, אם המסר אופטימי, למה הרבה לא יאהבו אותו? להערכתי – כי אנשים שבויים בפוליטיקת הזהות הפוליטית שלהם. הרבה יותר קל לקטר, לשנוא, לזרוק סיסמאות, להיות פופוליסט. זה גם בונה את הזהות שלך במובן מסוים. הרבה יותר קשה לשמוע שאתה כזה, ועוד ממישהו שאמור להיות בצד שלך.
זה הכול לעת עתה, המשך יום טוב!

2 מחשבות על “למה אני אופטימי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s