על הפודקאסט 'בעקבות הנביא מוחמד'

על הפודקאסט 'בעקבות הנביא מוחמד'
12 פרקים, כ-25 דקות כל פרק, סך הכול כחמש שעות האזנה.

יש סדרה על האסלאם בפודקאסט בר-דעת, שמעבירה פרופ' ליבנת הולצמן. החומר מעניין מאוד ובהיר מאוד.
היא מעבירה את הסיפור דרך הכתוב בקוראן ובמקורות ראשוניים נוספים, תוך קריאת הפסוקים גם בערבית, וציון מונחי היסוד בתחילת כל פרק בערבית, וכן בתרגום.

הפרק הראשון מדבר על עיקרי האמונה – האמונה, התפילה, הצדקה, צום הרמדאן והעלייה לרגל – ובעיקר על העיקר הראשון – האמונה, השהדה. נזכיר רק כי השבטים היהודיים הסכימו עם החלק הראשון – שאין אל מבלעדי אללה, כלומר שיש אל אחד, אבל סירבו לקבל את החלק השני – שמוחמד הוא שליחו. וזה לא הספיק. זה יפורט בעתיד.

בפרק השני מדובר על המצב המדיני והדתי טרום האסלאם, שאז שררה הג'הליה – עבודת האלילים. ולמשל, היה להם מנהג שנקרא ו'אד, שמשמעותו – קבירת תינוקות ממין נקבה בעודן בחיים, משום שהחזקתן בחיים לא השתלמה כלכלית. מוחמד שם סוף למנהג נפסד זה.
מצפה להמשך.

בפרק השלישי מדובר על שנותיו הראשונות של מוחמד. אזכיר רק כי שנת הולדתו מכונה 'שנת הפיל', כי בשנה זו, על פי המסופר בסורת הפיל, בא המלך האתיופי, מצויד בפילים, והתקיף את מכה. אבל הוא ניגף על-ידי ציפורים שהשליכו עליו אבנים מהשמיים.

בפרק הרביעי מדובר על ההתגלויות של מוחמד ועל בשורתו. אזכיר רק כי יש להבחין בין נאבי, נביא – שכאלה יש הרבה, ובין מוסול – שליח, נותן חוק, שאלה הם רק משה, ישו ומוחמד. וכן מושג חשוב הוא ה'חניפים' – מאמיני הייחוד, שהיו קיימים גם לפני האסלאם. ובכל זאת הקוראן מתייחס אל היהודים כ'אלה אשר זעם האל עליהם', ואל הנוצרים כ'תועים'.

בפרק חמישי מסופר על תחילת פעולתו של מוחמד, החל משנת 612 לערך. הוא החל לאסלם את תושבי הסביבה, ואלה התייחסו אליו כמכשף וכד'. הוא דיבר על יום הדין ועל החורבן הצפוי למכה אם לא יחזרו בתשובה, וכן דיבר על העולם הבא, גן עדן וגיהינום – מושג שהיה זר לעמי הסביבה. כמו כן מסופר כאן על 'מסע הלילה' ממכה ל'בית אל מקדש' שבירושלים.

בפרק השישי מסופר על ההיג'רה – המעבר ממכה לית'ריב, היא מדינה, בשנת 622, או השנה הראשונה לספירה המוסלמית. שם היו שלושה שבטים יהודיים, שתחילה יחסו של מוחמד אליהם היה סובלני. תחילה הוא אף חיכה את מנהגיהם, כמו כיוון התפילה לירושלים, שבהמשך שונה למכה, או כמו צום העשורא, המקביל ליום כיפור, שבהמשך שונה לצום הרמדאן. על איבוד הגישה הסובלנית יסופר בפרק הבא.

בפרק השביעי מסופר על התחזקות מוחמד, על כיבוש מכה (אף שזה יבוא בהמשך), שהייתה עיר אלילית, בג'יהאד – מלחמת קודש, ועל היחס ההולך ומחמיר ליהודים. בקוראן הם מכונים הורגי הנביאים, וכמי שהאל הקשה את לבם. כמו כן הדעה המוכרת שזייפו את התורה ושיבשו אותה, כך שאין לראות בה עוד ספר מקודש, אלא רק בקוראן. אחת הסיבות להחמרת היחס, מלבד דחיית בשורת הנביא, היא כי היו מלווים בריבית, דבר הנאסר באסלאם. לבסוף – המוסלמים גירשו שני שבטים יהודים ממדינה והשמידו את השלישי.

בפרק השמיני מדובר על חוקי הנישואין. ראשית, מוחמד היה נשוי שנים רבות לחדיג'ה, אישה עשירה ומבוגרת ממנו, אך בהמשך היה נשוי לנשים רבות, עד 13, מלבד הפילגשים. בהן נוצרית אחת, שהיא היחידה שילדה לו בן, שמת בגיל שנתיים, ושתי יהודיות. ביניהן הייתה גם אעישה, האהובה עליו ביותר, לה נישא כשהייתה בת 6, ואת ליל הכלולות חגגו כשהייתה בת 9, ובעת פטירתו הייתה בת 18, אך אז נאסר עליה להתחתן עם מישהו נוסף.
למוחמד אם כך הותר מה שנאסר על אחרים – להם כידוע גבול הנשים המותרות הוא ארבע. מלבד זה יש חוקי עריות שונים.

בפרק התשיעי מסופר על האופוזיציה של מוחמד, המונפקון, המתחסדים, שרק כלפי חוץ הם מוסלמים. למשל, שני משוררים כתבו שירים נגד מוחמד, והם הומתו על-ידי חסידיו.
עוד מסופר על נשות הנביא, שהתחילו לרנן עליהן. אז עומר, שבהמשך היה החליף השני, ביקש שיושמו עוד ועוד הגבלות עליהן, כגון שתיסגרנה בבתים. בהמשך הגבלות הושמו על כלל הנשים, כולל החיג'אב הידוע, שבמקור אינו אלא 'מחיצה' שצריך לשים בין הנשים והגברים, אך הוא התפתח ללבוש הכיסוי המוכר גם היום.

בפרק העשירי מסופר על העיקרון המוסלמי של התחפיף, לפיו פסוקים מאוחרים מבטלים את הראשונים. לפעמים זה מקל ולפעמים מחמיר. כך גם איסור שתיית היין הוא מאוחר, למרות שהיה מותר בתחילה. נציין בהזדמנות זו את המונחים החשובים חלאל וחראם – המותר והאסור.

בפרק האחד-עשר מדובר על המסע של מוחמד למכה – העומרה, העלייה לרגל, המכונה חאג'. תחילה לא נתנו לו להיכנס והוא כרת הודנה, הסכם שלום לעשר שנים, המכונה גם סולחה – וחזר למדינה, למרות טרוניית מאמיניו. לאחר שנתיים הפר את ההסכם וכבש את מכה. בהמשך ביצע את החאג' האחרון, בלוויית אלפי מאמינים, שממנו לומדים על הלכות החאג' עד היום. אז עלה להר ערפאת ונשא נאום, עליו יסופר בפרק הבא.

פרק שנים עשר ואחרון – מורשת הנביא. בנאומו האחרון על ההר מסר מוחמד כמה עיקרים, ובהם – מיסוד לוח השנה המוסלמי, הפוסל את רעיון העיבור, ועוד כמה עקרונות המשלימים את הדת. הוא נפטר שלושה חודשים מאוחר יותר.
עוד מסופר בחדית' כי שוחח עם בתו פטימה סמוך למיתתו. כבר מכאן אפשר לראות בעצם את הפיצול שהתרחש בהמשך בין הסונים, ממשיכי אעישה ועומר, והשיעים, ממשיכי פטימה ועלי. אך על כך יש לייחד סדרה נפרדת.

סיכום – פודקאסט מומלץ ביותר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s