על פואטיקה ואתיקה, פוליטיקה ושפה

שתי מחשבות הפעם, שונה אחת מהשנייה, אבל גם קשורות. שוב, לא מפותחות לגמרי עדיין.

1.
האחת, שבימים האחרונים חשבתי על הקשר בין פואטיקה ואתיקה ולמעשה סיכמתי זאת במשפט – 'הפואטי הוא האתי'. אז למה לא כתבתי זאת? כי כנראה זה לא נכון!
למה התכוונתי, על כל פנים? לכך שבעיניי להגיד משהו הסותר את חוקי הפואטיקה זה דבר שהוא כמעט לא מוסרי. זה עלה לאחרונה כשאמרתי, למשל, שהחטא הגדול של גנץ היא לא העובדה שהוא בגד בבוחריו, אלא העובדה שהוא כל-כך משעמם. ואכן – זריקת פלברות ריקות כמו שהוא עושה – זה חטא נגד הפואטיקה. ובכלל, החטא הגדול ביותר בפואטיקה הוא שימוש בקלישאות. אני לא יכול לסבול את זה!
אבל, כאמור, זה לא נכון. יכולים להיות שירים יפים מאוד ועדיין לא מוסריים. מי כמוני יודע, כי גם אני כתבתי כמה כאלה, לפעמים בלי כוונה, אלא כשיר שנכתב מעצמו. והאמת, לא חסרות דוגמאות כאלה.
זה גם לא יכול להיות נכון, כי נגיד יש אדם מגמגם, האם נגיד שאין ערך למה שהוא אומר? כלל לא!
ועדיין, גם בעבר כתבתי על הקשר בין שפה תקינה ובין רעיונות תקינים, ונראה לי שבכל זאת יש פה משהו.

2. הרעיון השני הוא טרי, והוא הוספה על מה שכתבתי לפני כמה ימים על 'חזרה למרקס'. אמרתי שהשמאל הניאו-מרקסיסטי מתרכז במבנה התרבותי, וצריך לחזור למרקס ולהתרכזות במבנה הכלכלי. לכך ניתן להוסיף את היחס שפה/מציאות ולומר, כי הנטייה היום היא להתייחס לשפה יותר מאשר למציאות, ואני לא תומך בנטייה זו.
למעשה, זה פועל יוצא של 'המפנה הלשוני' בפילוסופיה, מאז ויטגנשטיין ואילך, ומה שבא לידי ביטוי מוגזם אולי בפוסט-סטרוקטורליזם. אבל, כאמור, אני מתנגד לכך, כי לא השפה חשובה, אלא המציאות, או על כל פנים המציאות חשובה יותר.
למשל, לומר 'אפרו-אמריקאי' במקום 'כושי' זה נצרך, אבל חשוב יותר לדאוג לשוויון הזדמנויות בשטח.
וגם כאן בעבר כתבתי על רתיעתי לפעמים מהתמקדות בהגדרות, בפילוסופיה ובכלל, וגם העדפתי להגדרות בסגנון 'הקשר המשפחתי', שבאופן מעניין אף הן של ויטגנשטיין שציינתי קודם.

3. אז איך אפשר לקשור את שתי המחשבות האלה? יש דרך. כי מהי פואטיקה טובה אם לא התאמה של מילים למציאות מסוימת? למשל, דוד אומר במילותיו הידועות – 'בני אבשלום, בני בני אבשלום' ולכאורה יש כאן הכפלה מיותרת (אם נדבר בצורה גסה, לשם ההמחשה). אבל כמובן ההכפלה מקבלת משמעות בגלל המציאות שהיא מתארת.
כך המסמן קשור במסומן והמיוצג משפיע על הייצוג. אבל עדיין, מה שחשוב היא המציאות.

טוב, עד כאן מחשבותיי החפוזות, לפני שהספקתי לשתות את הקפה השני של הבוקר. עמכם הסליחה.

מחשבה אחת על “על פואטיקה ואתיקה, פוליטיקה ושפה

  1. לעומת זאת –
    ציטוט מ"פוסטמודרניזם, או, ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר"

    "תפיסת שרשרת המסמנים אצל לאקאן מניחה מראש את אחד מעקרונות היסוד (ואחת התגליות הגדולות) של הסטרוקטורליזם הסוסיריאני, היינו הקביעה שהמשמעות אינה יחס של אחד לאחד בין מסמן לבין מסומן, בין חומריות השפה, המילה או השם, לבין הרפרנט או המושג שלהם. על פי ההשקפה החדשה, המשמעות נוצרת על ידי התנועה ממסמן למסמן. את מה שאנו מכנים בדרך כלל "המסומן" — משמעותו או תוכנו המושגי של ההיגד — יש לראות עתה יותר כאפקט־משמעות, כאותה אשליה אובייקטיבית של מִשמוע, הנוצרת ומושלכת מתוך יחסי הגומלין של המסמנים בינם לבין עצמם. כשיחס גומלין זה מתפרק, כשחוליותיה של שרשרת המשמעות ניתקות, מתקבלת סכיזופרניה בדמות מצבור של מסמנים נבדלים שאין ביניהם כל קשר."

    – פוסטמודרניזם, או, ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר מאת פרדריק ג'יימסון

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s