כמה עניינים

כמה עניינים שאני צריך לפנות מהראש.

1.
תוהה אם אני אגנוסטי או גנוסטי. מצד אחד אני אגנוסטי, ברמה הבסיסית ביותר אני חושב שאין להכריע בשאלת קיום אלוהים, אף כי אפשר לנטות לכאן או לכאן. זאת למרות שלא מזמן אמרתי שאני נוטה לצד הדאיסטי, אך הרי לנטות אמרנו שאפשר. חוץ מזה קיים גם 'דאיזם אגנוסטי'.
מצד שני אני גנוסטי. הרי באותו מאמר על הדאיזם אמרתי שאני 'דעיסט', ומהו דעיסט אם לא גנוסטי, הרי גנוסטי נגזר מ'גנוסיס', שמשמעו ידע.
אז איך לפתור את הפלונטר? אולי כמו שאמר סוקרטס – שהוא יודע שאינו יודע דבר, ולכן למעשה יודע משהו (אף שגם כאן, אגב, ניתן להתחכם ולומר – האם אתה יודע שאתה לא יודע? אולי אפילו את זה אינך יודע… וכן הלאה). או אולי אפשר לומר שאני משתדל לדעת מה שניתן. ומה שניתן לדעת הוא בדרך כלל על הארץ, ולא בשמיים. ככתוב – השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם.
בהקשר הזה אוסיף כאן כי אני מתחבט גם בין רציונליזם לאמפיריציזם – הדיון הידוע מהמאות ה-17 וה-18. מצד אחד מה שאמרתי כאן מתאים לתפיסה האמפיריציסטית, ואני באמת חש קרוב אליה. מצד שני יש לי גם נטייה להגות הרציונליסטית, ולמעשה רוב ההוגים האהובים עליי משתייכים אליה, למשל – דקרט, שפינוזה, וגם אפלטון.
זה מתחבר גם לתחום שאני חוקר עכשיו – פילוסופיה אנליטית, ששייכת במובהק לצד הרציונליסטי, אבל יש בה בעיות רבות, והראשית שבהם – שהיא נראית ריקה. וגם שבצורתה הקיצונית היא מובילה לפרדוקס. אחזור לכך אולי כשאסיים לחקור אותה.

2.
אם להקליל קצת את האווירה, חשבתי על זה שיוּם הגה את ההפרדה הידועה בין הקיים ובין הרצוי, אבן יסוד בפילוסופיה של המוסר. אחריו באו אחרים ועיבו עוד את ההפרדה העקרונית הזו.
והנה, מוסר-אימהות מצוי (לפחות אצלי) היא ההפרדה בין המצוי והרצוי, לאו דווקא בהקשר המוסרי. ובהקשר המוסרי נראה לי שאפשר לקשר לכאן את האמירה הכה מצויה – 'אם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?'. ובכן, זו אולי פיסת ההגות הפופולרית והשימושית ביותר.

3.
טוב, נקליל עוד קצת – טלוויזיה. שמתי לב שבערוץ כאן משודרות תוכניות טובות רבות – טהרן, תום אהרון, היהודים באים, ועוד. זאת בעוד בערוצים האחרים משודר למעשה זבל, אם תסלחו לי על המילה. בערוץ 12 כל יום המטבח המנצח, ובערוץ 13 כל יום הישרדות. לא רק שאלה תוכניות המוניות ורדודות, אלא שגם משדרים אותם כמעט כל יום. אבל הרייטינג שלהם גדול יותר, בהרבה.
מה שמוביל אותי לרעיון האחרון. לא מזמן כתבתי בפייסבוק שאני בעד אריסטוקרטיה, כלומר – שלטון אריסטו. זו הייתה בדיחה. אף כי למעשה יש בה הרבה רצינות, כפי שאולי אפרט בהזדמנות אחרת. אבל עכשיו אני חושב שהשלטון המצוי (להבדיל מהרצוי, כן?) הוא 'מובקרטיה', מלשון mob – שלטון ההמון הנבער. ושוב – זה אולי נשמע מתנשא, אך לצערי זה המצב.

בשורות טובות!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s