היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים, מאת ניאל קישטיני

היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים, מאת ניאל קישטיני.
ידיעות, 2020, 320 עמ'.

ספר נוסף בסדרה המשובחת של ידיעות 'היסטוריה… לצעירים מכל הגילים', שקדמו לו היסטוריה של העולם, המדע, והפילוסופיה.
גם זה ספר חביב למדי, אף כי לעיתים מלאֵה, וזאת אולי בגלל אופי הנושא. אכן, כספים הוא לא נושא מושך עבורי, באופן כללי.
עם זאת, קראתי כמה ספרי מבוא לכלכלה לפני זה, כמו 'יסודות הכלכלה' של סואל, 'הפילוסופים הארציים', וגם 'כלכלה בקומיקס' המוצלח.
לא אלאה יותר מדי בפרטים, אך אשתף כמה פסקאות מייצגות מתוך הספר המתארות את פועלם של גדולי ההוגים בתחום. אולי יהיה בזה כדי לסייע במשהו בשעת משבר כלכלי זו שאנו מצויים בתוכה. (אך אם אתבקש אסיר אותם).

ובכן –

"אפלטון חשש כי אם העושר יקבל חשיבות גדולה מדי אנשים יתחילו להתחרות עליו; לאט לאט המדינה תישלט על־ידי העשירים שיעוררו את קנאת העניים, ואנשים יתחילו לריב ולהילחם."

""העושר הופך את האדם לשוטה משגשג", אמר אריסטו."

"סמית הפך את הקערה על פיה. הוא טען שחברה מצליחה דווקא כשאנשים פועלים מתוך אינטרס אישי. במקום לנסות להיות נחמדים כל הזמן, תעשו את מה שהכי טוב בשבילכם, ובסופו של דבר יותר אנשים יֵצאוּ נשׂכּרים. "לא מנדיבותו של הקצב, של יצרן הבירה, או של האופה, אנחנו מצפים לקבל את ארוחתנו, אלא מדאגתם לאינטרסים האישיים שלהם", הוא אמר. אנחנו מקבלים את הארוחה שלנו מהאופה לא מפני שהאופים הם אנשים נחמדים ונדיבים. חלק מהם אכן כאלה, וחלק לא, ובכל מקרה זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שאנחנו מקבלים לחם מפני שהאופים דואגים לאינטרס האישי שלהם כשהם מוכרים אותו כדי להרוויח כסף"

"אוֹוֶן האמין שהאופי של בני־האדם הוא תוצר של הסביבה שלהם. אנשים נהיים רעים בגלל שהם באים ממקום שיש בו תנאים קשים. אם אנחנו רוצים חברה טובה, עלינו ליצור את התנאים הנכונים. בסביבה שתהיה חופשית מהתחרות האכזרית של הקפּיטליזם, העניים יוכלו להיות לאנשים טובים ומאושרים. לאוֹוֶן גם היתה תוכנית איך ליצור את הסביבה המושלמת הזאת."

"הוא (מרקס) האמין שתחת הקפּיטליזם, הפועלים נהפכים לברגים קטנים במכונה ענקית. הם מאבדים קשר אמיתי עם הסחורות שהם מייצרים, שאותן המעסיקים שלהם מוכרים תמורת רווח. אנשים מתחילים לראות באחרים כְּלֵי ייצור ולא בני־אדם, ובסופו של דבר מאבדים את האנושיות שלהם — בדיוק הדבר שאמור לאַחֵד אותם עם אנשים אחרים. שכר גבוה יותר לא ישבור את הכבלים הכבדים של הניכור."

"תוכניות החומש של הממשלה (בברה"מ) היו אמורות להפוך את האגדה הזאת למציאות. אבל לא כך היה. לעיתים קרובות היעדים שנקבעו לייצור מזון, חשמל ודלק לא הושגו. אנשים נאלצו לעמוד בתור יום שלם בקור מקפיא כדי לקנות אוכל. על אחד מבתי החרושת הופיעה כתובת גרפיטי שאמרה: "ברוכים הבאים לתוכנית החומש עם קיבה ריקה"."

"מנהיגים פּוֹלינֶזים מסוימים, מספר לנו וֶבְּלֶן, התרגלו כל־כך למשרתים שביצעו עבורם כל מטלה, עד שהעדיפו לגווֹע ברעב ובלבד שלא יראו אותם מעבירים מזון מהצלחת אל הפה.
וֶבְּלֶן זיהה את האינסטינקט הזה גם בחברה האמריקאית של זמנו. העשירים החדשים חיים על הריבית מהמניות ומההון שאותם ירשו בלי להתאמץ. בדומה למנהיגים הפּוֹלינֶזים, הם זוכים להכרה חברתית על־ידי כך שהם מנפנפים בעושר שלהם; הם מבלים את הזמן בפעילויות פנאי ובקניית מותרות כדי להראות שהם לא צריכים לעבוד. לקניית בתי הפאר ומעילי הפרווה ולנסיעות לריוויירה הצרפתית וֶבְּלֶן קרא "צריכת ראווה"."

"תחזיותיו של שוּמְפֶּטֶר על קץ הקפּיטליזם לא התגשמו. הקפּיטליזם מתַפקד עד היום הזה עם התערבות ממשלתית ניכרת — מה שנקרא "כלכלה מעורבת" — ואנחנו לא רואים באופק את הסוף של השיטה. ואף־על־פי־כן, שוּמְפֶּטֶר לימד אותנו משהו חשוב: שהכלכלה נעה בלי הרף. אפשר למצוא אצלו כאן הד למרקס. ובדומה למרקס, גם שוּמְפֶּטֶר טען שהסוציאליזם הוא בלתי נמנע. (הוא עצמו גר בטירה והילל את המיליונרים במקום לגנות אותם, ולכן זכה לכינוי "מרקס של העשירים".) על־פי שוּמְפֶּטֶר, קץ הקפּיטליזם יבוא בגלל התיסכול של אנשים בפיסגת החברה, האינטלקטואלים הלא־מרוצים. מרקס אמר שהפועלים המדוכאים הם שימוטטו את השיטה. אם הסוציאליזם של מרקס נובע מהכישלון הכלכלי של הקפּיטליזם, זה של שוּמְפֶּטֶר נובע מההצלחה של הקפּיטליזם כשהחברות המסחריות הופכות לגדולות יותר. ובניגוד למרקס, שוּמְפֶּטֶר היה סניגור נלהב של הקפּיטליזם, ולא קידם בברכה את הנטייה לעבר הסוציאליזם"

"גם בבריטניה, רבים האמינו שהממשלה צריכה לנהל את העניינים. האיֶיק טען שהאמונה הזאת יכולה בסופו דבר להוביל לשליטה מוחלטת של הממשלה — לא רק בכלכלה, אלא בחיים בכלל. התוצאה הסופית תהיה "טוֹטָליטָריאניזם", חברה שבה הממשלה היא כל־יכולה ודורשת מכולם לציית לה באופן מוחלט. אם לא תצייתו, אתם עלולים להיכנס לכלא או אפילו לקבל גזר דין מוות. זה קרה בגרמניה, ואם אנשים לא ייזהרו זה עלול לקרות גם בבריטניה

הרעיון שצריך לנצח הוא רעיון החירות הכלכלית — שהממשלה תיתן לאנשים להחליט בעצמם מה לעשות. בלי חירות כלכלית, לא תיתכן חירות פוליטית. בלי חירות פוליטית, אנשים לא מסוגלים יותר לחשוב בכוחות עצמם. הממשלה אומרת להם מה לעשות, מה לחשוב, איך לחיות. האיֶיק השמיע את האזהרות שלו לקראת סוף המלחמה בספרו הדרך לשיעבוד. הוא הרגיש שהוא צריך לכתוב אותו כדי להזהיר מפני הסכנה, אף־על־פי שידע שזה יכעיס הרבה אנשים."

"הנשיא ג'ונסון בישר על יישום התוכנית בנאום בטלוויזיה: הקיצוצים יאפשרו לצרכנים להוציא 25 מיליון דולר יותר בכל יום, הוא אמר, "הכסף יזרום ויעבור בכל המשק, ויגביר את הביקוש לסחורות בכמות שתכפיל את עצמה באופן משמעותי לעומת גודל הקיצוץ". זה, בקיצור נמרץ, איך מדיניות כלכלית קֵיינסיאנית עובדת.
על־פי קֵיינס, מיתונים קורים אם החסכונות לא מושקעים במפעלים ובמכונות. כשאנשים מעדיפים לחסוך במקום להוציא ואנשי עסקים מפסיקים להשקיע, יש פחות הוצאת כסף באופן כללי, והכלכלה מפסיקה לצמוח".

"בשנות ה-1960 האינפלציה זחלה בהתמדה כלפי מעלה, ובשנות ה-1970 הכלכלנים מצאו את עצמם מגרדים במבוכה את הפדחת, כי האינפלציה הגבוהה באה לצד אבטלה גבוהה ועיקשת, ולא אבטלה נמוכה כפי שחזתה עקומת פיליפּס. "סְטַגְפְלציה" — זה השם שניתן לשילוב האומלל הזה: אבטלה גבוהה — "סְטַגְנַציה" (קיפאון) כלכלית — ואינפלציה גבוהה. עקומת פיליפּס קרסה, ואיתה גם הבסיס של תורת הכלכלה הקֵיינסיאנית."

"פרידמן היה אחד מחסידיו המפורסמים ביותר של הקפּיטליזם והכלכלן המוביל של אסכולת שיקגו בכלכלה, שטענה כי עקרונות השוק צריכים לשלוט בחברה. בספרו קפּיטליזם וחירות הוא מתח ביקורת על סוגים רבים של התערבות ממשלתית בכלכלה: לדוגמה, לטענתו צריך להסיר את הפיקוח על שכר דירה וקביעת שכר מינימום. בהתחלה כלכלנים התעלמו ממנו ומחסידיו וחשבו שהרעיונות שלהם מוזרים. אבל פרידמן היה פולמוסן מבריק — מהיר, נחוש, וחד כתער. הוא היה מסתער על טעויות לוגיות והורס את הטיעונים של יריביו. הוא אהב ויכוחים ומחלוקות. רבים שנאו אותו מפני שצידד בשוק החופשי. גרוע מזה, בשנות ה-1970 הוא ביקר בצ'ילֶה עם קבוצת עמיתים וקיים פגישה קצרה עם הנשיא אוֹגוּסטוֹ פּינוֹשֶה, דיקטטור שהרג ועינה אלפי מתנגדים פוליטיים ושהוביל באותה עת מדיניות שוק חופשי. שנים רבות נאלץ פרידמן לחמוק מקבוצות של מוחים שהאשימו אותו כי הוא המוח שעמד מאחורי המישטר המרושע של פּינוֹשֶה. כשהוענק לו פרס נוֹבּל לכלכלה ב-1976, מישהו בקהל קם וצעק "הלאה הקפּיטליזם! חירות לצ'ילֶה!". האיש הוצא מהאולם והקהל כיבד את פרידמן במחיאות כפיים סוערות.

פרידמן החזיר את הכסף למרכז הכלכלה, ואסכולת המחשבה שלו ידועה בשם "מוֹניטָריזם"."

"סֶן טען שרעב קורה מפני שה"זכּאוּת" של אנשים למזון צנחה לרמה נמוכה מכדי להאכיל אותם כראוי. המשמעות של ה"זכּאוּת" (entitlement) הזאת היא כמה מזון אנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות בהתחשב בהכנסה שלהם ובמחיר המזון. זכאות כוללת גם את המזון שהם מגדלים בבית וגם מזון שהממשלה נותנת להם. הזכות למזון יכולה לקרוס אפילו כשאין שום מחסור כללי במזון, ואין בצורת או התפוצצות אוכלוסין.

לעומת זאת, הרעב הגדול ביותר במאה ה-20 — הרעב בסין בסוף שנות ה-1950, שבו נספו 30 מיליון בני־אדם — נמשך זמן רב כל־כך והמית רבים כל־כך מפני שלעיתונאים לא היה חופש לכתוב כל מה שרצו. ממשלת סין יצאה ב-1958 עם תוכנית "הזינוק הגדול קדימה" במטרה להנהיג מודרניזציה בכלכלה. חלק מהתוכנית היה אירגון מחדש של החקלאות, וזה גרם לאסון."

"ומה עם הנוסחה r > g (צמיחה u003C תשׂוּאה) של פּיקֶטי? האם אפשר להפחית אי־שוויון על־ידי העלאת הצמיחה הכלכלית מעל לשיעור התשואה על עושר? פּיקֶטי אומר שלא. לעומת זאת, הוא ממליץ להפחית אי־שוויון על־ידי הפחתת התשׂוּאה על העושר: הוא מציע מס גלוֹבּלי על ההון של האנשים העשירים ביותר בעולם. עד כמה זה סביר? בינתיים לא מאוד, בהתחשב בכוח ובהשפעה של הענקים הגבוהים ביותר בעולם."

נחתום בשיר –

חוק הטבע הכלכלי
הָעֲנִיִּים מִתְעַשְּׂרִים וְהָעֲנִיִּים דַּלִּים
גַּם זֶה חֹק טֶבַע
לָכֵן צָרִיךְ לִקְבֹּעַ כַּמָּה כְּלָלִים
שֶׁגַּם הֵם יְקַבְּלוּ מֵהָעוּגָה אֵיזֶה רֶבַע.

הַקַּפִּיטָלִיזְם בִּתְבוּנָה אֵינוֹ מְיַשֵּׂם עַצְמוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם
כִּי יָדוּעַ שֶׁאָז הַהֲמוֹנִים יִתְקוֹמְמוּ
יִדְרְשׁוּ אֶת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וּבַאֲצֻלָּה לִנְקֹם
וְלֹא יִהְיֶה נִתָּן לְעוֹצְרָם אִם יִזְעֲמוּ.

וְהַסּוֹצְיָאלִיזְם הַחַם מְחַכֶּה לָהֶם בְּנַחַת
שֶׁיָּבִינוּ אֶת הַתַּרְמִית שֶׁל מִתְחָרוֹ הָאַכְזָר
שֶׁגָּרַם לָהֶם, אֵיךְ לוֹמַר – לִקְרֹעַ אֶת הַתַּחַת
וְזָרַק לָהֶם כַּמָּה שְׁיָרִים כְּמַזָּר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s