איך להיות טוב, מאת יאיר בן דוד

איך להיות טוב, מאת יאיר בן דוד.
כנרת ז"מ, 2020, 200 עמ'.

ד"ר יאיר בן דוד עוסק בפסיכולוגיה של המוסר ובספרו הוא חושף את הפנים השונות שלה. למשל, הוא מעלה את הסברה של מוסר אינטואיטיבי, וכן דן בשאלה האם האדם טוב או רע מטיבו, כשיש פנים לכאן ולכאן, ואף נראה כי הרבה מאופן התנהגותו תלוי בסיטואציה בה הוא נמצא. הוא דן בהבדלי המוסר בין ליברלים ובין שמרנים, לפי תיאוריה חדשנית של היידט, ובזו שבין נשים וגברים, וכאן מפרט את מחקריה של קרול גיליגן.
אלו רק חלק מהנושאים הרבים בהם עוסק ספר זה, שהוא קל לקריאה ורב מידע. אמנם הרבה מהמידע שבו כבר היה ידוע לי, אך עדיין מצאתי כמה חידושים, וגם טוב לאסוף במקום אחד את הידוע עד כה.

כרגיל, לא אכביר הרבה מילים, ורק אצרף כמה ציטוטים –

"בסוף דצמבר 2010 ניגשו כמה שוטרים טוניסאים ששירתו בעיירה סידי בּוּזיד אל רוכל צעיר בשם מחמד בועזיזי והחרימו את עגלת היד שלו. שוטרת אחת אף השפילה את הצעיר כאשר סטרה לו והעליבה את אביו המת. בועזיזי, שלא היתה לו דרך אחרת להתפרנס, הלך לבניין העירייה כדי להגיש תלונה על השוטרים. כאשר נאמר לו שהפקיד שהיה עליו לפנות אליו מסרב לראותו, יצא בועזיזי מהבניין, קנה פח דלק והצית את עצמו מול בניין העירייה. האירוע הצית גל של הפגנות ומחאות נגד השלטון בטוניסיה, וכאשר בועזיזי מת מפצעיו כעבור 18 יום, המחאות רק גברו, וב־14 בינואר 2011 ברח נשיא טוניסיה מהארץ. הזעם המוסרי, שהוציא המוני טוניסאים לרחובות, מציין את ראשיתו של "האביב הערבי", שאת תוצאותיו אנחנו רואים עד היום.

ומה איתכם? מתי קרה שזעם מוסרי הוציא אתכם לרחוב? ומאין בא הרגש המוסרי הזה שבכוחו להניע אנשים…"

"בניגוד לאמפתיה, החמלה אינה דורשת מאיתנו להזדהות עם הזולת ולהרגיש כמוהו, וכתוצאה מכך היא אינה מערערת את שיקול הדעת שלנו ואינה פוגעת בו. מובן שהחמלה יכולה להיות מבוססת גם על התחושה הטובה שמעניקה לנו העובדה שעזרנו לזולת או תרמנו לו (ואין בכך שום פסול), אבל, וזהו אבל חשוב מאוד מבחינתו של בלום, החמלה היא רגש פחות מוטה, ושלא כמו האמפתיה היא אינה גורמת לנו להתמקד בסבל של הדומים לנו תוך התעלמות מסבלם של רבים."

"הדבר נכון גם במקרה של פוליטיקאי שהשקענו בו משאבים רבים (חומריים או נפשיים) ועתה מתברר שהוא נחשד בשחיתות: אם נחליט לפנות נגדו, הדבר יגזור בעצם שכל ההשקעה בו היתה מוטעית, ואת זה, מבחינה פסיכולוגית, כמעט בלתי אפשרי לשאת. לכן, כאשר אנו נתקלים באנשים שתומכים בפוליטיקאי למרות שהוא עובר על כל כללי המוסר שהם מאמינים בהם, הסיבה לכך היא כנראה ה־sunk cost, ואותו מועמד הוא בעצם ה"קונקורד" של התומכים בו.

גורם נוסף, חשוב לא פחות, שמעצב את העמדות והדעות של כולנו בסוגיות מוסריות הוא "הטיית האישוש".53 אנחנו נחשפים כל הזמן לסוגים שונים של מידע, אבל נוטים להבחין בעיקר במידע שעולה בקנה אחד עם ההנחות המוקדמות שלנו ולהתעלם באופן עקבי ממידע שעומד בסתירה להנחות האלה. אם אתם מאמינים שאדם מסוים הוא אדם טוב, תבחינו בעיקר בדוגמאות שבהן בא לידי ביטוי טוב ליבו; מנגד, כאשר מדובר באדם שאתם שונאים ותופסים כרע, תהיו ערים אך ורק לעדויות מרשיעות על אופיו. העובדות שאנשים מציגים כתומכות מוסרית במועמד שלהם יכולות להיות נכונות לחלוטין, אלא שהן נאספו בעזרת הסלקציה האדיבה של הטיית האישוש"

"אז מה השורה התחתונה בכל מה שקשור לקשר בין התחומים האלה ששייכים שניהם לספירות העליונות? נראה שדתיים בני הדתות הגדולות, ובעיקר "דתיים פעילים", נוטים לעשות מעשי חסד וצדקה ופעולות שנחשבות מוסריות יותר מאחיהם החילונים והאתאיסטים. עם זאת, יש גם יסוד מחקרי להנחה שדת גורמת לנו לפעול יותר למען קבוצת הפנים שלנו, גם אם הדבר בא על חשבון קבוצות אחרות. כלומר, נראה שהדת גורמת לנו להיות חברתיים יותר, אבל לפעמים הדבר יבוא לידי ביטוי בעיקר כלפי המשפחה, הקהילה והלאום שלנו. "

"אבל על פי גיליגן, אפשר להציג סולם אחר של התפתחות מוסרית: סולם שמייצג "מוסר של אכפתיות", שהוא מוסר שבפסגתו לא נמצאים ערכי מוסר רציונליים, אלא דאגה כנה לאנשים שקשורים אלינו ולמי שצריכים אותנו. "מוסר של אכפתיות" אינו יכול להתעלם מן ההקשר שהאדם פועל בתוכו, וגם לא מהמשפחה ומהחברה. מוסר מהסוג הזה, על פי גיליגן, מאפיין נשים יותר מאשר גברים. ואכן, גיליגן הראתה במחקריה כי נשים פותרות דילמות מוסריות באופן שונה מגברים, ובעוד שגברים פותרים בעיות על פי עקרונות של צדק (למשל, תוך הסתמכות על זכויות כמו זכות הקניין וזכויות היסטוריות), נשים מתבססות בהחלטותיהן המוסריות על ההקשר שהן נמצאות בו ומנסות לדאוג לצד הפגיע יותר גם כאשר מגיעות לו פחות "זכויות"".

2 מחשבות על “איך להיות טוב, מאת יאיר בן דוד

  1. ניתן להוסיף על כך שיש 'מוסר כלכלי', שהוא תגובה למצב כלכלי מסויים שבו יש פער לא סביר ועל כן משנה את התפישה של מה מוסרי ומה לא.

    הדוגמא הבולטת היא מהפיכת ה-MP3 בסוף התשעים: אנשים שרוב המוחלט היו מוסריים, הורידו אז מוזיקה ללא תשלום, שהועלתה לרשת.
    הסיבה – מחירי מוזיקה גבוהים מאי פעם (בארץ דיסק אחד עלה אז 70-80 ש"ח, ואלה מחירי סוף התשעים שביחס להיום, שקולים לפי 2.5 יותר – 200 שקלים של היום לדיסק…), שלא היו מוצדקים בשום צורה ונבעו ממונופול כפוי.

    המהפיכה הביאה לשינוי ומודל מכירה חדש, שלא הזיק למוזיקאים או לחברות כלל, וכמובן איפשר לכל אחד להנות ממוזיקה (דרך אתרי סטרימינג חוקיים או יוטיוב) – אומנים החלו להתפרנס מהופעות, יותר מאשר אלבומים.

    כך שהמוסר הכלכלי יכול להיות 'לא מוסרי' על פניו, אבל לשפר את המוסריות הכללית טוב יותר…

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s