עוד שלושה עניינים

1.

העובדה הפשוטה היא שבעשור האחרון, זמן כהונת ביבי, הרשות הפלסטינית הייתה רגועה, קיימה שיתוף פעולה בטחוני עם ישראל והייתה פתוחה לתהליך שלום. היו פיגועים, אבל מעטים מאוד, עם מעט אבידות בנפש, לא כמו באינתיפאדה השנייה. ובכל זאת ישראל לא יזמה כל תהליך שלום, כך שהאשמה כולה עליה. אפשר ודאי להתווכח על פרט זה או אחר בתמונה זו, אך נראה לי שהיא משקפת את המציאות ואת הרוח הכללית נכונה.

2.

מתוך ויקיפדיה –

בשלב הבא, טוען פאולוס שקיום המצוות יכול אפילו להביא את האדם לידי חטא: "ובמקום שאין תורה אין עבירה על התורה"[8] דהיינו, אם אין מצוות אין עבירה על המצוות ואין חטא. במקום אחר הוא אומר "לא הייתי יודע מהו חטא אילולא התורה"[9]. האיסורים בתורה, לפי פאולוס רק מגבירים את הרצון לעבור על האיסור ולחטוא. 

3.

שאלתי את האקדמיה ללשון –
למה מנוקד הפסוק 'כי לא יראַני האדם וחי' ולא 'כי לא יראֵני'. תודה.

ענו לי –
יש בתנ"ך גם יראֵני (שמ"ב א, ז). יש שהוא נגרר אחר התנועה a בכינוי (אֲני), ויש שאחר התנועה e בפועל ללא הכינוי (יראֶה).

סוף סוף תשובה לשאלה שהטרידה אותי.

דברים בעקבות ההפגנות האחרונות נגד השלטון, בעקבות המצב הכלכלי, שהורע בגלל מדיניות הקורונה

דברים בעקבות ההפגנות האחרונות נגד השלטון, בעקבות המצב הכלכלי, שהורע בגלל מדיניות הקורונה.

יופי, נזכרתם. עוד בתחילת משבר הקורונה אמרתי על שולחן השבת – ויש לי עדים – שהתוצאה היחידה שלו תהיה שהעשירים יתעשרו והעניים יתרוששו. תובנה בסיסית לאור לימודי מרקסיזם וסוציאליזם, שהם מדע הכלכלה האמיתי. 'היחידה' – כי כן, אני הייתי מאלה שאמרו ש-אין קורונה', או שלפחות מנפחים אותה מעבר לכל פרופורציות. הגיבור שלי היה פרופ' יורם לס, שכולם צחקו עליו. זאת הודות ללימוד ממושך של שטיפת מוח ותרבות המונים. מה, תגידו, זה לא נראה לכם הזוי לראות כל יום את ביבי עם הפחדות חדשות, ועם צוות מפחידים קבוע, בר-סימן טוב, או 'ברסי' החמוד והביתי, בליצר, ברבש ואחרים. טון אחד בלבד נשמע, וזו אינדיקציה מספיקה בשביל להבין שמדובר כאן בשקר ובאחיזת עיניים.
ואכן, התוצאות לא איחרו לבוא. היו מתים, כן, וכל אחד מהם הוא עולם מלא, אבל כמות המתים היא נמוכה מאוד. אכן, לא יותר משפעת עונתית – ולא, לא בגלל הסגר.
עוד יתווכחו מומחים והדיוטות על מה באמת קרה פה. מדי פעם זורקים שמות – שוודיה, איטליה, ארה"ב, אך בעיניי התמונה ברורה מאוד. וגם אלו שחלו ומתו – כמעט כולם זקנים מאוד עם מחלות רקע, כך שבעצם מספר המתים אפסי. ואני לא מדבר על דיווחים שונים המתקבלים, על זיוף ממצאים, על קביעת 'מת מקורונה' למי שמת ממשהו אחר וכן הלאה. תוכלו לקרוא להם קונספירטיביים, אבל גם בלי לקחת אותם בחשבון, התמונה עגומה.
מה היה צריך לעשות? ראשית, להבין שזו מחלה שפוגעת בעיקר בזקנים ובאנשים עם מחלות רקע, ולבודד רק אותם, ולא את כל המשק. תובנה בסיסית ביותר. שנית, היה צריך להפסיק את הטיסות הנכנסות מארה"ב, שהביאו עימן הרבה מהחולים הראשונים, ושביבי אישר את המשכתן בעקבות דרישת טראמפ. שלישית, היה אפשר פשוט להכניס את כולם לסגר מלא של שבועיים – זמן דגירת המחלה – עד יעבור זעם, באופן שהמשק לא יפגע הרבה. למותר לציין ששום דבר מזה לא נעשה. ה'מומחים' אמרו משהו אחר – וטעו, אך הם אינם מוכנים להודות בטעותם. ומה הופך אותי ל'מומחה' כל-כך גדול? שום דבר, מלבד התוצאות, שהן בדיוק כפי שחזיתי. חוץ מזה, איני מבקש אלא שתילקח דעתי כעוד דעה מן המניין.

הדבר השני שחזיתי הוא כמובן המשבר הכלכלי. הוא לא נלקח ברצינות הראויה. כי מושג אמורפי של 'כלכלה' מחוויר לעומת בריאות וחיי אדם, בצדק מסוים. אך משבר כלכלי משמעו הרעה גם בבריאות ובחיי אדם – אם ניקח בחשבון את המתאבדים הצפויים.
כיצד 'העשירים יתעשרו'? ראינו – למשל ממנכ"ל חברת 'פוקס', שמשך כספים מהמדינה, כביכול בגלל קשיי משבר, ואז חילק דיבידנדים של עשרות מיליונים. זעם רב הופנה אליו, אך האנשים שוב לא מבינים שהוא מקרה אחר מבין רבים. *כל* חברה גדולה נהגה בדיוק באותו האופן, ואם לא – הייתי מפטר את רואה החשבון שלה! כך השיטה הכלכלית בנויה, וזו אילוסטרציה מרהיבה לבדיוק האופן בו השיטה הקפיטליסטית היום עובדת.
וההיצמדות למקרה הבודד, אגב, היא כרונית אצלנו. תסמונת הש"ג, אם תרצו. כך למשל בשבת האחרונה זעמו על סרטון של כוכב ילדים אחד, רוי בוי, בו הוא אומר לילדיו 'מי רוצה להאכיל בדואים?'. איזו גזענות! – הזדעדעו כולם. ורק אני צפיתי ותמהתי – מה כל כך ייחודי בסרטון זה שכולם מזדעזעים? כמובן, זו התנהגות שאינה ראויה, אך האם היא כל-כך חריגה? האמת העצובה היא שהיא כלל לא חריגה, והחברה הישראלית נגועה בנגע הגזענות בצורה חמורה. אבל כמובן, כדי למרק את מצפונה ולהציג את עצמה כנקייה, היא תופסת שעיר לעזאזל ורוגמת אותו, ומגלגלת אותו במדרון עד שהוא נעשה איברים איברים. מה לנו כי נלין? זו בדיוק פרקטיקת 'השעיר לעזאזל' הכתובה בתורה, אותו שעיר שנשלח לארץ גזרה ביום הכיפורים. אז לא, חברים, בכך לא התכפרו חטאיכם!

והעניים נעשים עניים יותר – זה מובן. הם תמיד נדפקים. כפי שאומר מאיר אריאל – 'מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להשתחרר מזה', וכפי שאומר ישוע – 'מי שאין לו – גם מה שיש לו יילקח ממנו'.
אז על מצב העניים והעניים החדשים, הנובו-רשים (על משקל נובו-רישים – עשירים חדשים) עוד ידובר הרבה. עצות יש לאנשים הרבה, יותר משיש לחם. כבר מדברים על סולידריות (בצרפתית זה נשמע יותר טוב – סולידריטה) ועזרה הדדית. אכן, זה דבר שהעם הזה תמיד הצטיין בו – מידת החסד. טוב להדגיש את המידה הטובה, לעומת המידות הרעות שהזכרתי ועוד אזכיר. ואולי ילקח מכאן צעד אחד הלאה ויובן סוף-סוף העקרון הסוציאליסטי, שעומד, בעצם, על אותו עקרון חסד של עזרה הדדית. אם אכן לקח זה יופנם ויבוא קיצו של הקפיטליזם החזירי, כי אז בא הפסדנו בשכרנו.

אז בינתיים אנשים יוצאים להפגנות. מה עוד יוכלו לעשות? אני עצמי לא מוצא טעם רב בהפגנות, אף כי השתתפתי בכמה, ובמיוחד – במחאה החברתית של 2011. הפגנה שורש פגניות, אני אומר תמיד, ומלבד זאת, אני לא רואה כיצד היא משנה מציאות. מה אתם מצפים באמת, שביבי יתפטר? באמת? המקסימום שאתם יכולים לבקש הוא עוד קצת פירורים. צר לי.
אבל גם כאן, ביום שאחרי מדברים על 'אלימות' שהייתה בהפגנה. מה שראיתי הוא מישהו צועק קצת על העיתונאי אבישי בן חיים, הוגה תורת 'ישראל השנייה', שבעצם אומרת 'המזרחים הפרימיטיביים מצביעים לביבי', רק בצורה אוהדת, כך שכביכול זה לגיטימי – וכבר עולים קולות מזרחיים בולטים נגדו. ראו למשל אצל יצחק בנימיני ואבשלום אליצור. אז הצחקתם אותי גם כאן. שוב מיסגור תקשורתי שקרי – וכל לומד תקשורת יודע מהו מיסגור תקשורתי – שמצדיק מצידו שוב את הזעם הרב שהופנה לעיתונאים המשת"פים – מסר שהם מסרבים להבין. בצד זה, אגב, חלים שינויים עמוקים במערך של חדשות 13 – החדשות שאני צופה בהן, ושהיו הטובות והנשכניות ביותר. גם את זה צפיתי מאז האיחוד של ערוץ 10 עם רשת. האם נביא אנוכי? לא, בשביל זה רק צריך להביט בעיניים נכוחות.
וההפגנה אתמול הייתה ביום הבסטיליה. למעשה, הייתי מבין אם באמת היה כאן 'יום הבסטיליה' הישראלי. אבל הגם שהביאו לפידים בוערים, לא עשו כל שימוש בהם. עם של נחנחים, אבל, תתפלאו – כאן לחיוב אני אומר את הדברים. אנו יודעים כי מעבר לבעיות הכלכליות והפערים הפוליטיים, יש לנו אויבים רבים בחוץ. איננו יכולים להסתכן. מה גם שזה לא נכון, לטעמי, כי השיטה הדמוקרטית היא עדיין הטובה ביותר. לא אנרכיה, וגם לא דיקטטורה. אבל, כאמור, כן הייתי יכול להבין אלימות, במיוחד כשהממשלה הנוכחית בעצם עומדת על כרעי רמאות פוליטית, ושהיא מנקרת עיניים, מנופחת ומנותקת מהעם.

אסתפק בדברים אלו לעת עתה.

היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים, מאת ניאל קישטיני

היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים, מאת ניאל קישטיני.
ידיעות, 2020, 320 עמ'.

ספר נוסף בסדרה המשובחת של ידיעות 'היסטוריה… לצעירים מכל הגילים', שקדמו לו היסטוריה של העולם, המדע, והפילוסופיה.
גם זה ספר חביב למדי, אף כי לעיתים מלאֵה, וזאת אולי בגלל אופי הנושא. אכן, כספים הוא לא נושא מושך עבורי, באופן כללי.
עם זאת, קראתי כמה ספרי מבוא לכלכלה לפני זה, כמו 'יסודות הכלכלה' של סואל, 'הפילוסופים הארציים', וגם 'כלכלה בקומיקס' המוצלח.
לא אלאה יותר מדי בפרטים, אך אשתף כמה פסקאות מייצגות מתוך הספר המתארות את פועלם של גדולי ההוגים בתחום. אולי יהיה בזה כדי לסייע במשהו בשעת משבר כלכלי זו שאנו מצויים בתוכה. (אך אם אתבקש אסיר אותם).

ובכן –

"אפלטון חשש כי אם העושר יקבל חשיבות גדולה מדי אנשים יתחילו להתחרות עליו; לאט לאט המדינה תישלט על־ידי העשירים שיעוררו את קנאת העניים, ואנשים יתחילו לריב ולהילחם."

""העושר הופך את האדם לשוטה משגשג", אמר אריסטו."

"סמית הפך את הקערה על פיה. הוא טען שחברה מצליחה דווקא כשאנשים פועלים מתוך אינטרס אישי. במקום לנסות להיות נחמדים כל הזמן, תעשו את מה שהכי טוב בשבילכם, ובסופו של דבר יותר אנשים יֵצאוּ נשׂכּרים. "לא מנדיבותו של הקצב, של יצרן הבירה, או של האופה, אנחנו מצפים לקבל את ארוחתנו, אלא מדאגתם לאינטרסים האישיים שלהם", הוא אמר. אנחנו מקבלים את הארוחה שלנו מהאופה לא מפני שהאופים הם אנשים נחמדים ונדיבים. חלק מהם אכן כאלה, וחלק לא, ובכל מקרה זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שאנחנו מקבלים לחם מפני שהאופים דואגים לאינטרס האישי שלהם כשהם מוכרים אותו כדי להרוויח כסף"

"אוֹוֶן האמין שהאופי של בני־האדם הוא תוצר של הסביבה שלהם. אנשים נהיים רעים בגלל שהם באים ממקום שיש בו תנאים קשים. אם אנחנו רוצים חברה טובה, עלינו ליצור את התנאים הנכונים. בסביבה שתהיה חופשית מהתחרות האכזרית של הקפּיטליזם, העניים יוכלו להיות לאנשים טובים ומאושרים. לאוֹוֶן גם היתה תוכנית איך ליצור את הסביבה המושלמת הזאת."

"הוא (מרקס) האמין שתחת הקפּיטליזם, הפועלים נהפכים לברגים קטנים במכונה ענקית. הם מאבדים קשר אמיתי עם הסחורות שהם מייצרים, שאותן המעסיקים שלהם מוכרים תמורת רווח. אנשים מתחילים לראות באחרים כְּלֵי ייצור ולא בני־אדם, ובסופו של דבר מאבדים את האנושיות שלהם — בדיוק הדבר שאמור לאַחֵד אותם עם אנשים אחרים. שכר גבוה יותר לא ישבור את הכבלים הכבדים של הניכור."

"תוכניות החומש של הממשלה (בברה"מ) היו אמורות להפוך את האגדה הזאת למציאות. אבל לא כך היה. לעיתים קרובות היעדים שנקבעו לייצור מזון, חשמל ודלק לא הושגו. אנשים נאלצו לעמוד בתור יום שלם בקור מקפיא כדי לקנות אוכל. על אחד מבתי החרושת הופיעה כתובת גרפיטי שאמרה: "ברוכים הבאים לתוכנית החומש עם קיבה ריקה"."

"מנהיגים פּוֹלינֶזים מסוימים, מספר לנו וֶבְּלֶן, התרגלו כל־כך למשרתים שביצעו עבורם כל מטלה, עד שהעדיפו לגווֹע ברעב ובלבד שלא יראו אותם מעבירים מזון מהצלחת אל הפה.
וֶבְּלֶן זיהה את האינסטינקט הזה גם בחברה האמריקאית של זמנו. העשירים החדשים חיים על הריבית מהמניות ומההון שאותם ירשו בלי להתאמץ. בדומה למנהיגים הפּוֹלינֶזים, הם זוכים להכרה חברתית על־ידי כך שהם מנפנפים בעושר שלהם; הם מבלים את הזמן בפעילויות פנאי ובקניית מותרות כדי להראות שהם לא צריכים לעבוד. לקניית בתי הפאר ומעילי הפרווה ולנסיעות לריוויירה הצרפתית וֶבְּלֶן קרא "צריכת ראווה"."

"תחזיותיו של שוּמְפֶּטֶר על קץ הקפּיטליזם לא התגשמו. הקפּיטליזם מתַפקד עד היום הזה עם התערבות ממשלתית ניכרת — מה שנקרא "כלכלה מעורבת" — ואנחנו לא רואים באופק את הסוף של השיטה. ואף־על־פי־כן, שוּמְפֶּטֶר לימד אותנו משהו חשוב: שהכלכלה נעה בלי הרף. אפשר למצוא אצלו כאן הד למרקס. ובדומה למרקס, גם שוּמְפֶּטֶר טען שהסוציאליזם הוא בלתי נמנע. (הוא עצמו גר בטירה והילל את המיליונרים במקום לגנות אותם, ולכן זכה לכינוי "מרקס של העשירים".) על־פי שוּמְפֶּטֶר, קץ הקפּיטליזם יבוא בגלל התיסכול של אנשים בפיסגת החברה, האינטלקטואלים הלא־מרוצים. מרקס אמר שהפועלים המדוכאים הם שימוטטו את השיטה. אם הסוציאליזם של מרקס נובע מהכישלון הכלכלי של הקפּיטליזם, זה של שוּמְפֶּטֶר נובע מההצלחה של הקפּיטליזם כשהחברות המסחריות הופכות לגדולות יותר. ובניגוד למרקס, שוּמְפֶּטֶר היה סניגור נלהב של הקפּיטליזם, ולא קידם בברכה את הנטייה לעבר הסוציאליזם"

"גם בבריטניה, רבים האמינו שהממשלה צריכה לנהל את העניינים. האיֶיק טען שהאמונה הזאת יכולה בסופו דבר להוביל לשליטה מוחלטת של הממשלה — לא רק בכלכלה, אלא בחיים בכלל. התוצאה הסופית תהיה "טוֹטָליטָריאניזם", חברה שבה הממשלה היא כל־יכולה ודורשת מכולם לציית לה באופן מוחלט. אם לא תצייתו, אתם עלולים להיכנס לכלא או אפילו לקבל גזר דין מוות. זה קרה בגרמניה, ואם אנשים לא ייזהרו זה עלול לקרות גם בבריטניה

הרעיון שצריך לנצח הוא רעיון החירות הכלכלית — שהממשלה תיתן לאנשים להחליט בעצמם מה לעשות. בלי חירות כלכלית, לא תיתכן חירות פוליטית. בלי חירות פוליטית, אנשים לא מסוגלים יותר לחשוב בכוחות עצמם. הממשלה אומרת להם מה לעשות, מה לחשוב, איך לחיות. האיֶיק השמיע את האזהרות שלו לקראת סוף המלחמה בספרו הדרך לשיעבוד. הוא הרגיש שהוא צריך לכתוב אותו כדי להזהיר מפני הסכנה, אף־על־פי שידע שזה יכעיס הרבה אנשים."

"הנשיא ג'ונסון בישר על יישום התוכנית בנאום בטלוויזיה: הקיצוצים יאפשרו לצרכנים להוציא 25 מיליון דולר יותר בכל יום, הוא אמר, "הכסף יזרום ויעבור בכל המשק, ויגביר את הביקוש לסחורות בכמות שתכפיל את עצמה באופן משמעותי לעומת גודל הקיצוץ". זה, בקיצור נמרץ, איך מדיניות כלכלית קֵיינסיאנית עובדת.
על־פי קֵיינס, מיתונים קורים אם החסכונות לא מושקעים במפעלים ובמכונות. כשאנשים מעדיפים לחסוך במקום להוציא ואנשי עסקים מפסיקים להשקיע, יש פחות הוצאת כסף באופן כללי, והכלכלה מפסיקה לצמוח".

"בשנות ה-1960 האינפלציה זחלה בהתמדה כלפי מעלה, ובשנות ה-1970 הכלכלנים מצאו את עצמם מגרדים במבוכה את הפדחת, כי האינפלציה הגבוהה באה לצד אבטלה גבוהה ועיקשת, ולא אבטלה נמוכה כפי שחזתה עקומת פיליפּס. "סְטַגְפְלציה" — זה השם שניתן לשילוב האומלל הזה: אבטלה גבוהה — "סְטַגְנַציה" (קיפאון) כלכלית — ואינפלציה גבוהה. עקומת פיליפּס קרסה, ואיתה גם הבסיס של תורת הכלכלה הקֵיינסיאנית."

"פרידמן היה אחד מחסידיו המפורסמים ביותר של הקפּיטליזם והכלכלן המוביל של אסכולת שיקגו בכלכלה, שטענה כי עקרונות השוק צריכים לשלוט בחברה. בספרו קפּיטליזם וחירות הוא מתח ביקורת על סוגים רבים של התערבות ממשלתית בכלכלה: לדוגמה, לטענתו צריך להסיר את הפיקוח על שכר דירה וקביעת שכר מינימום. בהתחלה כלכלנים התעלמו ממנו ומחסידיו וחשבו שהרעיונות שלהם מוזרים. אבל פרידמן היה פולמוסן מבריק — מהיר, נחוש, וחד כתער. הוא היה מסתער על טעויות לוגיות והורס את הטיעונים של יריביו. הוא אהב ויכוחים ומחלוקות. רבים שנאו אותו מפני שצידד בשוק החופשי. גרוע מזה, בשנות ה-1970 הוא ביקר בצ'ילֶה עם קבוצת עמיתים וקיים פגישה קצרה עם הנשיא אוֹגוּסטוֹ פּינוֹשֶה, דיקטטור שהרג ועינה אלפי מתנגדים פוליטיים ושהוביל באותה עת מדיניות שוק חופשי. שנים רבות נאלץ פרידמן לחמוק מקבוצות של מוחים שהאשימו אותו כי הוא המוח שעמד מאחורי המישטר המרושע של פּינוֹשֶה. כשהוענק לו פרס נוֹבּל לכלכלה ב-1976, מישהו בקהל קם וצעק "הלאה הקפּיטליזם! חירות לצ'ילֶה!". האיש הוצא מהאולם והקהל כיבד את פרידמן במחיאות כפיים סוערות.

פרידמן החזיר את הכסף למרכז הכלכלה, ואסכולת המחשבה שלו ידועה בשם "מוֹניטָריזם"."

"סֶן טען שרעב קורה מפני שה"זכּאוּת" של אנשים למזון צנחה לרמה נמוכה מכדי להאכיל אותם כראוי. המשמעות של ה"זכּאוּת" (entitlement) הזאת היא כמה מזון אנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות בהתחשב בהכנסה שלהם ובמחיר המזון. זכאות כוללת גם את המזון שהם מגדלים בבית וגם מזון שהממשלה נותנת להם. הזכות למזון יכולה לקרוס אפילו כשאין שום מחסור כללי במזון, ואין בצורת או התפוצצות אוכלוסין.

לעומת זאת, הרעב הגדול ביותר במאה ה-20 — הרעב בסין בסוף שנות ה-1950, שבו נספו 30 מיליון בני־אדם — נמשך זמן רב כל־כך והמית רבים כל־כך מפני שלעיתונאים לא היה חופש לכתוב כל מה שרצו. ממשלת סין יצאה ב-1958 עם תוכנית "הזינוק הגדול קדימה" במטרה להנהיג מודרניזציה בכלכלה. חלק מהתוכנית היה אירגון מחדש של החקלאות, וזה גרם לאסון."

"ומה עם הנוסחה r > g (צמיחה u003C תשׂוּאה) של פּיקֶטי? האם אפשר להפחית אי־שוויון על־ידי העלאת הצמיחה הכלכלית מעל לשיעור התשואה על עושר? פּיקֶטי אומר שלא. לעומת זאת, הוא ממליץ להפחית אי־שוויון על־ידי הפחתת התשׂוּאה על העושר: הוא מציע מס גלוֹבּלי על ההון של האנשים העשירים ביותר בעולם. עד כמה זה סביר? בינתיים לא מאוד, בהתחשב בכוח ובהשפעה של הענקים הגבוהים ביותר בעולם."

נחתום בשיר –

חוק הטבע הכלכלי
הָעֲנִיִּים מִתְעַשְּׂרִים וְהָעֲנִיִּים דַּלִּים
גַּם זֶה חֹק טֶבַע
לָכֵן צָרִיךְ לִקְבֹּעַ כַּמָּה כְּלָלִים
שֶׁגַּם הֵם יְקַבְּלוּ מֵהָעוּגָה אֵיזֶה רֶבַע.

הַקַּפִּיטָלִיזְם בִּתְבוּנָה אֵינוֹ מְיַשֵּׂם עַצְמוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם
כִּי יָדוּעַ שֶׁאָז הַהֲמוֹנִים יִתְקוֹמְמוּ
יִדְרְשׁוּ אֶת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וּבַאֲצֻלָּה לִנְקֹם
וְלֹא יִהְיֶה נִתָּן לְעוֹצְרָם אִם יִזְעֲמוּ.

וְהַסּוֹצְיָאלִיזְם הַחַם מְחַכֶּה לָהֶם בְּנַחַת
שֶׁיָּבִינוּ אֶת הַתַּרְמִית שֶׁל מִתְחָרוֹ הָאַכְזָר
שֶׁגָּרַם לָהֶם, אֵיךְ לוֹמַר – לִקְרֹעַ אֶת הַתַּחַת
וְזָרַק לָהֶם כַּמָּה שְׁיָרִים כְּמַזָּר.