נזיד עדשים, מאת כרמה בן יוחנן

נזיד עדשים, מאת כרמה בן יוחנן.
תפיסות הדדיות של נוצרים ויהודים בעידן הפיוס.
אונ' ת"א, 2020, 460 עמ'.

כרמה בן יוחנן בוחנת (לאחר סקירה היסטורית קצרה) את התייחסותם של נוצרים ויהודים זה לזה מאז פורסם המסמך המכונן של הכנסייה הקתולית – הנוסטרה אטטה (בעת הזאת) – בשנת 1965.
במסמך זה הכנסייה ניסחה מחדש את יחסה ליהודים, הרבה בעקבות מאורעות השואה שזיעזעו אותה.
ראשית, היא קבעה שלא היהודים אחראיים למות ישו, בניגוד למה שנאמר בעבר. על כל פנים אין להאשים בכך את כל היהודים ולא את היהודים היום.
שנית, בדוגמה הנוצרית הישנה קיים עקרון החלופה – הנוצרים הם ישראל החדש, ישראל שברוח. במסמך זה ובדיוניים שנסמכו עליו בעתיד העיקרון הזה נוסח מחדש. היהודים הם 'האח הבוגר' של הנצרות ויש תוקף לאמונתם.
כמו כן נידונו עניינים נוספים. לפי העיקרון הנוצרי 'אין ישועה מחוץ לכנסייה', ואילו כאן בהמשך ריככו ניסוח זה. על כל פנים ריסנו את המגמה המיסיונרית, וכמובן – התחייבו למלחמה באנטישמיות.
אלה מקצת הדברים, ועיקרם. וכרמה בן יוחנן עוקבת אחר הדיונים המסועפים של ראשי הכנסייה בעניינים אלה לאורך העשורים הבאים. יש ביניהם ויכוחים וגישות נועזות יותר או נועזות פחות, אבל כללית הגישה היא תמיד ללכת כברת דרך לכיוון היהדות, עד כדי שינוי עקרונות יסוד.

בחצי השני של הספר בן יוחנן בוחנת את המצב באורתודכסיה היהודית, וכאן המצב שונה מהותית.
ראשית, הלכתית, מבחינה היסטורית הוצגו גישות שונות, כשבצד האחד גישתו המחמירה של הרמב"ם, שראה בנצרות עבודה זרה לכל עניין, ובצד השני המאירי, שלא ראה אותה ככזו, מכיוון שהם גדורים בחוקים. בתווך הייתה דעת בעלי התוספות, שהנצרות היא עבודה 'בשיתוף', כלומר לאל האמיתי, אך לא בצורה מושלמת, וזו אמנם אסורה לישראל, אך מותרת לגויים. לאורך הגלות נראה שזו הייתה הגישה המובילה, והיו לכך גם טעמים פרקטיים.
והנה בעת המודרנית הגישה הוקשחה, ורוב הפוסקים מתייחסים לנצרות כעבודה זרה, באופן הנוקשה.
שנית, מבחינה מחשבתית – בן יוחנן סוקרת את הגותם של הרב קוק האב והבן, ממשכיו הפרנקופונים – מניטו, הרב שרקי, הרב אבינר, ומהאורתודוקסיה המודרנית – הרב סולובייצ'יק המשפיע וממשיכיו, ועוד. כמעט תמיד הגישה של ההוגים קשוחה ולא מתפשרת.

יש כאן אי-סימטריה ברורה בגישה של הדתות זו לזו, שאולי ניתן להבין אותה – הנצרות לאורך ההיסטוריה הרעה ליהודים והשאירה אותם טראומטיים. עניין נוסף הוא הקמת מדינת ישראל, שמאפשרת ליהודים לראשונה להתבטא מעמדת כוח.
להקמת ישראל יש גם רלוונטיות הלכתית ומחשבתית. הלכתית – יש קטגוריה מיוחדת של 'יד ישראל תקיפה', אף כי ניתן לטעון שעדיין עלינו להתחשב במשפחת העמים שאנו חיים בתוכם. אך מבחינה רעיונית הדבר חריף יותר, שכן התיאולוגיה הנוצרית ראתה את היהודים המושפלים בגלות כאות לכך שאלוהים זנח אותם, ואילו עכשיו הם צריכים לעדכן את המחשבה שלהם. ניסיון אחד לעדכון כזה מתבטא אולי בגישה האוונגליסטית – שבן יוחנן מתייחסת גם אליה בקצרה בסוף ספרה.

אלה עיקר הדברים שנידונים בספר מרתק זה, ואני מקווה שלא טעיתי בפרט זה או אחר, ובכל מקרה אין להסתמך על סקירה קצרה זו כמקור. אני ממליץ לכולם, ובמיוחד למי שזה עיסוקו, לקרוא בספר. הוא רב ידיעות וכתוב באופן מופתי. למעשה, בעקבות הקריאה המרתקת בו החלטתי לקרוא יותר ספרים בהוצאות אוניברסיטאיות.

החיסרון היחיד בו, עם זאת, הוא שהוא לא מתייחס לפרוטסטנטיות הנוצרית ולרפורמים והקוסרבטיבים היהודים. אולי בספר המשך.

לבסוף – מן הסתם אשאל על זה, אז אומר כבר עכשיו – על הכריכה תמונתו המדהימה של עדי נס 'יעקב ועשיו' (משל ליהדות ולנצרות) – בחירת עיצוב קולעת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s