על 'מאמר על המתודה' ו'הגיונות' של דקארט

מאמר על המתודה, מאת רנה דקארט.
מצרפתית – יהושע קנז.
ידיעות ועליית גג, 2010, 123 עמ'.

הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, מאת רנה דקארט.
מצרפתית – דורי מנור.
ידיעות ועליית גג, 2006, 2009 עמ'.

1.
המאמר על המתודה הוא מהטקסטים הידועים ביותר והחשובים ביותר של דקארט. כאן מנוסח המשפט הידוע שלו – 'אני חושב משמע אני קיים', שנגזר מהמתודה המתוארת כאן. אנסה לספר בקצרה על ששת פרקי הספר הקצר הזה, פרק אחר פרק –

הפרק הראשון הוא כללי, ובו מספר דקארט על ראשית לימודיו בתחומים השונים. הוא אומר, למשל, שקרא את הניסיונות של הפילוסופים השונים להגיע לאמת, אך ראה שלמעשה כל אחד מהם מגיע למקום שונה. טענה דומה מצויה בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי. ובכל אופן, מכאן נלמד שצריך מתודה יעילה יותר.

בפרק השני דקארט מספר על המתודה הזו, שלה ארבעה סעיפים –
א. לקבל דבר כאמיתי רק אם הוא ודאי, והוא מובחן וברור. זה הכלל החשוב ביותר.
ב. את הדברים הקשים לחלק לחלקים.
ג. לגשת אל הדברים מהפשוט אל הקשה.
ד. לבדוק עצמך שוב למניעת טעויות.

עוד הוא מספר שתחילה יישם את המתודה הזו בעיוניו המתמטיים והיא סייעה בידו. והוא אכן הגיע להישגים בתחום זה, ובראשם – המצאת מערכת הצירים הקרטזיאנית, שנקראת על שמו ומשמשת אותנו מאז ועד היום.

בפרק השלישי הוא מספר על עקרונות מוסריים שלמד מן המתודה שלו, והוא מפרט שלושה כאלה –
א. לציית לחוקים הנהוגים במדינה. וכן לנהוג במתינות, שהרי היא הרחוקה ביותר מטעות במצב בו אין לנו ודאות.
ב. להיות נחוש ונחרץ במעשים, כלומר להתמיד. כי המשל אומר – אם אתה אבוד ביער עליך להתמיד בכיוון אחד, יהיה אשר יהיה.
ג. קבלת הגורל במעין תפיסה סטואית שהוא מאמץ.

בפרק הרביעי מדובר על 'הטיעונים שבהם מוכיח המחבר את מציאות האל ונפש האדם'. כאן מראה דקארט איך הגיע לוודאות הראשונה שלו, בתרגום כאן – 'אני חושב, על כן אני קיים'. כי במציאות עצמי אין לי אפשרות להטיל ספק, אלא היא תנאי ראשון.
אך הדברים אינם מסתיימים כאן, על אף שההמשך פחות ידוע. כי הטיעון הבא אומר, שמכיוון שבכל זאת יש בי אידיאה של שלמות – שהרי אני מבין שהטלת הספק שלי אינה ידיעה – מוכרח שתהיה קיימת גם השלמות, שהטביעה בי תודעה זו, ושלמות זו הוא האל. אני חושב שלטיעון זה קוראים, או אפשר לקרוא – הראיה האנתרופולוגית.
ולטיעון זה נלווה טיעון נוסף – אידיאת השלמות חייבת לכלול בתוכה קיום. והרי זו הראיה האונטולוגית של אנסלם.
גם כאן אנשים לפעמים לא מציגים את התמונה השלמה. רבים מבקרים את הראיה האונטולוגית של דקארט, שאכן בעייתית, אך מתעלמים לחלוטין מהראיה האנתרופולוגית שלו, שבעיניי לפחות חזקה מאוד. והיא גם מקדימה לראיה האונטולוגית ויכולה לעמוד באופן עצמאי.
לבסוף, מקיום אלוהים מסיק דקארט גם את קיומה של הנפש.

בפרק החמישי דקארט עוסק בבעיות מדעיות שחקר.
תחילה מתחום הפיזיקה – הוא מביא סיכום קצר מתוך ספרו 'העולם' – ספר שנמנע מלפרסם לאחר ששמע מה נעשה לגליליאו.
אחר-כך הוא עוסק במחזור הדם. תשע שנים לפניו ויליאם הרווי, החוקר האנגלי, כבר פענח את פעולת מחזור הדם, אך דקארט חולק עליו – וטועה. לפי הרווי עקרון המשאבה שבלב הוא זה שמריץ את הדם, ולפי דקארט – החום שבלב עושה זאת. את הרעיון הזה הוא שאב מאריסטו. מה שהזכיר לי שכשקראתי בכתבים הביולוגיים של אריסטו הופתעתי לקרוא שלפי דבריו ללב האדם יש שלושה חדרים, ותמהתי כיצד הגיע לידיעה שגויה זו, שגרועה מאי-ידיעה. טעויות אריסטו, על כל פנים, עיכבו רבות את המדע שהסתמך עליו. ועל כל פנים עוד – הנה גם דקארט הזהיר טועה, וזו לא טעותו היחידה.
ובהמשך הוא דן בהבדל שבין בעלי החיים לאדם, כשלדעתו בעלי החיים חסרי נפש לחלוטין, והריהם כמכונה, ואילו לאדם יש נפש. הוא מסיק זאת מכך שאינם מדברים ועל כן הם חסרי תבונה. זו תפיסה קיצונית מאוד, שהיום כבר לא מקובלת, ולפחות יש רבים החולקים עליה.

ובפרק השישי דקארט מוסיף עוד כמה מחשבות כלליות ותוכניות לעתיד.

2.
הספר השני, הגיונות, חוזר על כמה דברים מהספר הראשון, אך גם מוסיף עליהם ומעמיק אותם. כאן זהו העיון המרכזי של דקארט בנושאים אלה, וספר זה הוא אבן-דרך מרכזית ביותר בתולדות הפילוסופיה.
ועדיין, דקארט כותב בשפה נהירה מאוד, וגם הטיעונים שלו בדרך-כלל נהירים מאוד, גם אם הם גררו דיונים אי-ספור בעקבותם.

אביא סיכום קצר של הספר שכתבתי בספרי "פילוסופיה והתנ"ך", ללא הדיון הנלווה המופיע שם –
.
ספרו של דקרט "הגיונות – על הפילוסופיה הראשונית" מכיל שישה הגיונות, נפרטם:

א. אין לסמוך על עדות החושים, שכן יש את דוגמת המשוגע, שנתוניו אינם אמיתיים, או החלום, ובקיצור – יתכן שקיים "מלאך זדוני" (עמ', 50) שמטעה אותי.

ב. הודאות היחידה שאני יכול להשיג, אם כך, היא עובדת קיומי בזמן שאני חושב עליה; "אני חושב משמע אני קיים" (המשפט בניסוחו זה מופיע בספרו הקודם "מאמר על המתודה", שספר זה מסביר ומרחיב).

ג. השעווה נמסה ומשנה צורה ומאבדת את כל תכונותיה שנקלטו קודם בחושים, ובאותו אופן אנשים שנראים מהחלון במעיליהם וכובעיהם יכולים להיות גם מכונות עם קפיצים, אבל האידיאות של הדברים קיימות – מחשבה אפלטונית לגמרי. עתה, מכיוון שיש בי את אידיאת האל האין-סופי מכאן שהוא קיים, אחרת מנין אידיאה זו באה למוחי? – "ויש אפוא להסיק בהכרח, כי מתוך כך בלבד שאני קיים, וכי האידיאה של יש מושלם בתכלית (כלומר, של אל) מצויה בי, קיומו של אל מוכח בוודאות ברורה מאוד" (עמ' 89).

ד. מכיוון שהאל מושלם הוא לא מטעה אותנו:

"שכן, ראשית נוכח אני לדעת שאין זה אפשרי שאי-פעם יטעה אותי, הואיל ובכל הונאה גניבת-דעת יש משום אי-שלמות. ואף-על-פי שנדמה כי היכולת להוליך שולל היא סימן לחריפות, או לכוח, הרי עצם הרצון להוליך שולל מעיד בלא-ספק על חולשה או על זדון, ומכאן אי-אפשר שיימצא באל" (עמ' 93).

ה. על כן בחשיבה נכונה אני יכול להגיע לידיעה מוחלטת: "והרי ידוע לי כבר שאינני עלול לטעות בשיפוטים שאת טעמיהם אני יודע באופן בהיר" (עמ' 114). (אף כי גם הוא מודה לבסוף שהטעות היא מהטבע האנושי (עמ' 139)).

ו. הנפש קיימת גם מבלי הגוף והיא מובחנת ממנו: "היות שמצד אחד יש לי אידיאה בהירה ומובחנת של עצמי באשר הנני אך ורק דבר שחושב ולא מתפשט, ושמצד שני יש לי אידיאה מובחנת של הגוף באשר הוא דבר מתפשט בלבד ואיננו חושב, הרי אין כל ספק בכך שאני, כלומר נפשי, אשר באמצעותה אני מה שאני, מובחנת היא מגופי באמת ובאופן מוחלט, ויש באפשרותה להיות או להתקיים בלעדיו" (עמ' 124). גם הגוף קיים, אלא שבעוד הוא מתחלק הנפש אינה מתחלקת.
.
עד כאן דברי שם.
מהדיון התנ"כי אביא רק עניין אחד – דקארט אומר שאלוהים לא מטעה אותנו, ועל כך הוא מבסס את דיונו. מנגד, אנו מוצאים את הפסוק הבא –
ישעיהו סג 17: "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך".
וכמוהו יש פסוקים נוספים.
למען האמת השאלה הזו אכן הופנתה לדקארט על-ידי אחד המשיבים אליו. לקט דברי המשיבים ותשובת דקארט אליהם אפשר למצוא בתרגום הנוסף של הספר, שיצא בהוצאת מאגנס. בתרגום שלנו התגובות לא צורפו, אך נוסף מאמר נרחב המסכם את עיקרן. אני חושב שהתרגום המלא טוב בעיקר למעיינים המקצועיים, ואילו הקורא הרגיל יכול בהחלט להסתפק בתרגום החסר שלפנינו.

לסיכום, שתי יצירות מופת פילוסופיות שהשפעתן הייתה עצומה, והן בעצם מבשרות את תחילתה של העת החדשה. ועדיין – קריאות מאוד ונהירות מאוד.
ואידך זיל גמור.

(אזכיר לבסוף שוב שזוהי סקירה כללית ראשונית, ואף כי ניסיתי לדייק – יש להשוות כל דבר גם עם מקורות מוסמכים אחרים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s