איזה מין יצורים אנחנו, מאת נועם חומסקי.

איזה מין יצורים אנחנו, מאת נועם חומסקי.
תרגום עידן לנדו.
ידיעות ועליית גג, 2020, 224 עמ'.

נועם חומסקי הוא בלשן נודע וחשוב בן זמננו. תחום עיסוקו נע מבלשנות טהורה לפילוסופיה של הלשון, כך שהוא גם מדען וגם פילוסוף. למעשה, באחד הסקרים שנערכו הוא נבחר לפילוסוף החשוב ביותר החי היום.
החידוש העיקרי שלו הוא הדקדוק הגנרטיבי, הדקדוק היוצר. כלומר ההבנה שהיכולת הדקדוקית היא חלק מהמבנה הגנטי המקודדת שלנו, עוד לפני הלמידה הניסויית. דעה זו הייתה חדשנית בשנות החמישים עת הוצגה, אז שלטה הפסיכולוגיה הביהוויוריסטית, שטענה כי השפה נלמדת בלבד. אבל חומסקי הצליח לנגח היטב את התפיסה הישנה ולהוכיח את צדקת טענותיו, והיום הן מקובלות בדרך כלל, גם אם עדיין יש ויכוחים בנושא.

הספר שלפנינו מחולק לארבעה מאמרים.
בראשון מדובר על עיקר תורתו, למרות שלא מוצגות הטענות המכריעות, וכן יש גלישה לנושאים נוספים בבבלשנות. ועדיין, מוזכרת טענתו בדבר יסודות דקדוקיים אוניברסליים, הנמצאים בכל שפה ומעידים על יכולת עמוקה יותר מסתם לימוד. לימוד השפה, אגב, מתבצע בגיל ילדות, וגם מכאן היה ניסיון ללמוד על הסוגיה. אלא שלדעתי מעניין זה בלבד אין להוכיח דבר. הילד אומנם מאלתר ומחקה את דקדוק הוריו ולפעמים משנה אותו, אך עדיין ניתן לטעון כי הכול מתבצע בדרך של לימוד וחיקוי. זו דעתי. אך הנושא נרחב מדי לכאן.

במאמר השני הוא שואל – מה אנחנו מסוגלים להבין? אכן, זה ממשיך את השאלה הוותיקה של קאנט. כאן יש לו הבחנה מעניינת בין בעיות ותעלומות. בעיות ביכולתנו לפתור ותעלומות באופן עקרוני לא. הוא פותח את הפרק בהתייחסות למיסטריאניזם – זרם מחשבה שטוען שיש גבול לאינטלקט ולקוגניציה האנושיים, אלא שלדעתו זו פשוט 'אמת טריוויאלית'. והוא ממשיך ודן בנפתולי נושא זה לאורך הפרק.
באופן אישי, זה הזכיר לי תובנה שעלתה בי בצעירותי, עת קראתי את הספר 'דורנו מול שאלות הנצח' של ברט, וחשבתי שאם אלה 'שאלות נצח', על כן כנראה באופן מהותי הן לא אמורות להיפתר.
דוגמה לתעלומות כאלה הן סוגיית הגוף-נפש וסוגיית הבחירה החופשית. אף כי לעניין האחרון צריך להזכיר את הניסוי של ליבט (ע"ע), שהציג התקדמות גדולה בנושא.

במאמר השלישי הוא שואל מהו הטוב המשותף, וכאן הוא פורש את משנתו החברתית-פוליטית. שהרי מלבד היותו מדען ופילוסוף, חומסקי הוא גם איש פוליטי מרכזי, שמרבה להתבטא בנושאים שעל הפרק. עמדתו היא שמאלית מאוד.
כאן הוא מתייחס לזיהויו כאנרכיסט, אלא שזיהוי זה לא לגמרי מדויק. הוא לא שולל את קיום מוסדות המדינה, אלא טוען שהמוסדות האלה צריכים להצדיק את קיומם עבור האזרח, ואם הם אינם עושים זאת – דינם להתבטל. לי זה הזכיר במעט את ההבחנה של מרקוזה בין דיכוי קביל ודיחוי-יתר שאינו קביל, בספרו 'ארוס וציוויליזציה'.
עוד הוא מזכיר כאן, למשל, את אדם סמית, אבי השיטה הקפיטליסטית, ומראה איך בספר הפחות מרכזי שלו דיבר על הצורך להציע לעניים השכלה וחינוך, שהרי הדבר מטיב עם החברה כולה. כמו כן, בהמשך המאמר הוא דן בעניינים פוליטיים-חברתיים שונים.

במאמר הרביעי הוא מדבר על מסתרי הטבע – עיסוק בעניינים הגותיים שונים, שלא אכנס אליהם פה.

הספר כללית לא קשה לקריאה, אך יש בו כמה פגמים –
ראשית, כפי שאמרתי, עיקר התיאוריה פורצת-הדרך שלו לא מופיע כאן. בביבליוגרפיה שבסוף הדרך מצוינים שני טקסטים אחרים מוקדמים קצרים שלו שכן עושים זאת, ואולי היה עדיף לתרגם אותם דווקא.
שנית – יש כאן הרבה עניינים, בעיקר בפרק הרביעי, שחומסקי הוא, אחרי הכול, לא הדובר המרכזי שלהם ונראים קצת מיותרים.
ואולי יש פגמים נוספים.
אבל יש גם דברים טובים –
הפרק השני מעניק רעיון מעניין ופורה, והפרק השלישי, הקל והקריא ביותר, מעניק תפיסת עולם הומניסטית ומנומקת, שחשובה מאוד.

כך שדעתי על הספר חצויה – כן יש בו דברים טובים, אך גם כן היה יכול להיות טוב יותר.

מאמר הפתיחה של המתרגם עידן לנדו – מצוין! הוא מסכם יפה את עיקרי תורת חומסקי המובאים בספר זה ובכלל. לנדו הוא היום פרופסור לבלשנות, אך אני זוכר אותו עוד ממאמר מכונן שפרסם לפני למעלה מ-20 שנה בכתב העת 'סטודיו', נגד הפוסטמודרניזם. מעניין הכיוון השונה שבחר בו בחיים.

יש הרבה מה להוסיף על ספר זה ועל תכניו, אך לעת עתה אסתפק בזאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s