על וידויים מאת אוגוסטינוס

וידויים, מאת אוגוסטינוס.
מלטינית – אביעד קליינברג.
ידיעות ועליית גג, 2001, 445 עמ'.

על הספר הזה אני כותב – בקצרה – רק כדי להשלים את כתיבתי על סדרת הפילוסופיה של 'עליית גג', משימה בה התחלתי ואני שואף לסיים. קראתי אותו בשלמותו לפני שנים, ועתה, בקריאה חוזרת, הגעתי עד עמ' 150 בלבד והתעייפתי ממנו. זו כמובן יצירת-מופת היסטורית, פילוסופית-ספרותית, וניתן ללמוד ממנה הרבה, אך אותי עכשיו היא מייגעת (אף כי גם היו קטעים יפים ומפעימים).

בקצרה – בספר זה אוגוסטינוס, בן המאה החמישית, מספר את סיפור חייו מילדותו עד בגרותו. בהתחלה היה אדם חופשי בדעותיו, התחנך בדרך הלימוד ותר אחר הדעת (עם אפיזודה מניכאית, גישה הטוענת ליסוד טוב וליסוד רע במציאות, עימה הוא מתעמת ממושכות לאורך הספר), אך אז חלה בו 'הפיכת הלב' והוא פנה לדרך הנוצרית. מעמדה זו הוא מביט לאחור ומבקר את דרך חייו הקודמת, שהוא רואה בה דרך של חטאים.
מפורסם הקטע שבו הוא מספר איך בילדותו הוא וחבריו גנבו כמה אגסים. הו, איזה עוון נורא!
מפורסם גם הקטע שבו פנה לאלוהים ואמר לו – הושיעני, אך לא עכשיו! שכן נפשו עוד לא בשלה להינזר מתענוגות העולם.
בכלל, בספר יש קטעים קלסיים רבים, והוא מעניין, בין היתר, בגלל שמלבד סיפורו האישי והקטעים התיאולוגיים, אוגוסטינוס הוא גם אדם משכיל וחושב, וכך כל הטקסט רצוף בקטעי הגות מעניינים על נושאים שונים.
כך הקדים את דקרט בתובנתו – 'אני חושב משמע אני קיים', אלא שהוא מציין זאת בקיצור ולא מפתח זאת. ודבר בעתו מה טוב. וכך מצאתי בקריאה זו שהוא מקדים גם את הדיון של חומסקי באופן למידת השפה שדנתי בו לאחרונה – בסעיף 13 בספר הראשון (מבין 13 בספר) בו הוא מתאר כיצד בילדותו למד לדבר.
בהמשך הספר יש גם קטעים ידועים בו הוא דן בזיכרון, בפירוש לבראשית ועוד. אכן, הרבה זרעי מחשבה זרועים בספר זה.
ואולם, חלק גדול מהטקסט הוא פניות לאל והכאה על חטא. 'הו אלי, הו אלי', בשבילי זה היה יותר מדי לעת הזאת. ובכלל – כל הספרים האחרונים שקראתי היו בהיקף של 150-200 עמ'. לדעתי זה מספיק כדי להעביר רעיון. ספר זה, של כמעט 500 עמ', מטבע הדברים מייגע יותר.

ועם זאת, צריך לציין נקודה אחת מרכזית –
בדיוננו הקודם ב'הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות' של קאנט, הגענו למסקנה כי אי אפשר מבחינה רציונלית להסביר את החופש שגורם לאדם לבחור בדרך המוסרית. זו לפחות דעת קאנט. והנה, בדיוק בנקודה הזו נכנסת המחשבה הנוצרית, כפי שמביא אותה אוגוסטינוס. לפי מחשבה זו באמת אין זה בכוחו של האדם לבחור בדרך הטוב, וגם אם הדברים יוסברו לך בדרך פילוסופית אלף פעמים, עדיין לא יהיה בכוחם לשנות את לבך. יש רק דבר אחד שיכול לעשות זאת – חסד האל שבוחר לחון אותך ולגאול אותך.
זוהי תמצית המחשבה הנוצרית-אוגוסטינית והיא נקודה חזקה מאוד, שכן, כאמור, היא עומדת בקצה גבולה של המחשבה הרציונלית ובמקום החסר שלה.
ואולם, כאן מתעוררות בעיות חדשות – כי עד כמה אתה באמת חופשי אם כל מעשייך נקבעים על-פי רוח החסד החיצונית לך? אם לשאול דימוי המופיע באחרית הדבר מאירת העיניים של קליינברג – זה כמו אדם המובל על-ידי כיסא גלגלים חשמלי לכל מקום, יותר נשלט מקביים!

ובכן, שאלות נכבדות, אך כדי לענות עליהן צריך להתעמק בתיאולוגיה הנוצרית, והיא – א. אינה עניין פילוסופי. ו-ב. תחום שיש עליו מעט מאוד כתיבה בעברית.

אז לסיכום זהו בהחלט ספר חשוב ומופתי, אך בשבילי בזמן הזה הוא לא התאים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s