על 'מיתוס התורה שבעל-פה'

(מעביר את הפוסט שלי בפייסבוק לכאן, בתוספת הרחבות) –

רוצים סיכום של 'מיתוס התורה שבעל-פה'? לא? – דלגו. כן? – פרופ' אביגדור שנאן, מומחה לאגדה ואדם דתי, המובא בתחילת הספר, מציג בעצמו את עיקר הטענות. מסכימים איתו? יופי. לא מסכימים? אז אולי בכל זאת כדאי לכם לקרוא את הספר ולעבור פרט-פרט (למרות שמחבריו משיחיים/נוצרים/מיסיונרים – תבחרו).
.
אשמח לשמוע על מאמרים רציניים שהתייחסו לעניין זה.
.
בכל אופן, אלו דבריו –
.
פרופסור אביגדור שנאן:

הספרות הרבנית, היא אבן היסוד של היהדות, ולא התנ”ך. “התיאולוגיה שלנו היום (ביהדות) היא לא התיאולוגיה של התנ”ך. ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום, היא לא ההלכה של התנ”ך. היא הלכה של חז”ל… ההלכה שבה אנחנו חיים היום, כל אחד בדרך שלו, היא לא ההלכה של התנ”ך, היא ההלכה של חז”ל, דוגמא מאוד קיצונית לפי התנך אדם שייך לעם ישראל על פי האב לא על פי האם לכן יעקב כל הבנים של יעקב התחתנו עם נשים כנעניות, לכן יוסף מתחתן עם אישה מצריה, משה מתחתן עם אישה מדינית, ובוא נזכור אישתו המצריה של יוסף היא אמא של אפרים ומנשה, שני שבטים גדולים בעם ישראל. משה התחתן עם אישה מדינית, שלמה התחתן עם אישה עמונית שהיא אמו של רחבעם המלך שבא בעקבותיו, בועז מתחתן עם אישה מואבית, רות.
לתנ”ך אין שום בעיה להכניס לעם ישראל נשים זרות והתינוק שנולד שייך לעם ישראל על פי האב. פתאום אתה מגיע לספרות המשנה והתלמוד, והתמונה היא מאה שמונים מעלות להפך, עכשיו ההלכה אומרת שיהודי הוא מי שנולד לאישה יהודיה ללא קשר לאב.
ההלכה של היהודים; דיני שבת, דיני כשרות, כל דבר שעולה בדעתך – הוא לא מקראי, לא תנ”כי, אין בתנ”ך בית כנסת, אין בתנ”ך קדיש, אין בתנ”ך כל נדרי, אין בתנך בר מצווה, אין בתנ”ך טלית. כל דבר שמישהו מגדיר אותו כיהודי הוא מתחיל לחפש את השורשים זה לא התנ”ך זה ספרות חז”ל, שם התחיל הכל… איפה יש בתנ”ך את היהדות? על משה רבינו לא נאמר שהוא יהודי, על אברהם לא נאמר שהוא יהודי, על דוד לא. זה רק על מרדכי, “מרדכי היהודי”, זה סוף התנ”ך, זה התקופה הפרסית.”
.
.
והנה כמה מהטענות –
אביגדור שנאן אומר כי הספרות הרבנית, היא אבן היסוד של היהדות, ולא התנ”ך – “התיאולוגיה שלנו היום (ביהדות) היא לא התיאולוגיה של התנ”ך. ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום, היא לא ההלכה של התנ”ך. היא הלכה של חז”ל…".

"המונח "תורה שבעל־פה" נעדר לחלוטין מאלף וחמש מאות השנים שבהן נכתב התנ"ך, ונזכר לראשונה רק בתלמוד (הבבלי), בשלוש מסכתות בלבד"

הרבנים דרשו לעצמם את כל הכבוד, ובסיפור תנורו דל עכנאי גם לקחו לעצמם את הסמכות.

התורה 'לא בשמים', וניתן להבינה גם ללא הסבר. כמו כן, אין להוסיף עליה.

'על-פי הדברים' זה בהתאם לדברים, לפי פשוטו של מקרא, ולא מורה על תורה שבעל-פה. כמו כן 'תורות' הן פשוט הוראות.

לא תסור מהדבר אשר יורוך – השופטים, ולא החכמים.

"מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה ארמי — טוֹטֶפְתָּא, ופירושו תכשיט נשי או קישוט. זאת אומרת, שכפי שתכשיט יקר לליבך ולכן לא תשכח מקיומו, כך גם באופן סמלי, על אלוהים להיות יקר לליבך ולמחשבותיך כמו תכשיט, כך שתזכור את אלוהיך תמיד".

שבת – פשוט מנוחה. הבערת אש הנזכרת – הייתה אז מלאכה קשה.
.
.
וכמה ציטוטים בהרחבה –

ציטוטים מ"מיתוס התורה שבעל-פה", מאת איתן בר, גולן ברושי.

(ראשית, ציטוט שבעצם מסכם את הכול -)
פרופסור אביגדור שנאן:

הספרות הרבנית, היא אבן היסוד של היהדות, ולא התנ”ך. “התיאולוגיה שלנו היום (ביהדות) היא לא התיאולוגיה של התנ”ך. ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום, היא לא ההלכה של התנ”ך. היא הלכה של חז”ל… ההלכה שבה אנחנו חיים היום, כל אחד בדרך שלו, היא לא ההלכה של התנ”ך, היא ההלכה של חז”ל, דוגמא מאוד קיצונית לפי התנך אדם שייך לעם ישראל על פי האב לא על פי האם לכן יעקב כל הבנים של יעקב התחתנו עם נשים כנעניות, לכן יוסף מתחתן עם אישה מצריה, משה מתחתן עם אישה מדינית, ובוא נזכור אישתו המצריה של יוסף היא אמא של אפרים ומנשה, שני שבטים גדולים בעם ישראל. משה התחתן עם אישה מדינית, שלמה התחתן עם אישה עמונית שהיא אמו של רחבעם המלך שבא בעקבותיו, בועז מתחתן עם אישה מואבית, רות.
לתנ”ך אין שום בעיה להכניס לעם ישראל נשים זרות והתינוק שנולד שייך לעם ישראל על פי האב. פתאום אתה מגיע לספרות המשנה והתלמוד, והתמונה היא מאה שמונים מעלות להפך, עכשיו ההלכה אומרת שיהודי הוא מי שנולד לאישה יהודיה ללא קשר לאב.
ההלכה של היהודים; דיני שבת, דיני כשרות, כל דבר שעולה בדעתך – הוא לא מקראי, לא תנ”כי, אין בתנ”ך בית כנסת, אין בתנ”ך קדיש, אין בתנ”ך כל נדרי, אין בתנך בר מצווה, אין בתנ”ך טלית. כל דבר שמישהו מגדיר אותו כיהודי הוא מתחיל לחפש את השורשים זה לא התנ”ך זה ספרות חז”ל, שם התחיל הכל… איפה יש בתנ”ך את היהדות? על משה רבינו לא נאמר שהוא יהודי, על אברהם לא נאמר שהוא יהודי, על דוד לא. זה רק על מרדכי, “מרדכי היהודי”, זה סוף התנ”ך, זה התקופה הפרסית.”

(ולפרטים -)
"המונח "תורה שבעל־פה" נעדר לחלוטין מאלף וחמש מאות השנים שבהן נכתב התנ"ך, ונזכר לראשונה רק בתלמוד (הבבלי), בשלוש מסכתות בלבד. זוהי עובדה מפתיעה למדי, שהרי התלמוד אמור לקדם את רעיון התורה שבעל־פה שלכאורה היה קיים עוד לפני כן, לכל אורך התנ"ך. הכתבים הרבניים העתיקים ביותר נכתבו רק למן המאה ה-3 לספירה, ויש הטוענים אף לתאריך מאוחר יותר: לקראת סוף המילניום הראשון. דהיינו, אין בנמצא ולו גם מקור היסטורי קדום אחד (שחובר לפני המאה ה-3 לספ') ובו מופיע המונח "תורה שבעל־פה", בצורה בה הוא מקשר מפורשות בין המסורות של הפרושים לבין מתן תורה בהר סיני "

(אבל הרבנים דרשו לעצמם את כל הכבוד, למשל -)
"הרמב"ם כתב:

מי שאינו מאמין בתורה שבעל־פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל־פה — מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין 'אין תורה מן השמים' והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצווה גדולה והסיר מכשול."

(תנורו של עכנאי -)
"כלומר, אלוהים הבהיר שפסיקתו של רבי אליעזר היא הפסיקה הנכונה. אבל אז קם רבי יהושע והשמיע את אחת ההצהרות המשמעותיות ביותר בתלמוד ובעולם היהודי: "לא בשמים היא!" זאת אומרת, אלוהים לא אוחז עוד במושכות; המנדט מעכשיו הוא בידי הרבנים. רק הם יכולים לפסוק הלכה ולהחליט מה כשר ומה טמא. ואלוהים? הוא נשאר בחוץ. התלמוד ממשיך ומספר שאלוהים חייך בתגובה ואמר: "נִצחוני בָּנַי, נצחוני בני"."

"הטענה שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תיווך הרבנים סותרת את מהות התורה שבכתב:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (דברים ל' 11-15).

התורה שבכתב מבהירה: אלוהים העניק לאדם שכל ישר כדי שיוכל לחקור ולהבין את מצוותיו. הפסוקים הללו אינם מצווים על האדם להתייעץ עם רב, אלא מבהירים שהמצווה אינה מסובכת או מורכבת, ושהאדם אינו תלוי במישהו שיפרש לו אותה.

פעמיים בספר דברים מזהיר אלוהים את עם ישראל שלא יוסיף על מצוותיו ולא יגרע מהן. לכן, גם אם מצוות מסוימות אינן ברורות דיין, אין בידינו רשות להוסיף להן הלכות, חוקים ותקנות שמלכתחילה אינם מצויים בתורה. "

""אמר רבי יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל־פה, שנאמר (שמות לד כז): 'כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'". (גיטין ס ב)

בשמות ל"ד 27 אלוהים אומר למשה: "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית". כדי להוכיח את קיומה של תורה שנמסרה בעל־פה המציאו הרבנים דרש חדש, שלפיו המילה "פי" בפסוק הזה נגזרת המילה "פה". ולכן "על־פי" פירושו "על הפה". זוהי ההוכחה של חז"ל לכך שאלוהים מסר למשה תורה בעל־פה.

בתלמוד הירושלמי מגיע רבי חגי למסקנה ש"אותן שבפה חביבין". כלומר, "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה מן הדברים הנדרשים מן הכתב". שימו לב לתמרון הלשוני של המילים "על־פי"; רבי חגי פוסח על הפירוש הפשוט של שתי המילים ונשען על הדמיון של "על־פי" ו"על־פה". חוקר המשפט העברי, ד"ר מיכאל ויגודה, מודה שחז"ל עיוותו לחלוטין את המשמעות המקורית של הפסוק ואומר: "דרשות אלה נראות כמתעלמות לחלוטין מפשוטו של מקרא "

"'תורות', לטענת הרבנים, פירושן תורה שבכתב ותורה שבעל־פה. טענה זו היא קרוב לוודאי הנפוצה ביותר שהרבנים מעלים כהוכחה לכך שהתורה שבעל־פה מוזכרת בתוך התורה שבכתב. אלא שטענה זו מוציאה מהקשרה את המילה. בויקרא כ"ו 46 נאמר:

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.

אם אכן מדובר כאן בכמה תורות, מניין לנו שיש רק שתיים? מדוע לא חמש, חמישים או חמש מאות תורות?

שימו לב שהמילה "תורות" מופיעה גם הרבה לפני משה, עוד בבראשית כ"ו 5:

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

האם התורה שבכתב עמדה לרשות אברהם? כמובן שלא, הרי היא ניתנה כמה מאות שנים מאוחר יותר. מההקשר ברור ש"תורות" הן הוראות. תורה היא הוראה, תוראה, הדרכה, הנחיה."

" וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט׃ וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים י"ז 8-10).

אם רכושו של מישהו נגנב, בעליו היה יכול לפנות אל בעלי הסמכות השיפוטית — לשוטר ולשופט, ואלה היו מסייעים לו להוציא את הצדק לאור ומאלצים את הגנב להשיב לו את רכושו. השוטרים והשופטים, שבדרך כלל היו כוהנים ולוויים, הם בעלי הסמכות. סמכות על מה? "בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין" (דברים י"ז 8). "בין דם לדם", כמו לדוגמה רצח. "בין דין לדין", כמו לדוגמה גניבה ומרמה."

"הרבנים לוקחים את דברים י"ז 11 — "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" — ומסיקים שניתנה להם סמכות מוחלטת, עד כדי כך, שלפי הרמב"ן, אם הרב שלך יצווה עליך להרוג מישהו, עליך לעשות זאת גם אם אתה מאמין שהוא חף מפשע.

ראשית, כהמשך ישיר לפסוקים שקדמו לפסוק, ברור מההקשר כי גם הדרישה בפסוק זה היא לקבל את החלטתו של השופט ששפט את המקרה שלך."

"עובדה זו מעלה את השאלה המתבקשת — כיצד הגיעו הרבנים מ"טוֹטָפֹת" ל"תפילין"? המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. חז"ל לקחו את המילה "טוֹטָפֹת", הוציאו אותה מהקשרה וטענו שמדובר בתפילין (תשמיש קדושה עשוי עור בהמה). אך מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה ארמי — טוֹטֶפְתָּא, ופירושו תכשיט נשי או קישוט. זאת אומרת, שכפי שתכשיט יקר לליבך ולכן לא תשכח מקיומו, כך גם באופן סמלי, על אלוהים להיות יקר לליבך ולמחשבותיך כמו תכשיט, כך שתזכור את אלוהיך תמיד."

"במצרים עם ישראל עבד ללא הרף, ואפשר לתאר אילו השלכות היו לכך. עם מתן תורה נדרש העם לנוח יום אחד בשבוע, ולהקדיש את היום לאלוהים, למשפחה ולמנוחה. פעולת ההבערה מקבילה למלאכה לא משום שאלוהים רואה באש משהו בעייתי, אלא משום שהפעולה עצמה היא פיזית ומעייפת. בתקופת המקרא, מי שביקש להבעיר אש היה צריך ללכת לחטוב עצים, לסחוב אותם למחנה, לקצוץ אותם לחתיכות קטנות, לסדר ערימה ולנסות להפיח בה אש. בקיצור, מדובר בשעות של עבודה קשה, לכן אלוהים דרש שהיא לא תיעשה בשבת."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s