על החירות, מאת ג'. ס. מיל.

על החירות, מאת ג'. ס. מיל.
תרגום עֹפר קובר.
ידיעות ועליית גג, 2006, 217 עמ'.

ספרו של מיל 'על החירות' הוא אבן יסוד של המחשבה החופשית והליברלית. היום העקרונות הבסיסיים שלו מקובלים מאוד, בדרך כלל, אך כשהוא כתב את ספר, ב-1859, העולם עוד היה שמרני למדי והספר היווה חידוש (אף כי שפינוזה אמר דברים דומים הרבה לפניו).
ועדיין, כדאי לקרוא את הדברים במקור, הן כדי לראות את התחלותיה של המחשבה הזו, והן כי ניסוחיו של מיל לעיתים מבריקים מאוד ומופתיים.

בקצרה – מיל בהתחלה מדבר על החשיבות של חירות המחשבה והדיון, והצורך לשמוע ולכבד דעות שונות.
לאחר מכן הוא מדבר על יסודות האינדיבידואליות, שיוצרת את המחשבה החופשית באמת, מעבר למוסכמות הרגילות.
לאחר מכן הוא מדבר על החופש של היחיד והציבור, וכאן הוא מתווה את העיקרון הגדול שלו – צריך לאפשר לאדם חופש פעולה כל עוד אינו מזיק לזולת (עיקרון זה גם עולה בקנה אחד עם הפילוסופיה התועלתנית, שמיל היה מראשי מנסחיה).
ולבסוף הוא מציג כמה יישומים. למשל, הוא דן ביום המנוחה השבועי, ואומר כי יש לאפשר פעילות פנאי, גם אם היא עולה בעבודת מתפעליה. או בסוגיית הפוליגמיה, במקרה שלו אצל המורמונים, שלפי דעתו אין להתערב בה ובאורחות חייה של תרבות אחרת. והוא גם דן במיסוי הגדול על החומרים המשכרים, ואומר שזה כמו לאסור על השתייה למי שאין לו די כסף, אך עדיין אומר שלגיטימי לכפות מגבלות מסוימות.

בדברים אלה ובדברים הדומים להם, כזכור, דנתי בביקורתי על ספרו של הארט, שנתלה במיל וממשיך אותו, ועל כן אקצר כאן.
ראו –
https://wp.me/p712oV-Fc

נאמר רק כי, כמובן, להגות זו יש הסתעפויות רבות, בצד המצדד כמו גם בצד המתנגד – שמצטט למשל את האימרה הידועה של המשורר ג'ון דאן – 'שום אדם איננו אי', אך כאמור, היום היא בבסיסה דבר מוסכם מאוד.
נאמר גם שמיל עצמו קיים יפה מאוד את עקרונותיו גם בחייו, וכך היה גם ממובילי המאבק הפמיניסטי, כפי שמתבטא בספרו – 'שעבוד האישה'.

כדאי מאוד לקרוא.

וכמה ציטוטים –

"אני מדגיש כך את חשיבותה של הגאונות, ואת הצורך לאפשר לה לגלות את עצמה הן במחשבה והן במעשה, בהיותי בפירוש מודע לכך שאיש לא יכחיש עמדה זו באופן תיאורטי, אבל גם ביודעי כי במציאות כמעט כולם אדישים כלפיה לגמרי. אנשים רואים בגאונות דבר נאה אם היא מאפשרת לאדם לכתוב שיר מרגש, או לצייר תמונה. אך במובנה האמיתי, זה של המקוריות במחשבה
ובמעשה, אף-על-פי שאיש אינו אומר שאין היא דבר הראוי להערצה, כמעט כולם חושבים בליבם שהם יכולים להסתדר היטב בלעדיה. למרבה הצער, זהו דבר טבעי מכדי שיעורר השתוממות. מקוריות היא הדבר האחד שאלו אשר שׂכלם אינו מקורי לא מסוגלים לחוש בתועלת שבו. הם לא מסוגלים לראות איזה יתרון יכול להיות לה בשבילם"
(מיל, על החירות, עמ' 135-136).

"אנחנו שואפים לשיפור בתחום הפוליטי, בחינוך, ואפילו במוסר, אף-על-פי שבתחום האחרון הזה מה שבעינינו נראה כשיפור הוא בעיקר שכנוע או כפייה של אנשים אחרים להיות טובים כמונו. לא לקידמה אנחנו מתנגדים; אדרבה, אנחנו מחמיאים לעצמנו שאנחנו העם המתקדם ביותר שחי אי פעם. האינדיבידואליות היא מה שנגדו אנחנו מנהלים מלחמה: אילו הפכנו את כולנו לדומים זה לזה היינו סבורים שהפלאנו לעשות, ושוכחים כי השוני בין אדם אחד ואדם אחר הוא בדרך כלל הדבר הראשון המושך את תשומת ליבו של כל אחד מהם הן למגרעות של סוגר שלו ולדברים שבהם לאחר יש עליו יתרון, והן לאפשרות ליצור משהו טוב יותר מכל אחד משניהם על-ידי הצירוף של יתרונותיהם".
(מיל, על החירות, עמ' 144).

"והעובדה שבני-אדם חיים בחברה פירושה שאין לוותר על כך שכל אחד יהיה חייב להקפיד על דרך התנהגות מסוימת כלפי האחרים, התנהגות זו
כוללת, ראשית, אי־פגיעה של האחד באינטרסים של האחר, או באינטרסים מסוימים שיש להחשיבם כזכויות, בין אם מפני שהחוק קובע זאת במפורש ובין אם מתוך הבנה מובלעת; ושנית, השתתפות של כל אחד ואחד במידה הנדרשת ממנו (שאותה יש לקבוע על בסיס הוגן כלשהו) בעבודה ובדברים שאותם יש להקריב כדי להגן על החברה או על חבריה מפני פגיעה או ניצול. לחברה יש ההצדקה לאכוף תנאים אלה, וזאת בכל מחיר שיוטל על אלה המנסים להימנע ממילוי חובתם. מה שהחברה רשאית לעשות גם אינו מסתכם בכך. מעשיו של יחיד עלולים להכאיב לאחרים, או לא להיות די מתחשבים בשלומם של אחרים, בלי שהדבר יגיע לכדי הפרה של שום זכות מן הזכויות שמעניק להם החוק. במקרה כזה יש הצדקה להענשת מי שגורם לפגיעה באמצעות דעת הקהל, אם כי לא על-ידי החוק. מן הרגע שבו חלק כלשהו בהתנהגותו של אדם נוגע באופן מזיק באינטרסים של אחרים, יש לחברה הסמכות לשפוט את העניין, והשאלה האם טובת הכלל תקודם או לא תקודם על-ידי התערבותה בו נפתחת אז לדיון. אבל אין שום מקום לעסוק בשום שאלה כזאת כשהתנהגותו של אדם אינה נוגעת לאינטרסים של אנשים מלבדו".
(מיל, על החירות, עמ' 150).

"ערכה של מדינה, בטווח הארוך, הוא ערכם של היחידים שמהם היא מורכבת; ומדינה המצמצמת את האינטרס של ההתפשטות והצמיחה הנפשיות שלהם, של יחידים אלה, למשהו שאינו יותר ממְעט כישורים מינהליים, או למראית עין שלהם הנוצרת על ידי יישומם בפרטים כלשהם של עסקים; מדינה המגמדת את אנשיה כך שיהיו מכשירים נוחים יותר בידיה, אפילו למטרות מועילות – מדינה כזאת תמצא שעם אנשים קטנים לא ניתן לממש באמת שום דבר גדול; ושבנייתו המושלמת של המנגנון שלמענו הקריבה את הכול לא תועיל לה בסופו של דבר כהוא זה, בגלל העדרם של אותם כוחות שהם חיוניים כדי שהמכונה תוכל לעבוד חלק, כוחות שאותם העדיפה לסלק".
(מיל, על החירות, עמ' 209 – פסקת הסיום).

מחשבה אחת על “על החירות, מאת ג'. ס. מיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s