מנון, לכס – מאת אפלטון.

מנון, לכס – מאת אפלטון.
תרגום שמעון בוזגלו.
ידיעות ועליית גג, 2013, 151 עמ'.

עוד שני דיאלוגים בתרגום שמעון בוזגלו, לאחר 'חייו ומותו של סוקרטס' ו-'פיידון', שכבר סקרתי. כרגיל, תרגום נוח מאוד, והקדמה מאירת עיניים של יהודה מלצר.
גם הפעם אשתמש בסקירה קודמת שעשיתי בספרי 'אפלטון והתנ"ך', אך מכיוון שהסקירה שם לא מלאה, ובאה לצורך נקודתי, אוסיף לה קודם כמה מילים –

במנון יש (לפחות) שלושה עניינים חשובים –
ראשית, כאן באה 'תורת ההיזכרות' של אפלטון במלואה. כיצד אנו לומדים? הרי אם דבר חדש לנו לגמרי אין לנו הכלים להבינו. מכאן – טוען אפלטון – שידע מצוי בנו עוד טרם לידתנו (בנשמה הנצחית) ואנו רק נזכרים בו. אפלטון מדגים זאת על-ידי שהוא מתאר את סוקרטס מביא עבד אחד לידיעת עניין גיאומטרי כלשהו הנוגע לשטח מרובעים, אך באופן כזה שהידיעה הזו כאילו נובעת מעצמו. אני חושב שיש כאן שיעור גדול בחינוך.
ביהדות מופיע עניין זה בתיאור של הגמרא של העובר הלומד את כל התורה בבטן אימו, אך שוכח אותה עם לידתו (נידה, לא, ע"ב).

תשובת אפלטון, אגב, באה כנגד 'פרדוקס מנון', שכדאי שנביאו כלשונו –

"מנון: ואיך תחקור, סוקרטס, את מה שאינך יודע בכלל מהו? מה מן הדברים שאינך יודע תעמיד לעצמך כמטרה לחקירה שלך ? או, נניח שממש תיתקל באחד הדברים האלה, איך תדע שזה מה שלא ידעת ?
סוקרטס: מנון, אני מבין לְמה אתה חותר. אז שים לב איזה טיעון נצחני אתה מעלה: אדם אינו יכול לחקור את מה שהוא יודע או את מה שאינו יודע, שהרי לא יחקור את מה שהוא יודע, כי הוא יודע אותו ולכן אין צורך בחקירה; ומצד אחר, הוא לא יחקור את מה שאינו יודע, כי הוא לא יודע אפילו מה לחקור" (עמ' 51).

שנית, כאן מתבטא אפלטון דרך סוקרטס ארוכות כנגד הסופיסטים, כחלק מטענתו שאין איש היודע ללמד את המידה הטובה. עוינותו של סוקרטס כלפי הסופיסטים היא מן המפורסמות.

ושלישית, כאן באה ההבחנה החשובה בין 'ידיעה' (אפיסטמה ביוונית) ובין 'דעה נכונה' (דוקסה ביוונית). סוקרטס טוען שהן בזו והן בזו אין אפשרות ללמד את המידה הטובה, אך לשם קיום המידה הטובה די בדעה נכונה, ואילו הידיעה היא זו המבססת אותה על יסודות איתנים.

אז איך ניתן להגיע למידה הטובה? סוקרטס אומר שהמחזיקים בה הם 'אנשים אלוהיים'. אחזור לזה בהמשך.

הדיאלוג השני, לכס, דן באומץ, אך קודם לכן גם הוא דן במידה הטובה באופן כללי וביכולת או אי היכולת ללמד אותה. לכן נראה זה אך טבעי ששני דיאלוגים אלה יופיעו יחדיו.

ועתה למה שכתבתי בעבר, והפעם אביא אותם עם ההקבלה התנ"כית –

אפלטון והתנ"ך: בנוגע לשלמות

בספרו של אפלטון "מינון" הוא דן בשאלה – האם אפשר ללמוד כיצד להגיע לשלמות (בתרגום כאן – המידה הטובה), לא לפני שהוא דן ארוכות בשאלה הבסיסית מהי בכלל שלמות. בהמשך הדברים הוא מביא כדוגמא לדעה והיפוכה בנוגע לשאלה זו – האם ניתן ללמד את השלמות או לא – את האלגיות של תיאוגניס.

מצד אחד כתוב שם:

"שב אל שולחן גבירים, אשר למו העוז והכוח; רק עמהם התהלך, חן בעיניהם מצא. כי מטובים דברי טעם תלמד ומהם תוסיף דעת; אך בחברת פחותים גם חכם-לב יטומטם".

ומצד שני כתוב שם:

"לו רק היה בכוחנו בינה בלב-גבר לנטוע," – כי אז, אומר הוא, היכולים לעשות זאת – "מה רב גמול פעלם, עושר בינתם מה עצום!".

וגם –

"אז מאדם משובח לא יצא בן מגונה, כי-אם ציית לדברי תבונה; אך בכל לימודיך איש מגונה לעולם לא תעשה משובח".

עתה, אותו דבר והיפוכו מופיעים אף בתנ"ך:

מצד אחד –

משלי יג 20: "הלוך את חכמים וחכם ורעה כסילים ירוע".

ומצד שני –

משלי כז 22: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו" (למשל).

ומה התשובה לסתירה זו? אולי – ללמד דעת בצורה אקטיבית אי-אפשר או קשה, אך בצורה פסיבית, תוך כדי הסתופפות בצל חכמים ובחברתם וקבלת השפעה מהם – זה אפשרי וקל. אך האמנם אי-אפשר ללמד דעת? ומה עם – משלי כב 17: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי", למשל? נראה שכל היהדות מבוססת על הדעה, כי אפשר ללמד דעת, אם כי עדיין אין זה אומר שאפשר ללמד שלמות, כמתבקש. והרי גם זה מצוי ביהדות – שהנביאים קיבלו את השראתם ישירות מלמעלה ולא על-ידי לימוד, אם כי הרמב"ם אומר שהיו עוסקים כל ימיהם בהכנות ובלימוד. וזה גם קשור לשאלה – האם האדם נולד חכם או שהוא לומד זאת עם השנים, שהרמב"ם עונה אף לשאלה זו – שאדם נולד עם 'הכנה' לחכמה, אך הוא יכול ללמוד בכל מקרה, רק שאולי הוא יתקשה בכך יותר. אפלטון, על כל פנים, מגיע למסקנה שהשלמות היא מתת-אל ואינה ניתנת ללימוד, אך נימוקו העיקרי לכך הוא אמפירי – שאין בנמצא מורים ותלמידים לכך – ובטענה זו יש, לדעתי, טעם-לפגם, שכן בימינו ניתן למצוא מורים ותלמידים כאלו, ואף בימיהם היו הסופיסטים, אלא שאפלטון פוטר אותם בלא דבר.

 אפלטון והתנ"ך: אומץ מהו

"חזק ואמץ כי אתה תנחיל את-העם הזה את-הארץ אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם"(יהושע, א', 6).

מלבי"ם מפרש: "התחלת התעוררות הגבורה תקרא בלשון חזוק, וקיומה והתמדתה שהוא אומץ הלב תקרא בלשון אמוץ, וזה גדרם בכל מקום".

ואולם, בדיאלוג "לאכס" של אפלטון נדחית הדעה שאומץ-לב הוא התמדה, אף כי כאן זו אינה סתם התמדה, אלא התמדת הגבורה, אלא שלקטיגוריה זו יכולה להיכנס גם העקשנות. בהמשך הדיאלוג שם נדחית גם הדעה שאומץ-הלב הוא ידיעת הדברים הבטוחים והמסוכנים, הווה אומר שהוא חכמה, וזאת אף-על-פי שזה בדיוק מה שנאמר מפי סוקרארס בדיאלוג "פרוטאגוראס", שם הוא מבחין אותו מהעזה, שיכולה להיות אף ללא תבונה. ובסיום כאן לא ניתנת כל הגדרה אחרת למהו אומץ-הלב.

אם כך ואם כך, נראה שלא סתם מופיע כמה פעמים שורש זה בעניין יהושע, שהרי זה עניינו, ואף שהשורש מופיע גם קודם בתנ"ך, לרוב במשמעות של חוזק. כך:

בראשית כה 23: "ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר"

דברים ב 30: "ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה"

דברים טו 7: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון".

 
עד כאן דבריי שם.
לכך אולי כדאי להוסיף כדברי סיכום, כי דברי אפלטון (בעיקר מהדיאלוג מנון כאן) נותנים את אותותיהם גם בהמשך הפילוסופיה אלפי שנים קדימה. לא בכדי אמר הפילוסוף וייטהד כי כל הפילוסופיה היא רק הערות שוליים לאפלטון.
כך, באופן הברור ביותר, תורת ההיזכרות של אפלטון עולה בקנה אחד עם התפיסה הרציונליסטית, הטוענת כי האדם לא נולד כ'לוח חלק' – תפיסה שראינו, למשל, בספרו של חומסקי, והיא מנוגדת לחלוטין לתפיסה האמפיריציסטית של לוק וחבריו.
כך גם, אפשר להמשיך ולטעון, אפלטון תופס עמדה במחלוקת קאנט-אוגוסטינוס שהעמדתי בביקורות הקודמות. כזכור – לפי קאנט ניתן להעמיד את המוסר (המקבילה של המידה הטובה) על התבונה, ואילו מדברי אוגוסטינוס נובע שללא החסד האלוהי אין לנו היכולת לכך. והנה כאן נראה שאפלטון תומך בעמדה האוגוסטינית, שהרי הוא אומר שהמידה הטובה לא ניתנת ללימוד.
כך ניתן להמשיך ולמצוא זיקות והשפעות, אך כמובן לא כאן המקום לזה.

בזה סיימתי את סקירתם של 12 ספרי הפילוסופיה שיצאו בהוצאת 'עליית גג'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s