יומן שישי אישי

עוד קצת ממקרי היום הטיפוסיים.
בטוויטר מנהל דיאלוג קצר, אבל עדיין דיאלוג, עם איזה גוף, שמאל-מרכז. הם נגד הרשימה המשותפת כי הרשימה המשותפת נגד הלהט"בים. אני אומר להם שצריך לעבוד עם מה שיש, ואחרי עוד שני חילופי דברים הם אומרים לי – אם כך מה הטענה שלנו נגד מפלגות הימין? זו צביעות. אני עונה שזו לא צביעות, אלא צריך לקבל את זה שכל אחד בא עם הערכים שלו. ואמשיך כאן – רק כך, מתוך התפשרות, ומתוך ראייה פרגמטית, יהיה אפשר אולי להשיג משהו. מה לעשות שאנו חיים בעם ימני, דתי ושמרן? ובכלל, לא כל אי-טהרנות היא צביעות. אך יותר הם לא ענו. נראה להם שהם הצליחו לתת את 'המילה האחרונה', בבוקס בפנים.
וזו, לעניות דעתי, עיקר הבעיה בשיח שלנו היום. כל אחד חושב שהצדק בידו. אין דיאלוג כלל. אין מורכבות. למעשה, אין כלל שיח.
אותו הדבר ראיתי בטלוויזיה אתמול. יושב הפרשן ברדוגו באולפן והמנחה הילה קורח – שאני די מחבב את תוכניתה – שואלת אותו שאלה. ואז הוא מדבר על דברים אחרים. והיא אומרת לו – אתה לא עונה לשאלה. והוא משיב לה את התשובה הלא-תיאמן – אני לא מחויב לאג'נדה שלך. כלומר, הוא כלל לא חושב להשיב. אבל בשביל זה הושיבו אותך שם – שתענה לשאלות המוצגות לך, זה כל הפורמט וכל הרעיון.
ובכן, עד שלא נדע לנהל שיח, ולהודות גם במה שלא נעים לנו, ולכבד את בן השיח השני, וכל הדברים האלה, לא נגיע לשום מקום. זה הדבר היחידי שיש לי לומר בנוגע להכול. אבל יש לי שניים וחצי קוראים ואפס השפעה.
בשורות טובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s