פופוליזם והגמוניה בישראל, מאת דני פילק

פופוליזם והגמוניה בישראל, מאת דני פילק.
רסלינג, 2006.

פניתי לספר זה כדי להבין קצת יותר את הגותו של אנטוניו גראמשי, שאבישי בן חיים מזכיר מדי פעם. חיים לוינסון כתב עליו טור בהארץ בשבת האחרונה, אך לדעתי זהו טור מבולבל ולא ברור. וגם לא קולע. אני לא בא לטעון שלאבישי בן חיים אין זכות להשתמש בגראמשי כרצונו. יש לו זכות כזאת, והאמת שלדעתי הוא גם די נאמן לכוונת המקור. אני פשוט מנסה להבין את גראמשי עצמו. לאבישי בן חיים עצמו התייחסתי במאמר נפרד לפני כמה ימים. –

https://wp.me/p712oV-Gn


אז תחילה התחלתי לקרוא את 'על ההגמוניה' של גראמשי, שפורסם אף הוא ברסלינג, אך זהו טקסט סבוך ומורכב שמצריך עיבוד. פניתי אם כך לספר שכבר עשה את עבודת העיבוד הזאת – והגעתי לספרו זה של דני פילק, שהוא חוקר בולט בתחום. על הדרך הרווחתי דיון במושג נוסף – פופוליזם, שהתגלה אפילו כיותר רלוונטי לפוליטיקה כאן היום, בארץ ובעולם.
במקום שאתאר בעצמי את המושגים, אתן לספר לדבר בעד עצמו ורק אצטט. הוא ממשיך אח"כ בדיונים נוספים, אך זה החלק שיותר חשוב לי להציג. אם כך, יותר משזוהי סקירת ספר רגילה, זו הצגת שני מונחי מפתח המוצגים בו, לתועלת הכלל.

נפנה אם כך לדברים עצמם –

הגמוניה –

"ניתן להגדיר את המושג הגמוניה אצל גרמשי כבעל משמעות כפולה. הגמוניה היא הן התהליך והן המצב שבו דרך חיים ואופני חשיבה הופכים לדומיננטיים בחברה; מצד אחד מאבק ומצד שני מצב, שבו "בלוק היסטורי" מסוים (בהמשך נבהיר את משמעותו של מושג זה) מצליח לייצב באופן זמני את שליטתו בחברה.

פרויקט נעשה הגמוני כשתפיסותיו, דרכו לארגן את המציאות ולהבינה, חודרות לכל רובדי החברה: למוסדותיה, לחיי הפרט, למוסר, למנהגים, לדת ולכל היבטי התרבות (Williams, 1960). מדובר אפוא במערכת של פרקטיקות, משמעויות וערכים, הכוללת ציפיות, אמונות והבנה עד רמת "השכל הישר" בנוגע לטבעם של האדם והחברה. כשפרויקט מסוים מצליח להפוך להגמוני, השקפותיו הופכות ל"טבעיות", הווה אומר, ארגונה של החברה סביב הפרויקט ההגמוני נראה כדרך ה"טבעית" לאופי מבנה החברה ולהסתכלות על העולם. לדוגמה, הפיכתו של הפרויקט הבורגני להגמוני הופכת את כלכלת השוק לדרך הטבעית לארגן את החיים הכלכליים."

"המאבק ההגמוני (המאבק לעצב ולארגן את המבנה החברתי) מביא את המעמדות החיוניים להתקשר עם קבוצות חברתיות אחרות. התקשרות זו מחייבת פשרות וויתורים הדדיים בנוגע לאינטרסים של כל קבוצה וקבוצה. מדובר בתהליך המביא לכינונו של סובייקט חברתי חדש: הבלוק ההיסטורי. הבלוק ההיסטורי הנו סובייקט קולקטיבי שמתכונן כשקבוצות חברתיות שונות מתארגנות סביב פרויקט הגמוני מסוים. כאן, כפי שטוענת שנטל מוף, אנו רואים את אחד ההבדלים החשובים בין תפיסת ההגמוניה הלניניסטית לבין תפיסתו של גרמשי. אצל לנין, הסובייקט הפוליטי הוא עדיין המעמד, אשר כורת בריתות עם מעמדות אחרים ללא שינוי זהותו ומטרותיו. בתפיסה הגרמשיאנית סובייקט ההגמוניה הוא הבלוק ההיסטורי (מושג שגרמשי שאל מזורז' סורל). הבלוק ההיסטורי שמתכונן תוך כדי המאבק ההגמוני משנה את זהותן של הקבוצות החברתיות המרכיבות אותו. הבלוק ההיסטורי הוא, אם כן, הסובייקט של המאבק ההגמוני. הוא הופך להגמוני כשהוא מצליח לכונן רצון לאומי־עממי משותף לכל החברה (Gramsci, 1974: 28). הקבוצות השולטות אינן משליטות את הפרויקט ההגמוני על החברה בכוח הזרוע (או ליתר דיוק, לא בכוח הזרוע בלבד), אלא על ידי יצירת קונצנזוס סביב פרויקט המבטא את האינטרסים הבסיסיים שלהן. השגת הקונצנזוס מחייבת את הקבוצות השולטות להגיע לפשרות עם חלק מהקבוצות הכפופות, אשר מתהוות לבלוק היסטורי. הפרויקט שסביבו מתארגנות הקבוצות השונות מבוסס על ליבת האינטרסים של הקבוצות החיוניות אך כולל גם תביעות מסוימות של הקבוצות הכפופות. פשרות אלו מחייבות את הקבוצה השולטת לוותר על אינטרסים מסוימים (Mouffe, 1981). לכן הבלוק ההיסטורי איננו רק ברית בין מעמדות, והפרויקט ההגמוני איננו רק ביטוי בלעדי לאינטרסים של אחד המעמדות ה"חיוניים". שליטה הגמונית איננה מזימה של קבוצה אחת כדי להוליך שולל את שאר החברה. הקבוצה השלטת מאמצת גם היא את ההשקפה ההגמונית ומאמינה בה."

"בעקבות גרמשי, לקלאו ומוף, אנו יכולים להגדיר הגמוניה כמצב או כתהליך שבו סובייקט קולקטיבי — הבלוק ההיסטורי — מנסה לייצב את המבנה החברתי סביב פרויקט העונה לאינטרסים המרכזיים של הקבוצה החברתית הדומיננטית בתוך אותו בלוק היסטורי. הפרויקט ההגמוני מכיל תמיד — אם כי באופן חלקי ביותר — אינטרסים, אמונות, השקפות ופרקטיקות של הקבוצות הכפופות. עם זאת, הניסיון לייצב את המבנה החברתי סביב פרויקט הגמוני באופן סופי נועד תמיד לכישלון. כל זאת משום שאי־אפשר "לסגור" באופן מוחלט את המבנה החברתי סביב מודל הגמוני אחד. תמיד קיימת התנגדות ותמיד קיימים פרויקטים קונטרה־הגמוניים אלטרנטיביים.

הבלוק ההיסטורי אינו מורכב מקבוצות חברתיות שזהותן מוגדרת מראש. הוא מורכב מקבוצות חברתיות בעלות מגוון עמדות סובייקט (מעמד, מוצא אתני, לאום, מגדר, דת) "

פופוליזם –

"בתהליך הכלתה הסמלית של הקבוצה המודרת יש למנהיג הפופוליסטי תפקיד מרכזי. הוא עצמו אינו משתייך אליה. ברוב המקרים הוא משתייך לאליטה משנית. אולם דווקא בשל כך, בשל היותו שייך ולא שייך, יכול המנהיג הפופוליסטי לגלם בגופו את הכלת הקבוצה המודרת. מצבו ההיברידי של המנהיג מאפשר לו לגשר בין הלא־שייכים (שיכולים להזדהות עמו משום שאינו נמנה עם האליטה השלטת, ובמובן מסוים גם הוא מודר) לבין מעגל השייכות (שכן הוא בכל זאת, במידה מסוימת, כבר "שם"). בנאומיו הופך המנהיג את הקבוצה המודרת לחלק מרכזי של ה"אנחנו", לרוב כנגד "אחר" חיצוני (אויבי העם) או פנימי (האליטות, אשר מיוצגות לרוב כקושרות קשר עם האויב החיצוני). הקבוצה המודרת מתכוננת כסובייקט פוליטי דרך הקשר עם המנהיג. הוא מכונן אותה בדבריו, בגופו, ובה בעת היא מכוננת אותו כמנהיגהּ, כמייצגה. הצלחתו של המנהיג הפופוליסטי היא הכלתה של הקבוצה המודרת."

"בבואו לנתח את התופעה הפופוליסטית מציע שפירא סדרה של ניגודים, שאינם תיאוריים בלבד אלא אף נושאים מטען נורמטיבי: אליטות/המון, רציונלי/אי־רציונלי, פוליטיקה ליברלית/פוליטיקה פופוליסטית. הדמוקרטיה הליברלית הרצויה היא פלורליסטית. בשיטה זו בוחנות האליטות הפוליטיות באופן רציונלי דרכי פעולה אפשריות. לעומתה, לדידו של שפירא, מתאפיינת הדמוקרטיה הפופוליסטית בכניסת המון לא מאורגן וחסר תודעה פוליטית אל המרחב הפוליטי. עבור שפירא, הפוליטיקה הפופוליסטית היא האנטיתזה לשיקול הרציונלי של מנהיגי המפלגות. ההמון אינו רציונלי ולכן הוא נתון למניפולציה מצד המנהיג הכריזמטי. בניתוחה את הסמיוטיקה של תעמולת הבחירות מתארת נורית גרץ את המהות הפופוליסטית של הליכוד ככזו ש"מעודדת ציבור בוחרים שמעדיף לא לחשוב ולא לפעול, אלא לסמוך על אב־מנהיג אשר יחשוב ויפעל במקומו וינהיג את העם ליעד הנכון" (גרץ, 1983: 365)."

"הבחירה בתנועה פופוליסטית מכילה היא בהחלט בחירה רציונלית. לכן אין להבין את התמיכה ההמונית בתנועות פופוליסטיות כביטוי ל"תודעה כוזבת", למניפולציה דמגוגית או ל"טיפשותו" של ה"אספסוף". צמיחתה של תנועה פופוליסטית אינה מהווה מעבר לעידן של אי־רציונליות, אלא הרציונליות שמארגנת את הפרויקט ההגמוני הולכת ונסדקת. כניסתה של קבוצה מודרת אל המרחב הציבורי וגיבושו של בלוק היסטורי קונטרה־הגמוני המכיל את ההמונים המודרים מאיימים על ההגמוניה השלטת. אחד המאפיינים של כל פרויקט הגמוני הוא הצלחתו להציג את הרציונליות המארגנת אותו כאוניברסלית. לכן התפוררות ההגמוניה, צמיחתה של אלטרנטיבה קונטרה־הגמונית, נתפסת ומוצגת על ידי הקבוצות השולטות בבלוק ההיסטורי ההגמוני כמעבר לעידן של אי־רציונליות. במאמרו "שנות השמונים־שנות החרדה" מביא מנחם מאוטנר דוגמאות רבות לתגובות האינטלקטואלים של תנועת העבודה אל מול אובדן ההגמוניה והכלת הקבוצה המודרת. בין הדוגמאות הללו, מילים שכתבו אנשים כדורון רוזנבלום, עמוס עוז ואמנון רובינשטיין (מאוטנר, 2002) מדגימות את ההקבלה בין אובדן ההגמוניה לאובדן הרציונליות."

תוספת מאוחרת – עוד שלושה ציטוטים –

הביטוס –

"בשל השילוב בין ההכלה ברמה החומרית, הסמלית והפוליטית ניתן לומר שהתמיכה בליכוד הפכה ל"הביטוס" של הקבוצה המודרת. הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה הגדיר "הביטוס" כ"מערכת של נטיות קבועות לאורך זמן שניתן להעבירן מדור לדור"; הנטיות הקבועות שאליהן בורדייה מתכוון הן סכמות של תפיסה, הערכה ופעולה. "נטיות אלה הן תוצר של סיבות חברתיות פרטיקולריות. מערכת נטיות זו פועלת כעיקרון מייצר ומבנה של פרקטיקות וייצוגים" (Bourdieu, 1987: 24). במילים אחרות, הביטוס הוא מכלול של ייצוגים ודרכי פעולה, יציבים לאורך זמן, הניתנים להעברה לדורות הבאים. הביטוס הנו תוצר היסטורי של חוויות העבר, הוא מתווך בינו לבין ההווה ויוצר פרקטיקות אינדיווידואליות וקבוצתיות. פרקטיקות אלו מעוגנות בגוף ובתת־מודע (Bourdieu, 1990: 52). העובדה שההביטוס הוא התוצאה של חוויות העבר, שנשמר זמן ממושך לאחר שחוויות אלה נעלמו או השתנו באופן משמעותי, מקנה לפרקטיקות השונות "אוטונומיה יחסית מן הקביעות החיצוניות של ההווה" (Bourdieu, 1990: 56). המושג "הביטוס" עוזר לנו להבין מדוע פעולות והתנהגויות נמשכות לאורך זמן ללא שינוי".

"אני מציע להבין את תמיכתן של הקבוצות העממיות במנהיגים כמו נתניהו כתולדה של כינונו של הביטוס פופוליסטי. הצלחתה של תנועה פופוליסטית מכילה לגבש קבוצה מודרת אל תוך בלוק היסטורי יוצרת הביטוס פופוליסטי שאינו משתנה בקלות. כפי שראינו בפרק השלישי, חוויית ההכלה החלקית, תחושת השותפות שגילם המנהיג, התפקיד המטונימי של המנהיג כ"סימן במקום הקבוצה כולה" (Bourdieu, 1985: 740), כל אלה התגבשו להביטוס משותף. בעקבות בורדייה, הטוען שלחוויות המוקדמות ביותר משקל סגולי רב ביותר בכינון ההביטוס, אנו יכולים לטעון שלפרקטיקות ולסכמות של תפיסה הקשורות להוויה הליכודניקית יש משקל חיוני, בשל תפקידן בכינון הקבוצה המודרת כסובייקט פוליטי. פרקטיקות וסכמות תפיסה אלה הפכו מרכזיות להביטוס הקבוצתי בשל תפקידן בגיבוש הקבוצה כסובייקט פוליטי (Bourdieu, 1990; Bourdieu and Wacquant, 1992). ההביטוס הליכודניקי הנו תוצר היסטורי אשר מעצב פרקטיקות פרטיות וקבוצתיות גם לאחר שנעלמו הנסיבות שיצרו את אותו הביטוס".

אינטלקטואל אורגני –

"אינטלקטואל אשר אינו חש שייכות עמוקה לקהילתו, אשר אינו חש כי הוא חלק ממנה, אינו יכול להפוך לאינטלקטואל אורגני. גילה סבירסקי עומדת על תחושת הזרות הזאת ועל תוצאותיה הפוליטיות כאשר היא כותבת: "קבוצה שעמה שלה אינו מעניין אותה, אין לה את הזכות או היכולת להשפיע על הפוליטיקה שלו" (סבירסקי, 2005: 25). כמו כן, חוסר העניין בשאלות ארגוניות או בשאלות של עוצמה פוליטית מהווה מכשול נוסף בפני גיבוש שכבה של אינטלקטואלים אורגניים לפרויקט קונטרה־הגמוני שמאלי. כפי שטוען ראדקישנאן, חשובים ככל שיהיו מאמציהם של אינטלקטואלים כגון פוקו או ז'יל דלז, "והפרויקטים המקומיים והנודדים שלהם (ככל שהם יעילים ברמה המקומית), אין להם כל השפעה בייצוב מדיניות הפנים והחוץ של צרפת" (Rhadhakrishnan, 1990: 67). קיומם של האינטלקטואלים בשוליים, זרותם וריחוקם מהקבוצות החברתיות השונות, מביאים לתפיסה היוצרת פער בלתי ניתן לגישור בין הביקורת האינטלקטואלית הרדיקלית של הקיים לבין היכולת להיות חלק מפרקטיקה פוליטית אלטרנטיבית."

בחירות 2006 –

"בעקבות הקמת קדימה נותר הליכוד בראשות בנימין נתניהו מפלגה שמייצגת באופן ברור וחד את הפרויקט ההגמוני הניאו־שמרני בלבד. התמיכה שזכה לה הליכוד בסקרים בינואר 2006 מייצגת את ממדיו של הפרויקט הזה, ללא היבור לשורשים הפופוליסטיים של הליכוד."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s