הגות באספקלריית המקרא, מאת אהרן שאר-ישוב

הגות באספקלריית המקרא, מאת אהרן שאר-ישוב.
ראובן מס, 2020, 283 עמ'.

כותרת המשנה היא – עיון פילוסופי בכל פרשות השבוע וההערות לכל ספרי ופרקי התנ"ך – וזה באמת מה שהספר מכיל. תשאלו איך אפשר להקיף את התנ"ך כולו בספר אחד של 283 עמודים? שאלה טובה. התשובה היא שפשוט המחבר מקדיש מספר שורות קטן לכל פרק, לעיתים רק שורה אחת. האם זה מספיק כדי להיקרא 'פירוש'? לדעתי לא, אף שעדיין ניתן לדלות רעיונות מסוימים לגבי כל פרק. ממה שקראתי, הרעיונות האלה חביבים, אבל לא באמת משהו שלא שמענו בעבר, או משהו פורץ-דרך. שימוש אחר יעיל יותר לספר הוא בכעין מפת-התמצאות בכל פרקי התנ"ך.

אהרן שאר כהן הוא רב ופרופסור ירושלמי. ספרו זה הוא השלישי בסדרת 'דת, פילוסופיה ויהדות', כאשר שני הקודמים יצאו לפני כשלושים שנה. בהקדמה הוא מציין את בני משפחתו שהגיבו לכתיבתו וסייעו לו בה. זה באמת נראה לי ספר משפחתי חביב ביותר, אך לא מעבר לזה.

על הסדרה 'גמביט המלכה'

1.
גמביט המלכה – סיימתי לראות רק את הפרק השני (אני מתקדם לאט), אבל כבר חייב לומר כמה מילים –
קודם כל, זו סדרה מעולה! ממש מעולה. עשויה טוב מכל הבחינות, תענוג לאוהבי שח, אך גם לכל אחד אחר.
אבל מעבר לזה, לקראת סוף הפרק מראים משחק שח מכריע, דקות ארוכות רק של הזזת כלים ושל הבעות פנים – וזה מרתק!
אני חושב שאפשר ללמוד מזה הרבה על המדיום הזה, של המסך, הקטן והגדול, ועל הפסיכולוגיה האנושית. כמה מעט נדרש כדי ליצור עניין, כמה פשטות.
כאמור, נהדר. ועוד פרטים בהמשך.

2.
גמביט המלכה, פרק 3 – פרק פחות מלהיב, חייבים להודות. הרבה פחות דברים קורים. נקווה שזה רק מעין 'פרק מעבר' או משהו כזה.
בכל אופן כאן מוצג אלוף השח האמריקאי – בני ווטס. במדור השח בארץ כתבו שבת' מייצגת את בובי פישר, ואולי זה נכון, אראה בהמשך. אך בינתיים ברור שבני ווטס הזה הוא ממש בן דמותו. אפילו אימהּ של בת' קוראת לו בטעות 'בובי'.
בובי פישר היה שחקן אגדי. אני זוכר שבצעירותי למדתי כמה מהמשחקים המפורסמים שלו. אכן אלו היו משחקים מבריקים, לא מתוכנתים, לא צפויים. גאוניים. מי יודע, אולי אם היה משחק היום נגד מחשבי השח המתוחכמים, שכבר אף אלוף לא מצליח לנצח, אולי הוא היה מצליח בכל-זאת, בגלל המקוריות הרבה. אף כי למעשה אני מתקשה להאמין בזה.

אבל סוף הפרק שוב מעניין ודרמטי. אני מאמין שהמשחק בסוף בנוי על משחק אמיתי שהתקיים. צריך לשאול את המומחים שיזהו אותו.

3.
גמביט המלכה – סיימתי לראות, ועכשיו צריך לכתוב. מאיפה להתחיל.
אולי אתחיל מהפרק האחרון – פרק מעולה, חזק, מסעיר. שוב – לכל אחד, אך הרבה יותר למי שאוהב שח. והמוזיקה מצוינת. כך לכל אורך הסדרה, אבל במיוחד בפרק זה. כשהסתיים הפרק לא נשאר לי אוויר.

אחרי שאמרנו זאת, נחזור להתחלה. כבר אמרתי ששני הפרקים הראשונים מצוינים ממש. אז בספירה כללית כבר יש לנו שלושה פרקים מצוינים – שני הראשונים והאחרון. מה קורה באמצע, בפרקים 3-6?
כבר אמרתי שפרק 3 חלש יותר, וקיוויתי שהוא 'פרק מעבר' כלשהו. זה לא היה המקרה. למעשה, כל הפרקים 3-6 הם חלשים יותר! עדיין הם חביבים, נחמדים וכיוב', אבל אין בהם שום דבר שקרוב לפרקים המעולים. לכן, למעשה, היה אפשר לחתוך אותם, או לקצר אותם מאוד-מאוד. למעשה, היה אפשר עקרונית לקצר קצת גם את הפרקים האחרים, לחבר, ולעשות מהכול סרט קולנוע רגיל – ומעולה! כך גם הבנתי שהייתה התוכנית מראש, כלומר – לעשות סרט, וחבל שהתוכנית שונתה אם כך.
יש לי בעיה כללית עם סדרות. פעמים רבות, רבות מדי, הן נמשכות שלא לצורך, וכך גם קורה כאן, למרבה הצער. אני חושב שאני יכול להוכיח את הטענה הזו גם באופן מתמטי, אם אכנס לזה.

אבל נניח לזה. בסך-הכול זו סדרה טובה מאוד, ולא סתם רבים אהבו אותה. בנוסף, יש לה ערך מוסף, שאולי אנשים, ובמיוחד צעירים, יתחילו להתעניין בשח.
בביקורת בהארץ נאמר שנראה שהמשחק הזה כבר לא מתאים לדור שלנו, המהיר וקצר-הקשב. זה נכון. ואולי גם זה מסביר את ההצלחה של הסדרה – כי שח הוא כבר דבר אקזוטי ונדיר. אבל אולי בכל-זאת תתעורר סקרנותם של אי-אלו צעירים, ואם כך יקרה, זה יהיה דבר חיובי מאוד.

ודבר אחרון – גם בלי הפנטזיה האחרונה, כפי שכתבתי בפוסט קודם, משחק שח התגלה כ'מותח' לא פחות מכל משחק-ספורט אחר. כמו בהם גם בו בולט היסוד התחרותי, והוא תמיד קולנועי מאוד. והסדרה הזו מעבירה את זה יפה מאוד.

ומילה אחרונה-אחרונה – השחקנית הראשית מצוינת, בקור החד והמקפיא שלה, וביופי כמובן.

כמה מילים על נתן זך ז"ל, שהלך לעולמו היום

כמה מילים על נתן זך.
נתן זך ז"ל היה מראשוני המשוררים שקראתי, בגיל 14-15 בערך, עם הספרים 'שירים ראשונים' ו'שירים שונים'. הוא, ביחד עם אבידן, עמיחי וקצת רביקוביץ, פתח לי את השער לשירה החדשה, שארבעת אלה היו ראשי מייסדיה. ושירה זו, לפחות בזמן ההוא, הייתה חלק משמעותי מחיי.
כדי להבין טוב יותר את השירים אני זוכר שקראתי את הספר 'שער לשירה הצעירה' של חיים אהל, ספר צנוע אולי, אך כנראה ספר ניתוח השירה שהשפיע עליי יותר מכולם, כי הוא הראשון שקראתי, בגיל 16 בערך.
בהמשך קראתי גם את שאר שיריו של זך, רובם מקובצים בשלושת הכרכים של 'כל שיריו'. וגם את ספרו העיוני החשוב 'זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית' – קראתי. בספר זה זך נותן גט-כריתות לשירת אלתרמן, כידוע, ומייסד את הסגנון החדש 'באופן רשמי'.
מבין חבורה זו אני התמקדתי יותר באבידן לבסוף, וכתבתי עליו את ספרי 'הפסימיזם הפואטי – מיפוי ראשוני של יצירת אבידן', שהוצאתי באופן פרטי שנים רבות לאחר שסיימתי לכתוב אותו. אך זך תפס מקום לא פחות מאבידן, וגם בספרי הוא מקבל מקום נכבד.
למעשה, אם נחזור רגע להווה, אי-אפשר בשום אופן לתאר את השירה היום בלי ההשפעה הישירה של בני הדור ההוא, והמהפך הסגנוני שלהם, הכולל ביטוי אישי ויומיומי, בניגוד לקול הקולקטיבי ששרר קודם, ולכתיבה המחורזת. אלא שהיום מה שהיה מהפכני אז הפך פעמים רבות לאפיגוני וחוזר על עצמו, ובכל אופן חסר איזשהו ניצוץ, לפחות לדעתי. מי שבאמת רוצה ללכת בדרך זך צריך לתפוס את השירה ולנער אותה.
אך זך היה בקיא גם בתולדות השירה ובספרות העולם, וזו עוד תכונה שכדאי שתהיה לכל משורר חדש ומחדש. אין זה די לתאר את חוויותיך הפרטיות, שכמותן תוארו בלי סוף לאורך השנים. ושוב – כך לדעתי.
בין כך ובין כך, זך היה משורר גדול וכך הוא ייזכר, משורר שעיצב את הדרך בה אנו כותבים, וממילא – גם חושבים, 'פוליטיקאי של הלשון', אם לשאול ביטוי מאבידן, וגם איש פוליטי ומעורב מעבר לזה.
יהי זכרו ברוך.

על 'כללי הכתיב הפיסוק והתעתיק' (החדשים)

כללי הכתיב הפיסוק והתעתיק, האקדמיה ללשון העברית, 2017.

טוב, למדתי את הכללים החדשים לכתיב חסר הניקוד בקפדנות. סך הכול, למרות התלונות הרבות שנשמעו (דבר צפוי לגבי כל שינוי מהרגיל) – הכללים די הגיוניים בעיניי. אבל עדיין יש כמה דברים שצורמים לי –

1. רצפים משולשים של וי"ו ויו"ד – טווות (טוֹווֹת), ניסוייים (ניסויִיִים). אומנם הם עצמם כותבים כי על־פי הכלל לא יבוא רצף של שלושה יו"דים, אבל כאן זה יוצא מן הכלל, כי זה 'נובע ממבנה המילה'. לא הבנתי את זה. עם זאת, הם ממליצים לנקד בניקוד חלקי מקרים אלו.

2. הינה, הינני. פשוט הצורה התנ"כית הקודמת כל־כך מוכרת, שקשה לשנות.

3. מכל, כלומר מְכָל. אבל בתנ"ך כתוב – עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם (שמואל ב, יז, כ), עם יו"ד (אומנם בחיריק במ"ם). וכן ממד, מרב, מצר.

4. אישמר (אֶשמר/אִשמר), וכן – אימנע, איבנה, איאלץ. נראה מאולץ.

לגבי אלה, אם איישם את ההנחיות – נראה (אבל כבר התרגלתי ל'חוכמה' ול'תוכנית', אז יכול להיות שכן).

עוד נקודה על 'כאן'

כבר דיברנו על ההצלחה של ערוץ 'כאן', עם תוכניות מעולות כמו – שעת נעילה, תום אהרון, גיא זוהר, המרדף – אם למנות חלק ממה שמשודר רק עכשיו, בעוד בערוצים האחרים משדרים רק ריאליטי מטופשים.
אז מעבר לעניין זה, המשמח כשלעצמו, לכך צריך להוסיף שהוא נותן מכה לטענה הליברטריאנית. נזכיר – כשעלה הערוץ נשמעה טענה שלא צריך אותו כלל, כי יש ערוצים אחרים, וכי אי אפשר לחייב אותנו לשלם על מוצר שלא רצינו בו.
אז אמנם, הטענה הזו עוד עומדת, עקרונית, אבל במבחן המעשי היא ספגה מכה קשה. הערוצים המסחריים האחרים בהחלט *לא* מספקים את הסחורה, לפחות לא סחורה איכותית, ואם שואלים אותי – אני שמח 'לממן' ערוץ כזה, שהוא היחידי שאני צופה בו.
מכאן צא ולמד גם באופן כללי – על הכשלים שבכלכלה של 'שוק חופשי', בלעדי, ועל היתרונות שבכלכלה עם מאפיינים סוציאליים.