נאום גנץ 1.12.20

נאום גנץ 1.12.20
אני חושב שנאום גנץ היום היה מרשים, ועתה אנסה להסביר למה.
ראשית, אני חושב שכל מה שהוא אמר היה נכון. כזכור, ממשלת האחדות הוקמה אחר שלוש מערכות בחירות רצופות, דבר חסר תקדים בתולדות המדינה, שגם עולה מיליארדים, ואת המצב חסר המוצא הזה היה צריך לפתור, לפרוץ. נכון, חבירתו לנתניהו באה בניגוד ישיר למה שהבטיח במערכת הבחירות, אבל פוליטיקה היא אומנות האפשר, וצריך לפעול בהתאם למצב הנוצר בשטח. עדיין, הייתי מעדיף שלא היה מבטיח דבר כזה בכלל, ובכלל שההתמודדות לא תתמקד בעניין אחד בלבד, אך זה המצב האנומלי שנוצר, לכן עדיין אני יכול להבין אותו.
עוד הוא אומר שהכיר את נתניהו, אך חשב שיתעלה מעל ענייניו האישיים לטובת המדינה – והתבדה. רבים טוענים שזו הייתה תמימות מצדו, אך שוב – לא הייתה הרבה ברירה, וזו גם מחשבה לא לגמרי מופרכת, אחרי הכול. נזכור גם שהמדינה נקלעה למשבר הקורונה, ובחירות נוספות זה הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה.
עוד אומרים שבפעילותו השוטפת הצביע פעמים רבות נגד עקרונותיו. זה נכון, וגם אני התרעמתי על כך. ללא ספק היה יכול להיות דומיננטי יותר. אך עדיין זה לא משנה את טיבה של ההחלטה העקרונית. מה גם שכן הועיל קצת, בעיקר בשמירה על משרד המשפטים, תחת הנהגתו של ניסנקורן, ובמניעת ביטול משפט נתניהו.
אגב, אם הסקרים נכונים, סביר שתוקם פה ממשלת ימין צרה, ואנו עוד נתגעגע לממשלת גנץ-נתניהו, אך עוד חזון למועד.
וכן הוא צודק שעניין התקציב הוא קריטי. אם גם לאחר הארכה נתניהו פועל לא להעביר תקציב למדינה – אין זכות קיום לממשלה זו והיא רק מזיקה, ולכן יש לפרקה.
ואגב, נפלא מבינתי איך תומכי נתניהו יכולים לקבל דבר כזה. תקציב סדיר הוא בסיס לתפקוד תקין ואוויר לנשימה לאין-ספור גופים ומוסדות, מה יכול להצדיק אי העברה שלו, שנה שנייה ברצף, ועוד במשבר כלכלי חסר תקדים? אין הסבר לזה.
אך נחזור לגנץ – אמרתי 'ראשית' ולכן צריך לבוא עתה גם 'שנית'. אז –
שנית, אני חושב שהמעשה שלו היה גם אמיץ. אמיץ מהבחינה הזו שהוא היה לא פופולרי, לא פופוליסטי, והוא ידע שהוא יעלה לו בקולות מצביעים רבים. ובכל זאת הוא עשה אותו. למה? אני מאמין שהוא באמת שם את טובת המדינה בראש מעייניו, ממש כמו שאמר בססמת הבחירות שלו – 'ישראל לפני הכול'.
אז מה קיבלנו כאן? מצד אחד אדם ששם את טובת המדינה לפני טובתו האישית, ומצד שני בדיוק להיפך – אדם ששם את טובתו האישית לפני טובת המדינה. מאוד ברור.
ובתווך – העם, והעיתונאים. כאן הפופוליזם חוגג מימין ומשמאל. למשל – טוענים כנגד גנץ שאמר דבר והיפוכו בנאומו, כי אמר שיצביע בעד פיזור הכנסת, וציין שאין להאמין לנתניהו, אך גם נתן לנתניהו הזדמנות לחזור בו. אני לא מוצא פה סתירה, אלא אחריות. הליכה לבחירות אינה דבר של מה בכך, ואם התקציב יעבור אין סיבה, מבחינתו, לפרק את הממשלה. אפשר להמשיך איתה, לא מאהבת מרדכי, אלא מדאגה למדינה, כפי שזה נעשה עד כה.
אבל מתברר שזו תמונה מורכבת מדי בשביל אנשים, והוא מיד מועלה על המוקד. אכן, המנצח הגדול בחברה הישראלית היום הוא, לצערי – הפופוליזם (אך על כך אולי ארחיב בפעם אחרת).
לכן אני מעריך את נאומו של גנץ. אך עדיין לא אצביע לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s