סיפורים מהעולם ג'

סיפורים מהעולם ג'
הפעם מאמר המוקדש לימנים, וכזה שנראה לי שהם יאהבו

1.
מה למדתי?
(ימנים, הקשיבו!)
שבעקבות מלחמות הבלקן העקובות מדם, יוגוסלביה התחלקה לשש מדינות – סלובניה, סרביה, קרואטיה, בוסניה-הרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. אך הבוסנים (שהם מוסלמים), למרות ששילמו מחיר דמים כבד, בעצם לא זכו למדינה, אלא רק לאוטונומיה מוגבלת בתוך בוסניה-הרצגובינה, שנקראת רפובליקת סרפסקה (ע"ע).
לנתונים מדויקים יותר פנו למקורות המוסמכים.

2.
מה למדתי?
איסלנד וגרינלנד.
איסלנד – מכונה ארץ הקרח, אך רק חלקה הקטן מכוסה שלג ורובה ירוק.
גרינדלד – מכונה הארץ הירוקה, אך כמעט כולה מכוסה שלג. השם הזה ניתן לה בעבר מסיבות שיווקיות.

איסלנד – נמצאת בדיוק על קו השבר בין שני לוחות טקטוניים, כך שמבחינה גיאולוגית חלקה נמצא ביבשת אירופה וחציה ביבשת אמריקה. אפשר ממש לצלול בין שני הלוחות האלה. לכן גם יש בה הרי געש וגייזרים.
גרינלנד – מאז המאה ה-16 בערך מצויירת במפות כהרבה יותר גדולה ממה שהיא באמת. היא אמנם האי הגדול בעולם, אך אפריקה, למשל, גדולה ממנה פי 14.

איסלנד – נבחרת שוב ושוב כמדינה המאושרת בעולם. היא גם אחת המדינות השוויוניות בעולם, והאפליה בשכר בין גברים ונשים אסורה על-פי חוק. בראש המדינה כבר עמדה לא רק אישה, אלא גם אישה להט"בית.
גרינלנד – בין המדינות הכי לא מאושרות. אחוז המתאבדים הגבוה בעולם. אולי זה נובע מכך שהתושבים שם, אסקימואים ברובם, עברו במהירות מחיים מסורתיים לחיים מודרניים יותר. גם אין לה עצמאות מדינית והיא שייכת לפינלנד (אם אינני טועה. וטראמפ הציע לקנות אותה).

3.
המזרח התיכון – הרצאה של ד"ר מוטי קידר –
https://youtu.be/dELJwPmKTHM

בהמשך למה שכתבתי לפני כמה ימים על הבדואים, שהם חברה שבטית, מה שמשפיע על קשיי ההתאמה שלהם עם החברה המודרנית, ד"ר קידר אומר בהרצאה זו, שבעצם כל החברה הערבית היא שבטית. כך, למשל, במפות שהוא מראה – בעירק ובתימן. הגבולות הקיימים היום הם גבולות סרגליים, ששורטו על-ידי האירופאים ששלטו במדינות אלה, ללא נתחשבות באופי האוכלוסייה. גם איחוד האמירויות הן בעצם איחוד של שבעה שבטים, ומדינה לכל שבט, אך מכיוון שאין בהן עירוב שבטים, המדינות מצליחות. זה לא רק הנפט, כי נפט יש גם במדינות אחרות, למשל בלוב הכושלת.
עד כאן יפה, אך מכאן ד"ר קידר מנסה ליישם את תובנותיו על המצב בישראל, ומציע הצעה חדשנית לחלק את השטח הפלסטיני לשמונה 'אמירויות', לפי השבטים השונים בכל מקום, כמה משפחות בכל שטח בעצם. מה הבעיה בפתרון כזה? אנסה להציע –
בתחילת דבריו ד"ר קידר מקדים ואומר שישנן היום שתי גישות מרכזיות במזרחנות – גישת אדוארד סעיד, שכתב את הספר 'אוריינטליזם', ובו הוא טוען שהמערב כפה על מדינות ערב את תפיסתו המערבית, ומנגד תפיסת ברנרד לואיס, שהלך לעולמו לאחרונה, המנסה להביט בדברים כפי שהם 'באמת'. גישת סעיד היא השלטת, וגישת לואיס דחויה. הטענה הלא-מבוטלת היא שאי-אפשר לדבר על 'אמת' אחת ויחידה, אלא שבכל הצגת דברים יש אידיאולוגיה.
עכשיו, אני דווקא בעד הצגת הדברים של ד"ר קידר וניתוחו את המבנה השבטי. אלה אכן דברים נכוחים. רק שההצעה שלו לאזורנו היא אכן אידיאולוגית, כפי שלימדו אותנו לחשוד. יותר מזה – היא בדיוק אותה ראיה קולוניאליסטית, אותה דוחים בגישה הפוסט-קולוניאליסטית בחוג של סעיד. במילים אחרות – ראשית, יש לשאול את הפלסטינים האם מה שמציג קידר מתאים לתפיסת העולם שלהם, שלהם – ולא שלנו.
אבל עדיין אני חושב שזו הצעה מעניינת, ואם תתקבל על הצד השני היא תהיה גם אפשרית. אולי פשוט יש לפתח אותה לכיוונים קוסטרוקטיביים יותר, ונדיבים יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s